אהל דוד מסכתות שונות סח

אי הוא כשאר ח"ל או לאו ובדף מ"ט איתא שם דאביי מספקא ליה אי כרב דאין ק"ת או כשמואל דהוא כשאר ח"ל וא"כ מתורץ קושי' התוס' דלר"פ לנפשייהו לא קשה מתני' כמאן מוקה לה די"ל כרנב"ה ואי דקשי' אחותה י"ל דהכא גם ר"נ מודה משום דגלי' קרא ואי דילמא אתיא חד קרא ליבמה וחד לח"ל די"ל דר"פ סובר דיבמה הוא כשאר ח"ל וא"כ ממילא חד אייתור לח"כ לכך מקשה לאביי דלדידיה ע"כ ליכא למימר דמתני' אתי' כר"נ וש"ה דגלי' קרא דהרי אביי מספקא אי קידושין תופסין ביבמה א"כ קשה דילמא אתי חד ליבמה וחד לח"ל ע"כ

דף נו ע"ב תוס' ד"ה אבל קיבל והקשה מהרש"א א"כ למה לי הטעם מפני תיקון העולם הא איכא טעמיה אחרינא שלא יאמר עלי כתובתך ונראה דלא סגי בטעם זה לחוד דבש"ע אה"ע סימן קע"ז סי' ג' איתא המאנס בתולה שאינו רשאי להוציאה וא"כ לכאורה קשה מאי מקשים תוס' דלמא ברייתא מיירי באונס דלא שייך לומר טלי כתובתך וצאי וצ"ל דדחיקא לתוס' לאוקמי' סתמא דברייתא בכה"ג אבל קושית מיושב די"ל דלכך אמר מפני תיקון העולם דהא מספיק אף באו נס אף דאיתא שם באה"ע דאנוסה ל"ל כתובה י"ל דאיירי שאנסה שלא כדרכה כמ"ש תוס' לעיל דף ל"ט ע"ב ד"ה טעמא ואתי' כר"מ דאמר כתיבה דאורייתא או כריב"י דס"ל דבאונס יש לה כתובה מכה ואי דאין רשאי לגרשה וא"כ מאי תקון העולם שייך בי' מ"מ י"ל דשייך אם גירשה ברצונה או מת ע"כ

ד' נט ע"א תוס' ד"ה הכא וי"ל דרוצה לישב גם אליבא דר"ל ובזה מיושב מה שהקשה בס' ישועת יעקב סי ס"ט על סוגי' דב"ב דמ"ט דמאי פריך אאין לאיש חזקה פשיטה דלמא מיירי שאמרה איני נזונית ואינו עושה ולדברי תוס' ניחא דאכתי קשה על ר"ל דפליג על ר"ה ועיי' מ"ש על דברי תוס' אלו בעמוד ב' ד"ה אמר ר"א וכו'

ד' סג ע"א רש"י ד"ה עד כדי כתובתה וכתב הר"ן בשם י"מ דבנכסי מלוג שנפלה לה כבר אפי' ת"ק מודה עיי"ש והקשה, הק"י דהא איתא לעיל דף כ"ד ע"ב אמר ר"י ת"כ ככתובה דמי נ"מ וכו' ולמורדת וכו' ופירש"י ור"ן דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובה וכו' עד כדי כתובתה ל"ת מנה ומאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין וכתבו בתוס' אליבא דר"י לא איצטריך דאפי' לא הוי ת"כ ככתובה פוחת לה דהא אמר לעולם הוא פוחת והולך וכו' אלא לרבנן איצטרך שאינו פוחת אלא כתובה דתוס' נמי ככתובה וא"כ אי אמרינן כדעת הי"מ דבנכסי מלוג שנפלה לה כבר אפי' ת"ק מודה א"כ אף כרבנן לא איצטרך דמאי ארי' דתנאי כתובה ככתובה דמי הא אפי' נכסי מלוג דלא הוי ככתובה נמי פיחת עיי"ש וכי כראה דלא קשה דהר"ן כתב בשמעתין דיש מהגאונים כ' מה שנתן הבעל במתנה מפסדת מיד והקשה הרמב"ן היכא אמרינן בריש אע"פ דת"כ ככתובה למורדות ובמאי דמי לכתובה הא אפי' במתנה דלבתר נישואין מיפסדא ומתרץ הר"ן דאי תוס' כתובה כמתנה כי מגריש מתוך מרדה הפסידה לאלתר משום דלא אקנה לה מעיקרא אלא אדעתיה דלמיקם קמי' אבל השתא דאמרינן דבכתובה לא מיפסדא לתנא דמתני' אלא בפחות מ"ז או מ"ד שבתות עיי"ש וא"כ לשיטת הר"ן בלא"ה מתורץ קושי תוס' דלא מבעי נכסי מלוג בוודאי לא הפסידה לאלתר אבל תוספת כתובה ה"א דהוא כמתנה וכי מגרשה מתוך מרדה ה"א דהפסידה לאלתר קמ"ל דאפ"ה הוא ככתובה

ד' ע' ע"א תוס' ד"ה המדיר מגופא דמתני' מצי למיפרך ונ"ל דגם המקשה ידע לתרץ מתיך שי"ל צאי מ"י למזונותיך רק דקשה ליה קושית הש"ס לקמן קונם שאינו עושה כפיך וכו' נימא ג"כ מתוך שי"ל אינו נזונות וא"כ מתשמיש לא רצה להקשות נוכל לומר דמזונת ה"ט דחל הנדר מתוך שי"ל צאי מ"י במזונותיך לכן הקשה מהאי דקונם שאינו עושה לפיך נימא ג"כ מתוך שי"ל אינו מזונות עוד י"ל קושי' תוס' דהמ"ל פי"ב מה' אשות כתב דתשמיש שהידר כדבר שאין בו ממש הוא ואיתה נדר מ"ה ולכך לא עקר שעבוד עונה דהיא מד"ת וא"כ מתשמיש לא מצי למיפרך די"ל דהואיל מדרבנן הוא הנדר ולכך לא מפקע השעבוד אבל מזונות דנדר ח"ל מד"ת מפקע השעבוד ולכך מקשה מהאי דקונם שאינו עושה לפיך דג"כ חל הנדר מד"ת ואפ"ה אין צריך להפר

במהרש"א הקשה לפי מ"ש לקמן התוס' דשיעבד דמזונות של אשה הוא מדרבנן לא הוי מצי לאתויי' מתשמיש דהוי שד"ר וכו' עיי"ש ונראה ונקדים לבאר הרמב"ם פי"ב מה"א דהקשו עליו דלמה לא מביא תירץ הש"ס עיי"ש בכ"מ ונראה לי דהנה בעמוד ב' הקשו תוס' ד"ה שהגיעו על רש"י דא"כ מן הנשואין נמי יחול הנדר וכו' ועוד קונם שאני עושה לפיך וכו' ונ"ל לפמ"ש הר"ן דקושי' הש"ס הוא וכי לא אתי' מתני' כת"ק דריב"נ כ"כ י"ל כיון דאיכא תנאי לעיל דמ"ז ע"ב דסברי מזונות ד"ת ח"כ לעולם י"ל כפירש"י לכך חל הנדר בארוסה משים דהוא מדרבנן והא דלא משני הש"ס בנשואה דא"כ אכתי הוי קשה וכי לא אתי מתני' אף כמ"ד מזונות ד"ת (ואף דפסקינן מזונות דרבנן דהרי אף לפי דברי הר"ן פסקינן ואפ"ה כתב דקושי' הש"ס הוא וכי כא אתי מתני' כת"ק) והא דקתני קונם שאינו עושה לפיכך דא"צ להפר י"ל דהר"ן כתב דאמרינן דוקא אלמוהו רבנן לשעבודא דבעל אבל כא שעבודא דאשה א"כ לפי"ז י"ל לכך אינו אינו צריך להפיר אף דהשעבוד הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דאלמוהו רבנן לשעבודא הוי השעבוד כדאורייתא ולא חל הנדר כדאיתא לעיל דנ"ט ע"ב ולכך מוקי הש"ס בארוסה דבזה חל הנדר משום דבארוסה לכ"ע אינו חייב רק מדרבנן וגם גבי דידה לא אלמוהו רבנן לשעבודא ובזה מיושב ב"כ קושי' מהרש"א דממתני' גופי' הוי מצי להקשות ואי דתשמיש דאורייתא מ"מ הוי מצי למיפרך וכי לא את' מתני' כמ"ד דמזונות דאורייתא כמ"ש הר"ן (ויש לפקפק על זה די"ל דכוונת מהרש"א דתוס' לשיטתם שהקשו על רש"י ע"כ לא ס"ל כהר"ן) נשמע מכל זה היכא דשעבודא דרבנן חל הנדר זולת קונם שאינה עושה כפיך דאלמוהו שעבודא דבעל וא"כ רמב"ם דפסק מזונות אשה דרבנן שפיר חל הנדר אף דלא ספקה דלא אלמוהו שבעודא דידה ותשמיש דהוא דאורייתא באמת לא חל הנדר וה", תירץ דברי הרמב"ם דטעמו הוא דקונם מפקיע משעבוד ודוקא שעבודא דידי' הוא דאלמוהו אבק שבעודא דידה לא אלמוהו וקשה לי הא לעיל דנ"ט מקשים תוס' הא בידה לומר אינו נזונות ומתרצים דרוצה לתרץ אף לר"ל וא"כ הרמב"ם