אהל דוד מסכתות שונות עז

דף קל"ה ע"ב דתנאי היא ולת"ק לא שאני לי' בין ילדה ואח"כ הטבילה וכו' וא"כ קושית תוס' קשה להך מ"ד דאף כשאין אמו טמאה לידה נימול לשמונה וא"כ מתורץ קושית הע"י די"ל דהנך רבנן ס"ל כרמב"ח דשאני לי' בין ילדה ואח"כ הטבילה

ד' לו ע"ב בזמן דאיכא פסח וכו' וי"ל דתרי קראי צריכא חד לח"ל בזמן שבית המקדש קיים וחד לח"ל בזמן שאין בה"ק והקשה הע"י כיון תרווייהו צריכא למה בחלב דליכא רק חד קרא לא אמרינן דדוקא לח"ל בזמן שבה"מ קיים הוא דאתא ונראה דעל חלב שיהי' אסור בזמן שבה"מ קיים לא צריך קרא דזה שמעינן מדכתב רחמנא וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו ואמר רבא במס' זבחים דף ע' אמר תורה יבוא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ואי ס"ד דחלב בח"ל מותר א"כ ל"ל דכתב וחלב וכו' דאי לאו דגלי קרא ה"א דאיסור נבלה לא חל על על מל חלב הא הוי איסור מוסיף דעד שלא כעשה נבלה הי' החלב מותר בח"ל ועכשיו שנעשה נבלה נתוסיף איסור לח"ל וגבי איסור מוסיף כ"ע מודים דחייל וע"כ צ"ל דגם בח"ל אסור חלב בזמן שבה"מ קיים וא"כ איצטרך וחלב נבלה כיון דליכא א"מ וא"כ אייתר מושבותיכם לאסור חלב בח"ל בזמן שאין בה"מ קיים

ד' לז תוס' ד"ה כל ובירושלמי נמי משמע דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש אמאי לא קתני חלה ומשמעות תוס' דהירושלמי לא מקשה רק על ר"א וקשה דהא באמת גם על הת"ק קשה ועיין ב"ח ובה"ז ונראה דמהרי"ט הקשה דילמא הא דלא קתני חלה דחלה בזה"ז דאורייתא ועיין כתובות דף כ"ה ומעתה נראה דלרבנן ליכא להקשות די"ל דס"ל דחלה ותרומה שניהם בזה"ז דרבנן דתרומה בזמן הזה דרבנן כמ"ש רש"י בכתובות דף כ"ה שתלה הכתוב מעשר במנין שנות השמיטה וחלה גם כן הוא דרבנן דכתיב בבואכם בביאת כולכם וא"כ לכך הקשה על ר"א דסובר במס' שבועות דט"ו ד"ה ר"א כתבו דר"א סובר לא קידשה לעתיד לבוא והמשנה למלך פ"י מה' מ"א הלכה י"א כתב דלמ"ד לא קידשה לעתיד לבוא ותרומה בזה"ז דרבנן ה"ה כלאים וחדש ג"כ דרבנן א"כ שפיר מקשה כיון דאינהו ג"כ בא"י מדרבנן ובס' א"ח הקשה ל"ל מושבתיכם שנוהג בכ"מ למ"ד לא קידשה לעתיד לבוא תיפק מדכתיב עד עצם היום הזה ומקימינן כשאין בה"מ קיים והרי בזמן שאין בה"מ קיים א"י וח"ל שווין ול"נ דאף דנקט הש"ס כשאין בה"מ קיים היינו לפום קושטא דמילתה אבל הלא מצינו ג"כ אף כשבה"מ קיים ולא קרבו העומר כגון שהי' כהנים זבים דאין קרבן ציבר דוחה רק טומאת המת

תוס' ד"ה והרי תפילין וכו' דהא חשיב ערלה ומקשים דלמה לא כתבו תוס כלאים דהוא ודאי דרבנן ונראה דלקמן דל"ט מקשה הש"ס דר"א אדר"א והקשה הפ"י דילמא אף קאי על הרכבת אילן ומתרץ המר"ם ברבי דהא לת"ק חדש אינו נוהג בח"ל ול"צ שדך למעוטי כלאי כרם דמהי תיתי נוהג וע"כ מוקי שדך למעט הרכבת אילן והנה במסכת תמורה איתא דערלה בשריפה וכתבו רש"י ותוס' דאיתקש ערלה לכלאי כרם ואין היקש למחצה וא"כ י"ל דשדך אתא למעוטי כלאי כרם דלא נילף מהקישא דאיתקש לערלה ובערלה איכא הלל"מ וכשיטת תוס' דכל י"ג עדות מהלכה חוץ מק"ו (וגם חתני הגאון מוה' מאיר אמר דאף דחדש דרבנן מ"מ נוכל למילף כ"כ מק"ו דהרכבת אילן ואי דמה לאילן שנוהג בב"נ ערלה יוכיח דעבדינן יוכיח מהלכה כמ"ש רש"י ר"פ א"נ) וצ"ל דקושית הש"ס למ"ד דערלה בח"ל הילכתא מדינא וא"כ למ"ד ערלה הלכה גם מכלאים אינו ראי' דאיכא למימר דכלאים דמתני' מיירי בהרכבם אילן וגם השיטה מקובצת כתב דאיכא למ"ד דנין ק"ו מהלכה ויוכל למילף כ"כ מק"ו דערלה דאינו נוהג איסור עולם ועיי' תרומת פ"א מ"ה בר"ע ד"ה ולא מפירת הארץ

דף לח שלש מצות וכו' והקשה הפ"י לרשב"י דסובר דערלה כלאים וחדש אסורין מד"ת שדך ל"ל לקמן דל"ט נמעט זרעים ונראה דהנה עוד מקשים על תוס' לקמן דל"ט ד"ה ההוא דעל כלאי זרעים לא איצטרך למעט הא איצטרך דלא נילף מהיקשא מדאיתקש כלאי זרעים לכלאי בהמה כדאיתא בחולין דף קט"ו ונראה דסוגי' דהכא ס"ל דהרכבת אילן לחוד איתקש לכ"ב אבל כלאי זרעים לא איתקש ואי דא"כ כ"ז יאסרו מלא תאכל כל תועבה י"ל דהרא"ם הקשה ל"ל בב"ח לא תבשל תיפק לא מלא תכ"ת ותירץ משום מלקות דאין לוקין על לאו שבכללות וידוע דהש"ס במסכת תמורה דף ע"ב מביא ברייתא דלוקין על ל"ש וא"כ י"ל דמתני' דמיבא כאן דסובר כלאים דרבנן ס"ל כת' דבי ישמעאל דיליף מג"פ לא תבשל וסובר ג"כ כהך ברייתא במסכת תמורה דהמקדיש ב"מ עובר משום ה' שמות ועיי' כ"מ פ"א ה' אסורי מזבח דלוקין על לאו שבכללות וא"כ ע"כ לא אמרינן כל שתועבתי לך בבל תאכל ונהי דאיצטרך לא תבשל לאסור שלא כ"ה מ"מ י"ל דס"ל למתני' כרבי דיליף מלא תאכלנו (וכר"א דאמר כ"מ שנאמר אכילה אף הנאה במשמע) וא"כ ממילא י"ל דלא איתקש כלב כלאי זרעים לכ"ב ומוקי לא תאכל כל תועבה להאי דאיתא במסכת ע"ז דף ס"ו כל אסורים מצטרפין זע"ז אבל י"ל דסובר כל שתיעבתי בבל תאכל והא דיליף מקודש קודש ולא יליף מלא תאכל כל תועבה י"ל דתוס' מסכת פסחים דף כ"ב כתבו דר"ש סובר כר"א דאפי' איסור הנאה במשמע לכך הוצרך למילף מגז"ש קודש קודש כדי שההי' מותר בהנאה וכלאי זרעים דמותר באכילה מדאיתקש כ"ז לכ"כ וא"כ איצטרך שדך למעט כלאי זרעים דלא נילף בהקישא

עוד י"ל אף דכנאי זרעים איכא למילף בהקישא מ"מ איכא ק"ו בכ"ז שלא ינהגו בח"ל דמה בכורים דיש בהן מיתה ואסורין לזרים אינו נוהגים בח"ל כדאי' ב"ב דפ"א מארצך כ"ש כ"ז וא"ל מה לבכורים שאין איסר בנטיעתם י"ל שביעית יוכיח שג"כ אסור לעבוד בשביעות ואינה נוהג בח"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ד מ"ה שמיטה ויובל הלכה כ"ה אין שביעית נוהגת אלא בא"י בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ ואי מה לשביעות שאינו נוהג בכל השנים בכורים יוכיח וכיון דאיכא ק"ו דכ"ז א"נ בח"ל אף דאיכא הקישא אמרינן אהני ק"ו ואהני הקישא כדאי' תוס' חולין דף קי"ו אבל לר"ש כתבו תוס' מסכת מנחות דהקישא מפקע הק"ו ע"ש דף ק"א ושפיר איצטרך שדך למעט כלאי זרעים דלא נלפינהו מהקישא אבל כלאי כרם אף דאיכא למילף מהך ק"ו דא"כ בח"ל מ"מ כיון דאיכא ג"כ ק"ו מחדש לחומרא גמרינן (ואא"ז זצ"ל היבא