אהל דוד מסכתות שונות עח

סתירת תוס' ממנחות דף י"א דגם ר"ש סובר אהני גז"ש ואהני ק"ו נכדו המעתיק מנחם דייטש)

דף לח וה"ה לערלה בשתים וכו' והקשה לו ר"ת וכו' ונראה דגם הרר יו"ט מוקי האי דספרי כר"ת לענין נטע רבעי רק רשב"י דהכא לא רצה לאוקמי' בנטע רבעי דהא סתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י ריש שבועות והלא תוס' כתבו במסכת מנחות דהקישא מבטל ק"ו אף דיש לאוקמי הקישא למילתא אחריתא והרי איתא לקמן דף נ"ד גז"ש דקודש קודש נ"ר ממעשר ובמעשר כתיב מזרע הארץ לכן כתב פירושו אבל הספרי מוקי כר"ת ועוד כראה כיון דיש גז"ש דקודש קודש והרי ר"ש סובר בריש פ' האיש מקדש דיש קנין לנכרי להפקיע ממעשר ועיי' בב"י סי' רצ"ג דיש פוסקים דאין נ"ר בח"ל משום דגמרי קודש קודש ממעשר וגם אין גז"ש למחצה וא"כ י"ל דהרי"ט סובר ג"כ כתירץ הרר משה רק ר"ש לא רנה לתרץ כן דאיכא למיפרך מה לחדש שנוהג בשל עכו"ם לכן כתב הרי"ט פירושו אבל הספרי אולי סובר דאין קנין לעכו"ם להפקיע ממעשר אף דסתם ספרי ר"ש מ"מ הך ספרי לא אתי' כר"ש כמו סתם מתני' ר"מ ועוד י"ל דלא רצה לתרץ לר"ש כתירץ הרר משה דמסתמא ר"ש סובר כר"ע רבו ור"ע סובר במסכת שבת דף קי"ד כאחרים דכל החדשים הן כסדרן אחד מלא ואחד חסר

תוס' ד"ה וכו' וא"ת טבל וכו' והקשה הע"י א"כ למאי הילכתא כתבה רחמנא דדבר התלוי בארץ א"נ בח"ל כיון דכל מילי ילפינן בק"ו ול"נ דהוי מוקמינן על כלאי זרעים דכ"ז לא נוכל למילף מק"ו דמה לחדש שאסור באכילה ואי' דכתיב שדך הא ע"כ לרשב"י שדך אתי' למעוטי דבר אחר ולא לכלאי כרם וחתני מוה' מיכאל כהן אמר שיש לאוקמי הך קרא דמורה דדבר התלוי בקרקע א"נ רק בארץ קאי על לקט שכחה ופיאה ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י לקמן דף ל"ט ד"ה שדך אתא למעוטי כ"ז דלא נלפינהו מחדש ואי דמה לחדש שאסור באכילה הרכבת אילן תוכיח דמותר באכילה ולהנ"ל ניחא דע"כ ליכא למילף במה הצד דא"כ למאי אהני קרא דחובת קרקע א"נ רק בא"י הלא הכל נוכל למילף מק"ו אפי' לקט שכחה אף דמותר באכילה שהעני יוכל ליתן להעשיר מ"מ הלא הרכבת אילן ג"כ מותר באכילה ונוהג בח"ל ואי דהוי מוקמינן קרא על תרומה שלא ינהגו בח"ל י"ל דע"ז לא צריך קרא דתרומה איתקש לבכורים כדאי' בחולין דף ק"ך וגבי בכורים כתיב מארצך] וא"כ שפר אמר ר"א כלאי כרם וערלה בח"ל דרבנן וליכא למילף בק"ו מחדש דשדך אתא למעוטי כלאי כרם וליכא לאוקמי שדך למעט כלאי זרעים דלא נלפינהו במה הצד מחדש ומהרכבת אילן א"כ כל דבר נוכל למילף מהאי ק"ו אפי' לקט שכחה למאי הילכתא כתבה רחמנא דחובת קרקע אינו נוהג בח"ל אמנם אכתי י"ל דלקט ופיאה ליכא למילף מחדש ומהרכבת אילן דעה להנך דלוקין אבל על לקט אן לוקין אמנם י"ל דר"א סובר דגם על לקט ושכחה לוקין דתעזוב מעיקרא משמש ועיין יומא דף ל"ו ור"ש דיליף ערלה וכלאים מק"ו מוקי האי דחובת קרקע אינו נוהג בח"ל על לקט דאיהו ס"ל כמ"ד דעל לקט אין לוקין אבל למ"ד לוקין מוכח דהתורה לא רצה למילף מהרכבת במה הצד דא"כ למאי אהני האי קרא דחובת קרקע אינו נוהג בח"ל אבל כלאי כרם דנוכל למילף מחדש לחוד י"ל דילפי שפיר דנוהג בח"ל

ד' מב ע"א תוס' ד"ה ודילמא והרשב"א כתב הא דאמר הניחא לריב"ק אהא דעסקינן דכולהו אתי' מקדשים וגרושין ואתם גבי תרומה למעט נכרי וע"ז מקשה הש"ס דאיצטרך גבי תרומה אפי' היכא דלית ליה שותפת והקשה השער המלך דלמה לא מקשה הש"ס לר"ש וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' גיטין דף כ"ב ד"ה מה וא"כ דילמא גם ר"נ ס"ל כן ונראה דהפ"י הקשה דלרבנן ל"ל למעט נכרי כיון דיליף שליחות מקדשים וגירושין ושם לא שייך נכרי ותירץ דקדשים איתא ג"כ בנכרי דנכרים נודרים כישראל ושוב הקשה הא פסח לא שייך בנכרי ושליחות בפסח כתיב ונראה ניהו דשליחות גבי פסח לחוד כתיב מ"מ הא כל הקדשים איתקשו להדדי בהקישא דזאת התורה לעולה למנחה ושם כתיב ג"כ פסח כמ"ש תוס' חולין דק"א ד"ה מה דכתיב להקריב את קרבהן זה בכור מעשר ופסח וא"כ שאר קדשים איתקשו לפסח וממילא הוי ילפינן משאר קדשים דאיתנהו גבי נכרי אמנם א"א למילף שליחות משאר קדשים מהאי הקישא דאיתקוש לפסח דהא תוס' כתבו שם דלא ילפינן מהאי הקישא רק דבר הנוהג בכל הקרבנות הכתובים בהאי הקישא ושם בהקישא כתיב חטאת דהוא פרו של אהרון ושם כתיב אשר לו ונראה דשם הך ברייתא דכמשפט חטאת בהמה דאינו בא רק מן החולין ולא ילפי מהקישא דזאת תורת ש"מ דא"א למילף רק בדבר הנוהג בכל הקרבנות וא"כ א"א למילף בהקישא שאר קדשים מפסח לענין שליחות ושם במס' חולין מוקי הש"ס הך ברייתא כמ"ד כהונה בעי אצבע וזה ר"ש וא"כ שפיר ל"צ קרא למעט נכרי משא"כ לר' ישמעאל דדריש כמשפט חטאת ממול עורף וכתב רש"י דהך סברא ביום ואינך נפקא מהקישא ש"מ אף דבר שאינו נוהג בכל הקרבנות נפקא מהאי הקישא א"כ לר"ש לא קשה והש"ס בעי לאוקמי ריב"ק אף אי ס"ס כר' ישמעאל א"כ איצטרך גם אתם לגופי' היכא דליכא שותפת

תוס' ד"ה ודילמא וכו' דהא תנן בפרק האשה הרי שא"ל רבו וכו' והקשה המהרש"א לעיל דמייתא הש"ס חבורה שאבד פסחה למה לא מביא האי דפרק האשה ונ"ל דהנה יש לדקדק על תוס' מאי ראי' הוא זה דילמא לעולם היכא דל"ל שותפת לא מצי למשוי שליח ושאני הכא דיד עבד כיד רבו וכן איתא בש"ס ב"מ דצ"ו אפי' למ"ד אין שלוחו של אדם כמותו אבל עבד ידו כיד רבו דמי ונראה דקושית הש"ס קאי דא"כ תיפשוט דיד עבד כיד רבו ומאי מספקא לרב עליש שם בב"מ וכן הסוגי' בכל הש"ס וא"כ לעיל לא הי' רוצה להביא האי דפרק האשה כיון דידע המקשין ממתני' דחבורה טפי ניחא להקשות בפשטות מדמקשה על רע"ק דתיפשט גם קשה לי למה לא יליף הש"ס שליחות מהא דאיתא במס' ב"ב דף פ"ז בצרן ושגרן ביד שליח מביא ואינה קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שיהי' לקיחה והבאה כאחד ועיין רשב"ם שהוא דרשה גמורה ואי אין שלוחו של א"כ אם כן שליח לאו בר הבאה כלל

הב"י בסימן קכ"א פסק דאם אמר יכתבו גט ואחיו חולי וכתבו הגט דאינו גט והחלקת מחוקק תמה מדוע לא פפק כהרמב"ם דלא הוי רק פסול וי"ל דכל אחד יבוא על מקומו בשלום דהטור וש"ע אזלו לשיטתם ריש סי' ק"ב דסופר צריך לכתוב בשליחות