אהל דוד מסכתות שונות עד

המהרש"א דאכתי איכא למילף לעלמא מיבם וע"ש והנה לכאורה איכא למפרך מה ליבם שאינה בחנק משא"כ לעלמא היא בחנק ליכא למילף מני' אמנם מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג מוכח עכ"פ דלכ"ע אינה בחנק רק בעשה והקשה תוס' דמצי למילף מק"ו וכמ"ש המהרש"א משא"כ בתחילת הסוגי' דאכתי ס"ד דלאחר מיתה ה"א בחנק כמקדם וא"כ ליכא למילף כנ"ל ולא ה"נ לאקשוי' מידי

ועוד נ"ל דהנה לכאורה קשה על התוס' מהא דאמרינן ביבמות דף ח' אר"י ואיתימא ר"ה בדר"י א"ק כי כל אשר יעשה וכו' הוקשו כל עריות כולן וע"ש וא"כ איכא א"א משאר עריות ג"כ בהך הקישא דמ"ה אינה מתיר ולא מהני הק"ו וכ"ת מ"מ אהני ק"ו שיהיה מתיר ואהני הקישא לשאר מילי ז"א דהא כ' תוס' בחולין דף קט"ז ע"א ד"ה מה להלן דר"ש ס"ל גז"ש למחצה אפי' נגד הק"ו א"כ ה"נ איכא למימר דקושי' הש"ס קאי לר"ש וי"ל דכיון דידעינן מדאסר רחמנא אלמנה ככה"ג דלכ"ע אינה בלאו ממילא מוכח דלהך מלתא מפקע א"א משאר עריות דגבי שאר עריות לא מהני מיתה כלל והקשה בתוס' שפיר אמאי לא יליף בק"ו מגט וכ"ת נילף בהיקש מעריות דלא שרי ז"א דהא מוכח דלהא מלתא לא אתקש משא"כ בתחילת הסוגי' דא"א לאחר מיתה ס"ד שהיא בחנק ואיכא למילף שפיר מהקישא דעריות לא ה"מ להקשות מידי דנילף מק"ו דהמ"ל דקושית הש"ס לר"ש ובאופן אחר נ"ל דהנה הקשה מהרמ"ב והובא בס א"ח דהא א"ל דקושית הש"ס לאביי דס"ל בסוגי' דח"ק דמילתא דלא כתיבי בהדי' לא קתני במתני' ומאי הקשה בתוס' ונ"ל דהנה הרא"ש הקשה הא קתני במתני' וקונה במיתת היבם דמיתי לה הש"ס בק"ו ממיתת הבעל ע"ש ונראה דהנה הקשו אהא דפריך הש"ס והא עריות דאיכא למיפרך מה לעריות שכן גט לא מהני משא"כ בא"א ואפשר לומר דקושית הש"ס הוא מכח הקישא דר"י כדאיתא ביבמות דף ח' ע"א הוקשו כל עריות כולן ואין משיבן על ההיקש אמנם אכתי תקשה מאי פריך בתר הכי דלמא לכה"ג בלאו כיון דלכ"ע ליכא אפילו לאו א"כ מוכח דלהאי מלתא לא איתקש לעריות וממילא איכא למימר סברא הוא אסרה וא"ל והא עריות דאיכא למיפרך כנ"ל ולזה אפשר לומר כיון דמשני הש"ס אלא מדא"ר משמע דנחית מהך סברא ולהכי פריך שפיר דלמא לכה"ג בלאו אמנם למאן דס"ל הך סברא באמת ליכא לאקשוי' מידי והנה לקמן יליף הש"ס מיתת יבם בק"ו מא"א ופריך מה לא"א שכן אסרה מתירה ומשני ר"א הא כמי יבם אסרה יבם שרי לה ע"כ ולפ"ז א"ל לבתר דידעינן דגבי יבם איכא הך סברא דהוא אסרה לא צריך תו למילף מק"ו דא"א דממילא ידעינן ליה מסברא כנ"ל וא"ל והא עריות דאסר לה דאיכא למפרך מה לעריות שכן חליצה לא שרי משא"כ ביבמה וא"ל מכוח הקישא כנ"ל דהא יבמה לשוק אינה רק בלאו ולא הוי בכלל הקישא דשאר עריות וממילא מיושב קושי' הרא"ש הנ"ל דאביי מצי סובר דלא ילפינן כלל מיתת היבם בק"ו רק מכוח סברא דהוא אסרה ולהכי קתני לה במתני' וכיון שזכינו לזה דע"כ אביי ס"ל הך סברא דהוא אסרה והוא מתירה מיושב קושי' הגאון מהרמ"ב והקשה תוס' שפיר דאיכא למילף בק"ו מגט וא"ל דקאי לאביי דלדידי לק"מ דאיכא למילף ג"כ א"א מכוח סברא וליכא לאקשוי' מעריות דאיכא למיפרך כקושי' הנ"ל וכ"ת מהקישא דר"י דהא מוכח מכח אלמנה לכה"ג דלהא מילתא לא איתקש וכ"ז לבתר דידעינן מאלמנה לכה"ג משא"כ בריש הסוגי' לא ה"מ להקשות דנילף מק"ו מגט דהמ"ל דקושית הש"ס לאביי דס"ל מילתא דאתי בק"ו לא קתני וכ"ת אביי אית ליה מסברא דמיתה מתרת ז"א דהא איכא למילף מהקישא דר"י דמיתה לא שרי וא"ש

ובדרך אחר כ"ל קושית מהרמ"ב הנ"ל דהנה עוד קשה על תוס' כיון דאיכא למילף מהקישא דר"י שאינה מתיר לא מהני הק"ו וכ"ת מ"מ אהני הקישא ואהני ק"ו אכתי י"ל דקושית הש"ס לר"ש דס"ל אין גז"ש למחצה וכמ"ש בשם תוס' חולין ונראה דהנה הקשה בס' מים חיים אהא דאיתא סוף מסכת גיטין במתני' ב"ש אומר לא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר וב"ה סובר דאם לא כתב רחמנא ע"ד ס"ד דמשום ערוה לא תנשא לאחר א"כ קשה ל"ל ונטמאה דסוטה אסורה לבועל ת"ל קודם שגירשה הוי אסורה משום א"א ולאחר שגירשה ג"כ אסורה בה"א זה אמנם י"ל דאכתי איצטרך ונטמאה לאחר מיתת הבעל אמנם לפי"ז מוכח דמיתת הבעל מתיר וא"כ תקשה מאי פריך הש"ס מ"ה מנ"ל אע"כ צ"ל דקושית הש"ס לב"ש כמובן וממילא מיושב קושי' הנ"ל והקשה תוס' שפיר נילף מק"ו וכ"ת דקושית הש"ס לר"ש דס"ל אין גז"ש למחצה וה"נ ילפינן מהיקש דעריות ז"א דר"ש מצי יסבור כב"ה וא"כ בפשיטות מוכח דמ"ה מתיר והוי שפיר מילתא דכתיבא בהדי' וקושית התוס' הוא רק דלב"ש נמי דלא מוכח מערות דבר מ"מ מצי למילף מק"ו

שם הקשה המריב"ל על התוס' הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בש"כ ותירץ דא"ל חליצה תוכיח והקשה הע"י דהא הקשה תוס' לעיל דף ג' ע"ב תהא ש"כ יוצאה בחליצה מק"ו מיבמה ש"י בגט יוצאה בחליצה ותי' דאיכא למפרך מה ליבמה שכן יוצאה במ"ה ע"ש ומיתת היבם שמתיר לא ילפינן רק בק"ו מא"א ומקמי דידענן מיתת הבעל דמתיר גם מיתת יבם אינה מתיר וממילא לא נוכל לומר שכן יוצאה בחליצה כנ"ל ואיכא למפרך שפיר מה לגט שכן מוציא בש"כ וא"ל חליצה תוכיח כנ"ל ונ"ל דהנה עוד הקשה תוס' לעיל תהא אמה עבריה יוצאה בחליצה מק"ו דיבמה וכו' ע"ש והנה לכאורה קשה דהא הקישא הכתוב לאחרת ואיכא למילף מני' שא"י בחליצה ואין לדחות מהא דכתבו תוס' מיעוט קנינים לא ילפינן מינה דלגבי יציאה אפשר לא שייך הך סברא ועיין בס' המקנה ואם נפשך לומר דע"כ מוכח דלענין יציאת לא איתקוש דאל"כ מאי פריך מ"ה מנ"ל דהא איכא למילף מא"ע בהיקש גם ז"א מוכרח דאיכא למימר קושיא הש"ס היא למ"ד בירושלמי א"ע עובדת את הבן או דאפשר לומר דקושית הש"ס היא מכוח הקישא דר"י ולחומרא מקשינן כמו שאמרתי לעיל והנה לכאורה י"ל דל"ק תהא א"ע יוצאת בחליצה דאיכא למילף מהקישא דאחרת כנ"ל אמנם הפ"י כתב דר"ח דיליף לקמן שטר בא"ע מלא תצא כ"ע ל"ל הקישא דאחרת וא"כ הקשה תוס' שפיר אמנם למען דא"ל הך הקישא דאחרת ע"כ מוכח דא"ע א"י בחליצה וממילא גם ש"כ ליכא למילף בק"ו מיבמה דא"ל דא"ע תוכיח והנה יש להוכיח דרב אשי א"ל הקישא דאחרת דלעיל אמרינן בכסף מנ"ל והלא ד"ה וכו' אמר ר"א דא"ל מעיקרו דדינא פ' והקשה