אהל דוד מסכתות שונות עה

המרש"א ת"ל דא"ל דיו כאמה עברי' ובעי ב"פ ותירץ משום דהוי מיפרך ק"ו ולא אמרינן דיו ור"ל דלענין ב"פ כבר ידעינן מהקישא היוצא מזה דר"א א"ל הקישא דאחרת והנה ר"א משני לקמן איתקש מיתה לגירושין להכי הקשו בתוס' שפיר לדידי ת"ל מכח ק"ו דגט וכ"ת מה לגט שכן מוצא בש"כ א"ל חליצה תוכיח וא"ת היא גופא נילף שתהי' ש"כ יוצאה בחליצה ז"א כיון דר"א א"ל הקישא דאחרת וא"כ ממילא ידעינן דא"ע א"י בחליצה וליכא למילף כמי ש"כ מק"ו דיבמה שתהא יוצאה בחליצה דא"ל א"ע תוכיח

שם בתוס' לכ"ע בעשה ודבק באשתו והקשו נילף בק"ו מגט והקשו המפורשים למה לא הקשו קושי' זאת בלא הקדמה ונ"ל דקושי' מהרמ"ב שהביאתי לעיל ידוע וי"ל דהנה הקשו המפורשים היאך מ"ל דלכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו הא אין אחע"א עשה כמו גבי כהן טמא שאכל תרומה טמאה וא"ל דגזירת הכתוב הוא הא כיון דא"ל דמיתת מבעל מתרת לגמרי לכ"ע יותר מסתבר מלאמור דג"ה היא מה שלא מצינו בשאר דוכתי ולכאורה י"ל דמשכחת כגון שנשא הכה"ג א' מ"ב אחיות ככיות וממילא אסורה לו משום אחות אשה ואח"כ נשאת אחותה לאיש ואח"כ מתה אשתו של כה"ג והאחרת נתאלמנה ואתא איסר אלמנה לכה"ג ועשה דדבק באשתו בבת אחת וחל עליו אמנם ז"א כיון דאיסר עשה דדבק באשתו הוי אכ"ע א"כ הוי מוסיף על איסר אחות אשתו וכבר חל העשה וא"כ לאחר שנתאלמנה לא מצי חייל איסר אלמנה על איסר עשה וי"ל דמשכחת לה כגון שהיתה נדה בשעת נשואין ולא מצי חייל העשה דדבק באשתו על איסר נדה ואח"כ נתאלמנה וטבלה לנדותה וחייל שפיר איסר אלמנה ועשה בב"א ויש לדחות ע"פ מה שכתבו תוס' יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה קסבר דאיסר כותי לב"י ב"ד של שם גזרו ולא הוי מ"ה וא"כ קודם שניסת היתה מותרת לב"נ ואיסר עשה דדבק שייך ג"כ בב"כ והוי איסר מוסיף לגבי נדה וחייל שפיר אפילו קודם שטבלה ולא תו חייל אח"כ איסר אלמנה לכה"ג ועכצ"ל דקושית הש"ס למאן דס"ל בקל עב חמור לא אמרינן א"מ וממילא מיושב קושית מהרמ"ב הנ"ל וממילא מיושב ג"כ קושי' הנ"ל דאי הוי העשה דושלחה כפרש"י לק"מ דנילף מק"ו דהמ"ל דקושית הש"ס לאביי כקושית מהרמ"ב ולא תקשה ג"נ דאא"ח על איסר דא"ל כגון שהיתה נדה ולא מצי חייל עשה דושלחה עד שטבלה וחייל ג"כ איסר אלמנה לכה"ג משא"כ אי הוי העשה מודבק לא שייך כן דעשה ודבק שייך בב"נ וע"כ קושי' הש"ס רק למאן דל"ל אחע"א כנ"ל והקשה תוס' שפיר דמצי למילף מק"ו וכ"ת לאביי היכא קתני מ"ה במתני' די"ל דתנא דמתני' מצי סובר בכה"ג אחע"א א"כ בפשיטות מוכח דמ"ה מתיר לעלמא ול"צ ק"ו

ועל דרך אחר נראה דהנה בס' א"ח היבא בשם פ"מ דעשה ושילחה לא שייך בכהן הדיוט כיון דאסור בגרושה לא שייך גבי' ושלחה וכו' והנה המ"ל פי"ח מהל' א"ב הקשה לר"א דאמר פנוי הבא עה"פ ע"ז ל"ל דאסור רחמנא בעולה לכה"ג ת"ל דהוי או גרושה או אלמנה או זונה ותירץ דאי לא כתב ה"א אלמנה לכה"ג תתיבם להכי איצטרך כ"א בתולה מעמיו יקח דהוי עשה ול"ת ע"ש אלא דלפי"ז מאי פריך הש"ס דילמא לכ"ע בעשה א"כ תקשה לר"א ל"ל כ"א בתולה וכו' דהא דלא"ה הוי עשה ול"ת עשה דודבק באשתו ול"ת דאלמנה ובשלומא אי הוי העשה דושלחה י"ל דלא שייך בכהן כדברי הא"ח הנ"ל משא"כ אי הוי העשה דודבק קשה ועכצ"ל דקושית הש"ס לרבנן דר"א דסברי פנוי הבא עה"פ לא ע"ז וממילא מתישב ג"כ קושית מה"ב דאיכא למימר אביי מוקי מתני' כר"א ומקרי שפיר מילתא דכתיבא באורייתא ורבנן דפליגי עליו מצי ילפי מק"ו והקשה תוס' שפיר משא"כ אם הוי העשה מושלחה לה"מ לאקשוי' מידי והמ"ל דקושית הש"ס לאביי כנ"ל לכן צריך התוס' הקדמה זאת דעשה הוי משום ודבק ואז הקשה שפיר ודו"ק

הר"ן היבא משם י"א דאם קידשה בקרקע אפי' בתורת כסף אינה מקודשת דאיתקש ליציאה והקשה הש"ה א"כ לריה"ג דס"ל דאין כותבין גט על אוכל א"כ לדידי' אפי' באוכלין דעלמא ג"כ אינה מקודשת א"כ במס' קידושין דף נ"ג דבעי למימר שם המקדש בחלקו א"מ דלא כריה"ג והלא בלא"ה א"א לאוקמי כריה"ג דמאי ארי קדשים אפילו באוכלין דעלמא ג"כ א"מ וגם הקשה מהא דכתיב אשר ארסתי במאה ערלות פלשתים ונראה דהא עבד עברי גלי קרא דמיקני באוכל דכתיב ישיב לרבות שוה כסף ואמה עבריה איתקש לאחרת ותירצו דה"א דבעי ב"פ וא"כ י"נ דע"כ לא אמר הר"ן דאם קידשה בקרקע שא"מ אלא שאם אינה שוה אלא פ"א אבל אם שוה ב"פ י"ל מאי חזית לאקשוי ליציאה נילף מהקישא דאיתקש לאחרת וקולא וחומרא לחומרא גמרינן שאסורה לכ"ע וגם לפמ"ש הפ"י דהקישא דאחרת תלי בפלוגתי ר"ח ור"ה אי אב כותב השטר או האדון ועיין קידושין דף ט"ז א"כ י"ל דאיהו פוסק דלא ס"ל הך הקישא וגם יש לי לומר דתלי אי דן מינה ומינה ואוקי באתרא ולדידי כיון דילפי' מאמה בהקישא דאחרת ממיל' אוקי באתרא ואפי' בפרוטה (אמר המעתיק דברים הרבה שהעתקת בסוגי' זו לא מצאתי בכת יד הקדוש אא"ז ז"ל ולא מכתב יד נכדו הרבני מוה' מנדל כהן כ"א כתב יד תלמיד אחד אשר כתב משם רבו אא"ז זצ"ל)

דף י' תוס' ד"ה כל הבועל ועיין מש"כ בשם ר"נ דיבמות מיירי בביאה אחר קידושין והקשה השער המלך א"ם מאי אמר הש"ס במסכת יבמות אשה לבעלה וכו' ת"ל מק"ו מיבמה ואי דמה ליבמה שזקוקה ועומדת הלא ביאה אחר קידושין ג"כ זקוקה כמ"ש הר"ן ונראה למ"ש הוא בעצמו להקשות דמה הקשה הש"ס דנילף ביאה מיבמה דהא דיו לבוא מהדין ותוס' ריש הבא על יבמתו כתבו דיבמה נקנית באבר מת דבעינן הקמת שם ומתרץ דעיקר קושי' הש"ס על גוף הדין ולא אקרא פריך אלא תנא אדברי עצמו מקשה מדקאמר ובעלה מלמד שנקנית בביאה ומשמע דאי לאו קרא דבעלה לית לן למילף שיהיה נקנית בביאה ואהא מקשה דלהא לא איצטרך קרא וכיון שכן לא היה לומר רק דאיצטרך על אבר מת וא"כ מיושב ג"כ הנ"ל דבעי למילף הערא' אפי' בא"מ ולכך הוצרך למילף בגז"ש קיחה קיחה מעריות

בתשובת הר"י מטראני הקשה על שיטת הר"י ברזילי דסובר דהאב יכול לקדש אשה לבנו הקטן דזכין לאדם שלא בפניו מסוגי' דב"ב דף קנ"ו דפריך הש"ס על הא דאמר שמואל בודקין בקידושין ולגירושין וכי מאחר דבדקנא לקידושין לגירושין למה לי בדיקה ולשיטת הר"י ברזילי קשה דילמא