אהל דוד מסכתות שונות ו

מד"ת הוי מקשינן לחומרא אף דשורפין תרומה וקדשים והעיקר מ"ש הפ"י דאיכא סברה להקיש לקולא דומי' דשק דהוא מין בהמה טהורה כמ"ש תוס' בשם ספרי וק"ל ובספר זרע יעקב מס' ברכות דף כ' הקשה דשם איתא כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכתבו תוס' שבועות דף כ' איפכא ל"ל דלחומרא מקשי' א"כ כשחיללה אשה במלאכת שבת בשוגג לא תביא קרבן וחלילה לומר כן ובאמת בשמירה הזהרו נשים בעשרת הדברות ושלא תאמר דאזהרה היא לאב אבל הן בעצמן אינן מוזהרת לכן הוצרכו התוס' לומר משום דלחומרא מקשינן ע"כ: מס' שבת ד' כא ע"ב תוס' ד"ה ומותר להשתמש דמסתמא לא יחמור שום אדם לאסור להשתמש לאורו והקשה המהרש"א א"כ למה הוצרך להזכיר של שבת דס"ח הוא ולעד"נ דיש לדקדק במה שכתבו דשום אדם לא יחמיר ע"ע הלא איכא סברת הרשב"א דתיקנו רבנן כעין דאורייתא כמו מנורה במקדש דאסור להשתמש לאורו ונראה דכונת תוס' כיון דאמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה א"כ לא תיקנו כעין מכורה של מקדש דהרי תני רמי ב"ח פו"ש שאין מדליקן בהם בשבת אין מדליקין במקדש דכתיב להעלות ומדוע נימא דבחדא תיקנו כעין מקדש ובחדא לא תיקנו וכיון דלא תיקנו כעין של מקדש א"כ הוי אמינא דמותר ל"ל ובזה ניחא מה דקשה למה לא מפרש רבא דטעמי דר"ה דלכך אסורים דתיקנו כעין מנורה של משדש ולהנ"ל ניחא כיון דאמר ר"ה בין בשבת ש"מ דבשבת איכא טעם אחר לאסור מה שנוגע באיסור שבת והיינו דמותר להשתמש לאורה וכיון דמותר להשתמש לאורה ש"מ דלא תיקנו כעין מנורה של מקדש וא"כ מתורץ קושית מהרש"א דלרב שפיר ליכא סברא לומר דאסור ל"ל הואיל ומתיר בפתילות ושמנים ש"מ דלא תיקנו כעין מנורה ש"מ אבל ר"ה דאוסר להדליק ב"פ ו"ש א"כ ליכא למימר ששום אדם לא יחמיר על עצמו די"ל כסברת הרשב"א דתיקנו כעין מש"מ ושפיר ה"א דאסור להשתמש לאורה ומה שהקשה מהרש"א על ר"ח דהוי יוכל לומר סתם מדליקן נלע"ד לתרץ דודאי גם תוס' אסיק סברת הרשב"א דכל דתיקן רבנן כעין ד"ת וכעין מנורה של מקדש רק דתוס' כתבו זה לשיטת רב ואולי רב סובר כסוגי' דגיטין דס"ד דהא דאמרינן כל דתיקן רבנן כד"ת הוא דוקא בדבר שיש לו עיקר מד"ת וחנוכה אין לו עיקר מד"ת וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דר"ח לטעמי אזיל דס"ל שם דאף בדבר שאין לו עיקר מד"ת ג"כ כד"ת ושפיר יש סברה לאסור להשתמש לאורה דתיקנו כעין ד"ת וכעין מנורה של מקדש לכך איצטרך הוא לומר בפירוש אין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש לאורה

עוד נראה לתרץ דיש לדקדק על תוס' שכתבו דמסתמא לא יחמיר שום אדם הא ר' אסי אמר לקמן בשם רב דאסור לרצות מעות נגד נר חנוכה ומקצת פוסקים סברו אפי' תשמישי קדושה וצ"ל כמ"ש המפורשים דאפ"ה הסברה חצונה דאין מדליקין דחיישינן שמא יתן יותר מכשיעור ולאחד שהדליק השיעור אז ה' דליכא שום אדם שיחמיר על עצמו רק דקשה כיון דבתוך הזמן אסור להשתמש דמגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולה יומא (אם לא דגבי שלהבת לא שייך מוקצה דאין בו ממש ועיין שלהי מס' ביצה) אמנם י"ל דז"א דמידי הוא טעמי לרב ותוס' ספ"ק דשבת כתבו דבמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש וא"כ מתורץ קושי' מהרש"א דר"ח הוצרך לומר דאין מדליקין אפי' בשבת דר"ח סובר בפי' מפנין דבמוקצה לטלטל כר"י ע"ש וכיון שיש סברה לאסור להשתמש לאורה בתוך השיעור אם כן גם לאחר שדלק כשיעור אסור להשתמש משום מגו דאתקצאי לב"ה וכו' ובתוך השיעור אסור כמו שכתב הרשב"א דתיקנו כעין מנורה ש"מ וקמ"ל ר"ח דאסור בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ולא ס"ל סברת הרשב"א וק"ל

ועל מה שמקשים על הראש דמייתי ראי' דכבתה אז"ל מדמותרין להדליק בשמנים הללו בשבת ולמה לא הביא מחול כראה דהראש רמז למ"ש בתה"ד סי' ק"ב דאפי' כבתה בע"ש קודם ק"ש ג"כ אינו זקוק לה והוכיח זה מדשרי רב להדליק בשבת חנוכה למה כא חייש דלמה יכבה קודם קבלת שבת א"ו דאף בכה"ג אינו זקוק וק"ל

ד' כח ע"א גמרא אלא הא דבעי ר"א הקשה בס' זרע יעקב למאי צריך מדר' אליעזר והלא משנה מפורשת היא בר"פ כ"ז דכלים מוסיף עליהם העור שהוא מטמא טומאת אהלים וכתב דקושי' עצומה היא מאוד ולי נראה דהך מקשה אסיק מק"ו דרבא מברנש מה נוצה של עזים וא"כ עור בהמה בין טהורה וטמאה מטמא טומאת אהלים מק"ו מנוצה של עזים אף דג"ש אוהל אהל סותר הק"ו מ"מ אמרינן אהני ק"ו ואהני ג"ש כמ"ש תוס' בזבחים דף ס"ה ע"א ד"ה ת"ל ועיין מנחות דף י"ט ובקידושין דף ג' בתוס' ד"ה והאשה דהא ג"ש איצטרך למעט קרשים וכדומה לכך מביא הך דבעי ר"א דלא ס"ל הק"ו וביותר מיושב לתירץ אי של תוספת דג"ש אהל אהל סתרא וכתב הבאר יעקב אף לחומרא גמרינן משום דאתי לשרוף תרומה וקדשים דהוא ג"כ קולא (עיין לעיל סוף מס' ברכות) וכיון דאיכא ג"כ ק"ו מנוצה של עזים ג"כ מסתבר יותר למילף הך ג"ש דבגד ועיין יומא דף ס' ע"א תוס' ד"ה חד אמנם דברי הבאר יעקב צ"ע מסוגי' דשבת דף פ"ג ע"ב טומאת ע"ז דרבנן משמע דאי הוי ד"ת הוי גמרי לחומרא

ד' סח ע"ב תוס' ד"ה כל הקשו דמהאי טעמי יפטור נמי בהיכר ולבסוף שכח ונראה דמונבז סובר כר"מ דאפי' מקילתא לחמירתא נעשה מומר וא"כ אי נימא דבעי דוקא ידיעה בשעת מעשה קשה איך כתב אלה הדברים לחייב ל"ט קרבנות הלא כשעשה ב' או ג' מלאכות נעשה מומר וא"כ איך מביא קרבן על אינך אלא ע"כ מוכח דלא בעינן ידיעה רשעת מעשה וא"כ משכחת ששגג בכל ל"ט מלאכות והא דמחייב מונבז כשהיה לו ידיעה היינו בפעם ראשונה דאכתי לא נעשה מומר

ד' קיד ע"א ד"ה עולת שבת בשבתו וכו' דברי ר' ישמעאל ראיתי מקשים לר"י דשרי עולת חול בי"ט א"כ לאביי דאמר לעיל דף כ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט מדכתיב עולת שבת