אהל דוד מסכתות שונות עג

ממילא מוכח דמיתת הבעל מתיר היוצא מזה אי ביאה נשואין עושה ילפי מ"ה מפן ימות במלחמה ואי דילמא מאן אחר יבם קשה ל"ל החוצה ואי דהוי מוקמינן כשקידשה בביאה הא ב"נ עושה ובקרא כתיב אשר ארש וא"כ ל"ל להאי דאיתקש מיתה לגרושין ונתקיים דברי ר"ה אבל אי ביאה אירוסין שפיר י"ל מאן אחר יבם וע"כ ע"כ צ"ל דאיתקוש מיתה לגירושין וקשה אדרבה נילף מהקישא דשאר עריות וצ"ל דסמכינן אק"ו הרי אף דלא כתבו בהדי' קתני וא"כ ע"כ ליתא לדר"ה ולכך פסק ר"ח דחופה קונה מספק משום דהא דר"ה תלי' בהא אי ביאה אירוסין עושה או נשואין תה הוא לקמן איבעי' דלא איפשטא ע"כ

הרמב"ם בפי' מה"א הלכה א' פסק דחופה שאינה ראוי' לביאה ל"ק ונראה להוכיח דינו מסוגי' דלקמן דף י"ג ונקדים לתרץ שם קושי' מהרש"א על תוס' ד"ה מדאמר דהאיך איכא לאשכוחי דאחיו של כה"ג ישא גרושה ונראה דהנה לקמן דף ע"ח איתא רבא אמר בעל לוקה שתים לא בעל אינה לוקה אפי' אחת והרמב"ם בפ' י"ז מהא"ב פסק דבין כה"ג ובין כהן הדיוט שנשא אשה מארבעה דהיינו אלמנה גרושה זונה וחללה ולא בעל אינו לוקה רק אם בעל אז לוקה למפרע גם על הקידושין אבל וכ"ז שלא בעל אינה אוסר שום איסר בקידושין ועיי' בתשובות בית יעקב סי' נ"ה שכתב דקושי' הש"ס מיתת מנ"ל דמתיר לא קאי לרבא ומשני דיליף מאלמנה לכה"ג ולרבא שפיר משכחת דאחיו נשא גרושה ולא בעל עדיין דבזה אינו עושה איסור ומ"מ אף שלא נשא זקוקה לחליצה וא"כ י"ל דלהרמב"ם היה קשה קושיות התוס' והיה כראה דקרא לא מיירי ביבמין דא"כ איך משכחת גרושה דאחיו של כה"ג ישא גרושה כקושית המהרש"א וא"ל דמשכחת כהנ"ל שקידשה ולא בעל א"כ אינה רק ארוסה ושמעינן מני' דגם ארוסה זקוקה ליבום וקשה ל"ל החוצה וא"ל דמשכחת כגון שנכנס לחופה ז"א דהא חופה שאינה ראוי' לביאה הוא וק"ל

ד' ט' ע"ב ור"י האי ובעלה מאי עביד ליה מכאן קשה לי ך על הרב המגיד ריש פ' אישות דאם בעל אשה שלא לשם אשות עובר בעשה דרחמנא אמר כי יקח איש אשה ובעלה כשירצה לבוא עליה יהיה דוקא דרך אישות ועיין ד"מ אה"ע סימן כ"ז דאין אשות רק דרך קידושין א"כ מאי מקשה הש"ס הא איצטרך שיעבור בעשה דאי לא הוי כתיב ובעלה מכא הוי ידעינן דעובר בעשה (ובאמת כתב מהרי"ט פ"ק דקידושין דעשה הוי כמו גבי זביחה דכתב רחמנא וזבחת וכאן כתב כי יקח דהוי עשה ושלא לשם אישות הוי בעשה שאינה לקוחה ממני המעתיק

שם אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל והקשה הרשב"א א"כ קשה לרבי דנפקי לי' מבעלה דלמא עד דמקדש והדר בעיל ותירץ חתני הרב מוה' מיכאל כהן זצ"ל דהנה מקשים למאי דמסקינן דמהא ובעלה ממעטינן אמה עברי' דה"א דנקנות בביאה משום דאיתקוש לאחרת א"כ מוכח דע"כ כסף לחודי' וביאה לחודי' דאל"ה היאך ס"ד למילף א"ע מאחרת לענין ביאה כיון דביאה לא קני אלא עם כסף ובאמה עברי' כבר ידעינן דכסף לחודה קונה אע"כ מדאיצטרך הא ובעלה מוכח דביאה לחודי' קונה ונ"ל דקי"ל דא"ע אינה נקנית בפרוטה דבעינן שתהי' ראוי' לגרעון וכסף דאשה דילפינן משדה עפרון וודאי סגי בפרוטה וא"כ אפשר לומר לעולם דבעינן באשה בכסף וביאה דהיינו פרוטה אחת עם ביאה ואפ"ה ה"א דנילף א"ע מאחרת שתהי' ניקנית בפרוטה עם ביאה ולהני איצטרך למעוטי והנה הרמב"ם בה"ל עבדים כתב דעבד נקנה בפרוטה אחת וכתב הכ"מ טעמו דאע"ג דעיקר קנינא דע"ע ילפינן מאמה עבריה ותירצו דהא דבעינן שתהי' ראוי' לגרעון גבי אמה עבריה היינו משום דקי"ל אינה מוכרה לקרובים דבעינן שתהיה ראוי' לי עוד מש"ה בעינן נמי שתהי' ראוי' לגרעון ולא ומקניא בפרוטה ובזה מתורץ קושית הרשב"א דרבי יוכל לסבור כר"א דמוכרה לקרובים וממילא לא בעינן ראוי' לגרעון ומקני בפ"א וממילא מוכח דביאה לחודה קונה באשה דאי דוקא כסף וביאה ל"ל למעוטי בא"ע כיון דנקנת בכסף לחודה לא נ"מ מידי לענין ביאה וא"ל דאכתי הוי ילפינן פרוטה אחת עם ביאה ז"א דלדידי נקנית א"ע בפרוטה אחת גרידא מה שא"כ ר"י מצי סובר כהילכתא דא"ע אינה נמכרת לקרובים וממילא אינה נקנות בפ"א דבעינן ראוי' לגרעון א"כ שפיר ה"א עד דמקדש והדר בעל ואפ"ה איצטרך מעוטא גבי אמה עברי' לענין פרוטה אחת וק"ל

דף יג תוס' ד"ה לכ"ע בעשה תימה דלא ילפי בק"ו והקשה מהרמ"ב הובא בס' א"ח על קידושין דלמא קושי' הש"ס הוא לר"ה דס"ל חופה קונה ולדידי מסיק הש"ס לעיל מילתא דלא כתיבא בהדי' לא קתני ונראה דלכאורה קשה לקמן דמקשי ש"ס ואימא מאן אחר יבם הלא בהך קרא כתיב אשר ארש וא"כ ל"ל חוצה לרבות ארוסה ביבמות דף י"ג ועיין לעיל בסוגי' דחופה קונה ונראה דרשב"א כ' בחדושיו ביבמות ד"ה דארוסה לאו בת יבום דכתיב איש כי ימות ובין אין לו דוקא בראוי' להיות לו ממנה בן דהיינו בנשואין להכי איצטרך לרבות ארוסה ע"כ וא"כ האי קרא פן ימות ואיש אחר יקחנה הוי מוקמינן כשקידשה בביאה דאז שפיר ראוי להיות לו בן ממנה וכמ"ש הר"ן בסוגי' דתחילת ביאה דזימנן דמעברה בביאה ראשונה אבל היכא שקידשה בכסף או בשטר ה"א דאינו בת יבום וקמ"ל החוצה וכ"ז אי ביאה אירוסין עושה אבל אי ביאה נשואין עושה ליכא לאוקמי שקידשה בביאה דהא כתיב אשר ארש והנה ביבמות ר"פ ב"ש מפרש שמואל דטעמי דב"ש דאין ממאנין נשואות דאי אמרת תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין וקשה א"כ איך קפסיק ותני דארוסות ממאנין הא זימנן דאף ארוסות אין ממאנין כגון שקידשה בביאה דאתי' למימר יש תנאי בביאה וצ"ל דסובר ביאה נשואין עושה והריב"ן גרס שם רב ור"ה הוא מתלמידי דרב ועיין ב"ק דף קט"ו ושפיר הקשו תוס' דנילף מק"ו ור"ה דס"ל מילתא דאתי' בק"ו לא קתני לדידי בלא"ה מוכח מקרא פן ימות במלחמה ואי דמאן אחר יבם א"כ למה לי החוצה ואי דהוי מוקמינן שקידשה בביאה ז"א הא ר"ה הוא תלמיד דרב ואיהו ס"ל ביאה נשואין עושה וק"ל

תוס' ד"ה לכ"ע בעשה תימה דלא ילפי ק"ו מגט וכו' והקשו המפורשים אמאי לא הקשו תוס' כן בתחילת הסוגי' דפריך מ"ה מנ"ל ת"ל מק"ו ובהשקפה ראשונה אמרתי ע"פ קושי' מהריב"ל על התוס דא"ל דאינה מתיר אלא באין לו בנים ותירץ