אהל דוד מסכתות שונות סט

דפסק פי"ב מהא דיכולה לומר אינו נזונות מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דלריב"נ קונם מפקיע דלמא אינו מפקיע והא דצריך להפריש לאוקמי כדתירץ הש"ס לעיל דאמרה לכי מגרשה ואי משום קושי' הש"ס לעיל דאין בידה ז"א הא בידה לומר אינו נזונות ות"ק לא חייש דיגרש אותה כמ"ש מהרש"א לעיל ועיין ב"ש סי' פ' סי"ק ה' ונראה די"ל דהר"ן לטעמיה אזיל דמתרץ במס' נדרים דפ"ו ד"ה מתקיף דריב"נ דאמר יפר מיירי שאוסרת כל ז' מלאכות ובהני מלאכות אין בידה להפקיע עצמה אפי' אמרה אינו נזונות

ובדברי הר"ן הנ"ל נדחה מה שמתרץ הב"ש בסי' פ"א סי"ק ה' עיי"ש דאי כדעת הב"ש דטעמי' משום הואיל ובידה לומר אינו נזונות קשה הא הרמב"ם ג"כ נקיט שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור הלא יוכל לזהור וע"כ צ"ל משום הני ז' מלאכות אין בידה לומר אינו נזונות ואינו עושה כמ"ש הר"ן שם ואם נימא דהב"ש סובר דהרמב"ם ס"ל כתירץ תוס' דסוגי' אזלי כר"ל וע"כ תוס' לא חשו לדקדוק הר"ן א"כ שוב קשה על הרמב"ם למה לא מביא תירץ הש"ס באומר צאי מ"י ואי משום דקונם מפקיע מדי שעבוד מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה וכמו שהקשתי ועיין ספר דת אש

גם קשה לי על הר"ן שכ' לת"ק דס"ל דקונם אין מפקיע מסוגי' דב"ק ד"צ ע"א מקשה לימא דרבא תנאי היא והלא ע"כ תנאי היא דת"ק ס"ל דקונם אין מפקיע משעבוד

עוד יש לתרץ קושית מהרש"א וגם קושיות תוס' ד"ה שהגיעו דהא מזונות נשואה מדרבנן דלקמן דף ע"א איתא כגון שנדרה היא וקיים לה איהו וסתם מתני' כר"נ ואת"ל זוגי וכו' הרי לתירוץ הראשון אתי' כר"מ ובפרט דהשתא קיימינן לרב ואיהו מוקי לקמן כאן בסתם וכאן במפרש וס"מ כר"מ וגם במתני' קתני ר"י אומר בישראל חודש א' יקיים וכו' וא"כ שמעינן לר"י ג"כ דס"ל דצריך להפר והרי ר"מ ור"י סוברים לעיל דנ"ו דמזונות דאורייתא גבי המקדש אשה ע"מ שאין לך עלי ש"כ ועונה רמ"א תנאי בטל דמתנה עמש"ב ת"ב ואפי' לר"י דס"ל תנאי קיים מ"מ מוכח דס"ל מזונות ד"ת דאי דרבנן הא שמעי' לר"י שם דס"ל דבדרבנן תנאי בטל דחכמים עשו חיזק לדבריהם יותר משל תורה דמסקינן לעיל דוקא כותב לבתולה שטר מאתיים והיא כותבת התקבלתי מנה ומסיק דוקא כותב אבל אמרה לא דבדרבנן עשו חיזק יותר משל תורה וא"כ מתורץ קושי' התוס' דכא בעי לאוקמי בנשואה דמשום מזונות דרבנן דא"כ קשה על ר"י דאמר בחודש אחד יקיים הא כיון דמשעובד לה היכי מצי מדיר וא"ל הואיל דשעבודא דרבנן הא ר"י ס"ל מזונות דאורייתא ובזה מיושב גם כן קושית מהרשא

ע"ב תוס' ד"ה אלא ועיין כ"מ פ"ו מה"א ונראה לתרץ קושי התוס' דבמס' עירובין דף ה' איתא אר"ג א"ר ערך כלי עלי נותן דמי פשיטא מ"ד טעמי דר"מ דגזר וכו' קמ"ל טעמיה דר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וא"כ מתורץ קושי' התוס' דאי נימא דמתני' אתי כר"מ דאין אדם מד"ל א"כ מוכח ממתני' דטעמי דר"מ משום דאין מד"ל ומאי קמ"ל רב בעירוכין וא"ל דטעמי דמתני' ג"כ דגזרינן אם אמר קונם מלהנות אטו אם יאמר צאי מי"ל זה דוחק ואף אם נסבול דוחק זה מ"מ י"ל קושי' תוס' לשיטות רש"י שכתב במתני' דלהנות משמע ג"כ תשמיש רק דתשמיש כיון דמשעובד לה לא מצי מדיר אכ"ק מ"מ ניגזר אם אמר תשמישי עליך אטו אם יאסר הנאות תשמישך עלי דבכה"ג חל הנדר על תשמיש וע"כ צ"ל דלא שייך לגזור כן ח"כ ממילא גם גבי מזונות לא שייך לגזור הא אטו הא וע"כ לא קשה רק דנימא מתנא ר"מ היא ומשום נעשה כאומר משום דאין אדם מד"ל וזה לא רצה הש"ס לשנוי' דא"כ הוי קשה קושי' הש"ס במס' עירוכין מקמ"ל דהא מהאי דרב דיכולה אשה שתאמר וכו' נשמע טעמא דר"מ הוא משים דאמד"ל

ד' עג תוס' ד"ה אלא צריך לפרש מחמת כן מתכוין לקדש בביאה וקשה לי להראב"ד ריש ה"א שכתב דאין אדם עושה בעילתו ב"ז הוא רק מדרבנן א"כ איך נימא דשלא לעבור על, איסור דרבנן מתכוין לקדש בביאה הא אכתי עובר על איסר דרבנן דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ומסיק המהרי"ק דעבר אד"ס ולא משום פריצות ומאי אולמי' האי איסר ד' מהאי רק דיש לחלוק דבהאי דקידש בביאה לא עבר רק פעם אחת אדרבנן אבל אי הוי עשה בעילתו בעילות זנות הוי עבר בכל ביאה וביאה איסר דרבנן

ד' עד ע"ב ת"ר הלכה אצל חכם והתירה וכתב הג"א לעיל דף ע"ב ע"ב וז"ל ומכאן הוכחה הא דאמרינן בעל מיפר לא לאפקועי כח החכם דלעולם החכם עדיף ויוכל להתיר והקשה בספר ק"י דמאי ראיה מייתי מנדרים שנדרה קודם שנתקדשה לו דהנהו ודאי החכם יוכל להתיר כיון דאין הבעל יוכל להפר הבעל מפיר בקודמין ולכאורה הי' נראה דהוכחות המרדכי הוא דמס' גיטן דל"ה מקשה הש"ס לכי מינסבא מיפר לה בעל והנה המקשה דלא אסיק דאין הבעל מיפר בקודמין קשה למה הקשה על ר"ה דהוא אמורא טפי ה"ל להקשות על ברייתא דהכא דהלכה אצל חכם וכו' איך יוכל החכם להתיר אף שנדרה קודם שניסת הלא המקשה לא אסיק דאין הבעל מיפר בקודמין והך בברייתא איירי בנדרי עינוי נפש כדאי' בתוספתא פ"ז דכתובות הלכה אצל חכם וכו' באלו נדרים אמרו שלא לאכול בשר אלא דאכתי קשה המקשה דלא ידע דאין הבעל מ"ב למה לא הקשה על מס' נדרים פ"י משנה ד' וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו

ד' עה ע"ב תוס' ד"ה לא כר"י וכו' א"כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ועיין במהרש"א שכתב דלכך לא כתבו תוס' דנפלו עד שלא נתארסה דא"כ הוי אתי' מתני' כרבותינו וזה אין סברא מדתמה הש"ס עלי' דרב ושמואל כמאן יעי"ש וכי נרא' דאכתי הוי מצי לומר דמתני' מיירי בנפלו לה עד שלא נתארסה דהנה י"ל על הא דאמר ר"י על החדשים אנו בושים והיינו נפלה לה משנשאה דמה ראו חכמים לומר אם מכרה מקחה בטל הלא תוס' כתבו לעיל ד"נ ד"ה הבעל דלמ"ד קנין פירות כקנין הגוף לא צריכא לתקנות אושא וא"כ מאי אמר על החדשים אנו בושים הלא מצד הדין מקחה בטל דהא הבעל אוכל פירות וק"פ כקנין ה"ד אמנם טעמי' דס"ל דקנין פלכה"ד ועיין ב"ב דף נ' אמנם קשה מאי הקשה הש"ס כמאן ס"ל ק"פ כקנין ה"ד ולכך מקחה בטל אף אם נפלה קידם שנתארסה ושוב נשאה דכיון דבעל אוכל פ פירות וק"פ