אהל דוד מסכתות שונות ז

בשבתו ולא עולת חול ביו"ט א"כ לר"י נדחה זה ואיתא שם במתני' אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט ר"י אומר אין מדליקין בעטרן משמע דברישא מודה ואמאי הא ר"י שרי עולת חול בי"ט ונראה דגם אביי ידע מילפותא דלבדו רק דאביי סובר דקרא דלבדו איצטרך כמו שדרש הירושלמי הביאו הרא"ש ריש פרק אין צדין אך הוא הרי אלו מיעוטן שלא יקצר ולא לרקד בי"ט אמנם יש עוד למוד שאותן מלאכות אסורין דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמך ושמרתם את המצות אותן מלאכות מלישה ואילך הם מותרין וראיתי במהר"ם ברבי לר"י דלא דרש סמוכין כדאיתא ביבמות דף ד' נדחה זה הטעם וא"כ לכך לא ניחא לי' לאביי לומר כרבא מלבדו דבפסחים דף פ"ג מוקי ר"ח מתני' דעצמות וגידן וכו' בג"ה ואליבא דר"י הרי דאתי הך מתני' כר"י וקתני בסיפא שם ישרפו לששה עשר וקשה ניתא עשה וידחה ל"ת וא"ל דגלי קרא מדכתיב לבדו שהרי הך מתני' אתי' כר"י ור"י לא דרש סמוכין וא"כ ליכא למילף לאיסור אותן מלאכות שקודם לישה מקרא דושמרתם ומסמוכין וע"כ מפיק לי' מלבדו על כן משני אביי מקרא דעולת שבת בשבתו אבל ר' ישמעאל דדרש סמוכין י"ל דמפיק מלחכות דקידם לישה דאזורין מושמרתם את המצות ומסמוכין וממילא איסר קרא דלבדו לאין שורפין קדשים בי"ט ורבא דמשני מקרא איהו לא מוקי מתני' דעצמות וגידן כר"י רק מוקי בשמנו של גיד

עוד נראה לפע"ד לתרץ דהנה הרשב"א בחדושיו למס' יבמות דף ו' כתב בשם מורו דבמחמר ליכא עשה דמסתמא עשה דתשבות אינו אלא אבות מלאכות וא"כ י"ל דגם אביי ידע מתירץ רב אשי די"ט עשה ול"ת הוא רק דבא לתרץ אפי' למ"ד הבערה ללאו יוצאת ולדידי ליכא ג"כ עשה משום דתשבות לא קאי על אותן מלאכות שאין בהם חיוב מיתת ב"ד ובפרט דנוכל לומר דאביי סובר כר"ח דפסחים דפ"ג דמוקי מתני' דעצמות וגידן כר"י ולר"י עכצ"ל דסובר הבערה ללאות יוצאת דלחלק לא בעי קרא דשמעינן לר"י בקידושין ד"ב כתובים מלמדין ורש"י במס' שבת דף ע' כתב דלא ילפינן לחלק מחריש וקציר דהוא ב"כ ומני' למ"ד ב"כ מלמדין ידעינן חלוק מלאכות מחריש ומקציר וא"ל דאיצטרך על תוספת מלאכה ז"א דבספרא פ' אמור דרש מועניתם את נפשותיכם וכו' שבתכם כ"מ שיש שבות אתה מוסיף מחול על הקודש וסתם ספרא הוא ר"י וא"כ לא איצטרך על תוספת וא"ל דבעי על קציר מצוה שידחה שבת דאף אי אמרינן כן ממילא ג"כ מוכח ח"מ בשיטת רש"י יבמות דף ע"ב דאינו חייב עד שיעשה כל ל"ט מלאכות וא"כ בקצירה לחוד ליכא כרת א"כ פשיטא שדוחה קצירת העומר שבת משום דעשה דוחה לא תעשה ואי דהוי ל"ת שיש בה כרת הא השתא קיימינן דאינו חייב עד שיעשה כל ל"ט מלאכות וא"כ ליכא כרת על קצירה לחוד וסברא זו איתא ג"כ בס' אור יקרות ואי דשבת הוא עשה ול"ת הא לפי אותה ה"א העשה ג"כ אינו עובר עד שיעשה כל ל"ט מלאכות דמהי תיתא לחלק ומדאיצטרך בחריש ובקציר ש"מ חילק מלאכות וע"כ לא תבערו ללאו יוצאת לכן משני אביי דכתיב עולת שבת בשבתו אבל לר"י ונודה אביי לשנוי' דר"א די"ט עשה ול"ת דשמעינן לר"י במס' שבת גבי ר' ישמעאל קרא והיטה את הנר דס"ל לחלק יצאה

עוד י"ל דע"כ תנאי היא אי יו"ט עשה ול"ת דבמס' חגיגה דף ט' איתא אמר ר' יוחנן משום ר"י נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת וכו' אפנוי' מופנה מכדי מאי עצרת עצור בעשית מלאכה הא כתיב ל"ת כל מלאכה וקשה הא איצטרך עצרת לעבור בלאו ועשה ודומה לזה מקשי שם הש"ס דף י' ע"ב א"ו דר"י סובר דעל עשה לא צריך קרא דזה שמעינן מדכתיב שבתון וא"ל דאיצטרך לעבור ב"ב לאוין דכבר כתוב הרשב"א ריש ר"ה דלא שייך לעבור על ב' עשין אמנם לתנא דיליף שם בחגיגה תשלומין מקרא אחרינא קשה ניהו דלא גמר גז"ש מ"מ קרא דעצרת ל"ל הא כתיב ל"ת כל מלאכה א"ו דס"ל די"ט ל"ת לחוד הוה ואיצטרך עצרת לעבור עליו בל"ת ועשה וא"כ מיושב הנ"ל דלר' ישמעאל מודה אביי די"ט עשה ול"ת רק דבעי לתרץ אף להך תנא דברייתא דמס' חגיגה דל"ל י"ט עשה ול"ת הוא

ד' קלז ע"ב תוס' ד"ה דר"א עדיפא מר"י וכו' ודלמה בהא מודה ר"י ונראה דהנה תוס' במס' ביצה דף ג' כתבו בשם הירושלמי דממעט מאך שלא יקצר בי"ט משום דהיה יוכל לעשות מערב י"ט ואעפ"כ איצטרך הוא למכשירן שאפשר לעשות מעי"ט דאי לאו הכי הוי מוקמינן אך על מכשירן וא"כ מיושב קושית תוס' דודאי ר"א ס"ל דאפי' מכשירי שאפשר לעשותן מעיו"ט שרי ודרש הוא לשום דרשה אבל לר"י דשמעינן במס' ביצה דס"ל ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני אבל בראשון לא ומפרש ר"י משום משקין שזבו וקשה הא סחיטה גופה מד"ת מותר בי"ט וא"כ לא הוי גזרינן כמ"ש תוס' שם דף כד ד"ה ותני וא"כ ס"ל לר"י דאפי' אוכל נפש שאפשר לעשותן מעי"ט אסור מכ"ש מכשירן ולכן מסיק באמת הש"ס לר"י מכשירן שאפשר לעשותן מעי"ט אסור וא"ל דל"ל קרא על מכשירן תיפק לי' מק"ו דא"כ ז"א דתרי קראי איצטרך דאל"כ הוי מוקמינן מיעוטא רק על מכשירן אבל ר"א דהוא מתלמידי ב"ש ושמאי מתיר באמת ביצה שנולדה ביו"ט ובזה נכון הירושלמי דמוקי ר"א כר"י דסתם ירושלמי הוא ר"י ור' יוחנן אמר במס' ביצה דף ג' מוחלפת השיטה וב"ש אוסר ביצה שנולדה בי"ט ומשום משקין שזבו גזירה שמא יסחוט ש"מ דסחיטה אסור מד"ת משום שיוכל לעשות מעי"ט א"כ מכ"ש מכשירי שיוכל לעשות מעי"ט דאסור אבל תלמוד שלנו סובר כאידך שנוי' במס' ביצה דף ט' דלא מחליפן וק"ל

בא"ח הלכות שבת סי' ש"ח במנ"א ס"ק י"א כתב דאל"כ לדידי למה אין מניחין תפילין וכתב הדגול מרבבה דמחוסר הבנה לולי דמסתפינא לשלוח יד הייתי אומר דטעות כפל וצ"ל דאל"כ לדידיהו למה משלחין תפילין בי"ט, ראיתי בש"ע סימן מ"א שהשיג על הב"י סי' ל"א מסוגי' דביצה דשרי ב"ש לשדורי תפילין הא יש איסר בהנחתן א"כ היה אסור לשלחן כמו סנדל המסומר ע"כ ואין זה השגה כי הב"י נמשך אחר תוס' מס' שבת דף ס' ע"א ד"ה לא בסנדל המסומר וכו' בסוף הדיבר אע"ג דשולח משום שמחת יו"ט חשוב כמו לצורך גופו דשרינן לשלוח דברים שמלאכתן לאסור כיון שבא תקלה ע"י ליכא שמחת יו"ט וא"כ אף דיש איסר בהנחת תפילין ביו"ט ומלאכתו לאסור מ"מ מותר לשלחן דאיכא שמחת יו"ט וסנדל מסומר אסור לשלחו כמ"ש תוס' כיון שבא תקלה ליכא שמחת י"ט ועיין סי' פ"ה מג"א ס"ק י"א: