אהל דוד מסכתות שונות עא

דמוקי האי דמוקדמין פסולין לגבות מזמן שני ר"מ היא דקניס התירא משום איסורא ולחכמים כשרים באמת לגבות מזמן שני

ד' צא א"א הכי ה"א כגון שנשא וכו' והקשה המהרש"א א"ם לנקוט ב"ח ונראה דנקט כתובה להורת אגב דין אחר דר"פ סובר בקדושין די"ג ע"ב שעבודא ד"ת והנה רש"י כתב לעיל הואיל וחוב יוצא עליהן והוי כחלה משלהן שעשו מצוה פריעות ב"ח אביהן ולכך הוי כמותר דינר דלא מעיקר נחלה דאורייתא א"כ לכאורה י"ל דאם החוב רק מדרבנן לא תקנו בנין דיכרן דהרי מעקר נחלה דאורייתא דהרי מד"ת א"צ לפרוע חוב א אמנם יש מקום לומר כיון דתקנו רבנן לפרוע לא הוי כמעקר נחלה וא"כ אי הוי נקט חוב ה"א דר"פ לטעמא דס"ל שעבודא דאורייתא ולכך חשיב חוב מותר דינר דמקיים מצות פריעת ב"ח אביהם שהוא מד"ת אבל כתובה דהוא דרבנן ה"א דלא הוי כמותר דינד קמ"ל ר"פ דאפ"ה הוי במותר דינר אי משום דסובר כתובה דאורייתא או דאין לחלק

ע"ב תוס' ד"ה דזבנה ואין סברא לומר דאתי' כמ"ד אדם מקנה דשב"ל וקשה לי דטפי הוי להקשות דהא רמב"ח בעי בנדרים דע"ז קונם פירות על פלוני מהו בחלופיהן וכו' דא"א אוסר על חבירו דבר שלב"ל ועיין לעיל דף נ"ט ע"א ועיין נקודת הכסף סימן רל"ד ס"ק נ"ט

ד' צב ע"ב תוס' ד"ה ופייסה והר"ן כתב משו"ה נקט ופייסה בזוזי דאי אגבה קרקע לא מצי יתמי למהדר דאמר להו כי היכא דמשתעבדא לאבוכן משתעבדא כמי לב"ח דאבונון מדר"נ וכתב בס' קדושת ישראל דמוכח כהר"ן דלקמן דף ק"י פריך רבא לרב"ח דליגבינהו ארעא וכר"נ ומאי קושי' הא מסקינן בפסחים דף ל' בטעמי' דר"נ מדר' נתן ודילמא רמב"ח לא ס"ל כר"נ ועיין תוס' קידושין דף ט"ו דפליגי תנאי בדר"נ אלא ודאי כדברי הר"ן וא"כ מוכח דרמב"ח ס"ל כר"נ ושפיר פריך הש"ס לקמן ותיתי לי שגם אני הקשתי זה אבל התירץ אינו מספיק דניהו דרב"ח ס"ל כר"נ מ"מ הא רמי ב"ח מוקי לקמן דף ק"י ביתמי היינו לחכמים דסוברים זה גובה וזה גובה ודילמא הני חכמים פליגי אדר"נ ע"כ כראה דהך תירץ דתוס' במס' קידושין סובר כהגהות אשרי בפ' שור שנגח די"ה והוא ג"כ במרדכי בס"פ המניח דשעבודא דר"כ הוא דוקא אם תחילה הלוה שמעון ללוי ואח"כ הלוה ראובן לשמעון אבל אם מתחילה הלוה ראובן לשמעון ואח"כ הלוה שמעון ללוי לא נשתעבד לוי לראובן עיי"ש ולפי"ז קשה למה נקט רב"ח ופייסה בזוזי וא"ל כמ"ש הר"ן דאי אגביא ארעא איכא למימר כי היכא דמשתעבד לכון וכו' ז"א דהא הב"ח ודאי חובו קודם למקחו של זה דאל"כ לא יוכל לטרוף כלל וכיון שהלואתו קודם לא שייך שעבודא דר"כ כלל שהרי מתחילה כשהלוה למוכר עדיין לא נשתעבד הלוקח למופר וע"כ צ"ל דסובר רב"ח כאביי בפסחים דף ל' דלמפרע הוא גובה וא"כ אף למאן דפליג על ר"כ מ"מ ביתומים שגבו קרקע בחובת אביהן שחוזר וגובה משום דלמפרע הוא גובה וא"כ שפיר פריך הש"ס לקמן דף ק"י על רב"ח והפוסקים דלא סברי כתג"א י"ל דס"ל כהרר נתנאל שם עיי"ש

ד' קב תוס' וא"ת למ"ד קצובין אמאי לא חשיב קצבה למזון אשה ובנות דהוי עד דתיבגרן והקשה הרא"ש דהא אף שהן קצובין למעלה עד דבגרן מ"מ אין קצובין למטה דילמא תינשאו קודם שיבגרו ולא מיחשבי קצובין ועיין בהרא"ש פ' מציאת אשה סימן י"ב ונראה דתוס' הוכיחו דזה מקרי קצוב דתוס' כתבו ד"ה והן נותנין לה דמי מזונות דאיצטרך דס"ד דלא פסקו רק כ"ז שלא נשאת וא"כ אכתי קשה דמא איצטרך דאיך ס"ד דלא פסק רק כ"ז שלא נישאת אכ"ק סיפא היא נזונת ממשעובדים הא לא קייץ דדילמא תנשא קודם כלות ה' שנים ולקוחת לא יזהרו וכמ"ש הרא"ש אע"כ דזה מחשיב קייץ הואיל והוא קייץ מלמעלה וא"ל דהאי היא נזונת ממשעובדים מיירי בשקנו מידו ולכך טורפת ממשעבדי אף דלא קצוב נראה דתוס' הקשו זה לרש"י בגיטן דנ"א בשקנו מידו דקנין עומד לכתיבה וכתב הש"ך סי' ס' ס"ק י' ד"ה ונראה בשם בעה"ת דדבר שאינו קצוב אינה מועיל הקנין דלא אלים קנין מכתיבה וכתיבה גופי' בדבר שאינה קצוב לא מהני לגבות ממשעבדי

בח"מ סי' ס' הובא בשם הרשב"א דמי שקיבל לזון חבירו כל זמן שצריך משמע והקשה הט"ז דהא מתני' בנשאת לאחר ואז הבעל חייב במזונתי' ואפ"ה תנן דהם נותנים לה דמי מזונת ומתרץ חכם צבי דשאני האי דרשב"א דלא קצוב זמן אמרינן כ"ז שצריך משמע משא"כ בקצוב לו זמן ע"ש שביאר טעמו ותיתי לי דקיימתי קושי' הט"ז וח"צ מדידי (ובאמת א"צ לכל זה דהרשב"א לטעמי' אזיל שכתב בחדושיו למס' גיטן דע"ד דשאני האי דריש הנושא אע"ג דלית לה תרי כרסי יכולה היא שתאמר לכל חד וחד זן אתה שאינה חפץ במזונת דאידך ע"ש)

יוצא מזה בקיבל לזון בת אשתו לזמן שאינה קצוב אז כ"ז שצריך ולא מיחשב קצוב והרי מזון אשה ובנות דא"צ לזון עזי שיבגרו מ"מ לא חשוב מזון בנות קצוב כ"ש בקבל לזון בת אשתו לעולם דלא מיחשב קצוב וא"כ קשה לי להפוסקים דסברי ד"ה שנים מקרי קצוב מה הקשה ש"ס על מ"ד לא ניתן ליכתוב מהא דאין כותבין אלא מדעת שניהם וכו' דילמא מיירי שקיבל עליו לזון בת אשתו לעולם וזה ניתן ליכתוב דרשי מפרש דלכך לא ניתן ליכתוב דשמא תטרוף ממשעבדי ובכה"ג ליכא למיחש כיון דאינו קצוב (כמר מזון בכות דניתן ליכתוב ולא טרפי ממשעבדי) ומ"ד לא ניתן ליכתוב מיירי שקיבל לזון ה' שבים דהוא קצוב שפיר יש לחוש שתטרף ממשעבדי ולכך לא ניתן ליכתוב ונראה דש"ס מקשה על רב אשי דאיהו סובר לא ניתן ליכתוב וס"ל מס' ב"מ דט"ו בא ניגזל לגבות פירות גובה מבני חרי הרי דניגזל אינה גובה הפירות ממשעבדי אף בשעה שגזל כבר הם הפירות קצובים אפ"ה אינה גובה ממשעבדי ש"מ דלא ס"ל מפני שאין קצובין וא"ל דס"ל דכתובן וקצובין בעי דבמס' גיטן מספקא להש"ס אי קצובין וכתובין בעי א"כ תפשט מר"א ולכך מוקי הש"ס בשטרי אירוסין ממש ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה רבה תימא לרבינא ולהנ"ל ניחא דרבינא אולי סובר כמ"ד מפני שאין קצובין והא דמספקא אי ניתן ליכתוב היינו שיקבל לזון ה' שנים דהוא קצוב שפיר בעי אי נותן ליכתוב דחיישינן שמא תטרוף ממשעבדי והא דדיקינן הא מדעת שניהם כותבין יש לאוקמי' שקיבל לזון בת אשתו לעולם דלא קייץ וליכא למיחש שתטרף ממשעבדי וק"ל: