אהל דוד מסכתות שונות סז

ובזה י"ל ספר המקצואת שפסק דחובל בי"ט חייב בתשלומין וביה"כ פטור ובהג"ה אשרי פרק החובל הקשה הלא אין הלכה כרנב"ה ולהנל ניחא די"ל דספר המקצועת ס"ל דספק הוא ובאמת ממונא לקולא והא דפריך הש"ס לקמן דל"ה מאן תכא כוונת הש"ס על מתני' דשבועות דחובל ביוה"כ מנ"ל דחייב לשלם דילמא דילמא ע"כ לא ריבה רחמנא בחובל בחבירו דנידן בקל דהיינו ממון רק בחובל בחול לבד דלא עבר רק על לאו אחד אבל בחובל ביוה"כ דעבר על ב' לאוין דהיינו על לאו דלא יוסיף ועל דיוה"כ דילמא נידן בחומר דהוא מלקות וא"כ י"ב דלכך פסק המקצועת דחובל ביוה"כ פטור דס"ל דממון ומלקות מלקי לקי ואף דתורה ריבתה חובל לתשלומין מ"מ דילמא ממונא קילא וע"כ הקיל קרא דנידן בתשלומין רק היכא דעבר על לאו אחד אבל יוה"כ שעובר על ב' לאוין לא נידן בקל וחובל ביו"ט דחייב בתשלומם הגם דעובר ג"כ על ב' לאוין מ"מ אולי סובר כהאומרים דאמרינן מתיך מדברי תורה אפי' היכא דליכא צורך קצת ואפי' בשאר מלאכות ועיי' ריש כתובות מ"ד מתיך שהותרה חבורה לצורך וכו' ואף דמסיק שם הש"ס אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש מ"מ אין זה רק עשה וכמו שמבואר זה במסכת ביצה דף י"ב בתוס' שם ואף דאכתי אים למימר דילמא חובל בי"ט דחמיר שעובר גם על עשה ראוי' לדונה בחומר מ"מ כיון דאיכא תרי רבוי' בחובל בחבירו כמ"ש תוס' מוקמינן אפי' היכא דאיכא עוד איסר ויש לאוקמי' במסתבר דהיינו יו"ט דאינה רק עשה ומשום מתוך

תוס' ד"ה אלמא וכו' ואין זה דיוק דאיכא למימר דעולא סובר כר"ל ולי נראה לקיים דעת ר"ת דהנה המהר"ם ברבי הקשה על עולא במסכת מכות דף ד' ע"ה דאמאי לא אמר עולא שם דטעמי' דר"מ דאמר לוקה ומשלם משום דסובר כר"ח ב"ה דכרת פוטר מתשלומין מג"ש דאסון אסון ומדאיצטרך אסון לפטור כרת מכלל דמלקות אינו פוטר ונראה דתוס' כתבו דלר"ח ב"ה אפי' חייבי כריתות שוגגין פטור מתשלומין א"כ לעולם י"ל דמלקות פוטר ג"כ מתשלומין ואפ"ה איצטרך אסון אסון לפטור חייבי כריתות שוגגין די"ל דאיהו סובר כר"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וא"כ איצטרך ג"ש דכרות פוטר אפי' בשוגג אבל התרו למלקות גם מלקות פוטר לכך איצטרך עולא לשנויי' דטעמא דר"מ דגמר ממש"ר וא"כ מיושב קושי' התוס' דע"כ ליכא למימר דעולא סובר כר"י דא"כ הדרא קושי' מהר"ם ברבי לדוכתיה

ע"ב תוס' ד"ה אלא כתב מהרש"א לתרץ קושי' מהרש"ל דלעולא קושטא היא דלא דריש רק יתורא והקשה הגאון בעל אשל אברהם בשם רבו הגאון מהו' יצחק זלה"ה וגם הגאון מהו' לעמיל זלה"ה הביאו מ"ו בנב"י מ"ת חלק א"ה סימן פ"ז הלא תוס' כתבו דף ל"ה ע"ב ד"ה מתני' דר"פ סובר כשנויי' דעולא וצ"ל דר"פ ג"כ דריש תחת תחת לג"ש כדמסקינן לעולא וא"כ לר"פ קשה קושי' מהרש"ל שהרי לעיל ר"פ בדף כ"ט הוא דריש כל הני תלתא מילי ונראה דהנה יש לדקדק על תוס' לעיל דף ל"ב ד"ה אלמא שסיימו וכרבנן ויש לדקדק הלא אף לרע"ק קשה דלמא חד קרא על נדה דאף דלוקה דה"א דר"ע סובר חייבו כריתות בכלל מלקות מ"מ ראוי' לקיימה ואידך קרא על סוטה שנבעלה של"כ דתפסו קדושין ואע"ג דאינה ראוי' לקיימה ואכתי מנ"ל ח"ל וח"כ רק דאכתי קשה מאי מקשה הש"ס על עולא דלמא סובר עולא כר' זעירי בירושלמי פ' האשה רבה דאמר לר"ע אף בסוטה הוולד ממזר וממילא לא תפסו קדושין וא"כ י"ל דכוונת התוס' דר"פ סובר כעולא דממונא משלם ומלקי לא לקי ולא מג"ש דתחת תחת רק משום דגלי קרא ומוקי מתני' כר"ע ואף אי מוקי חד קרא לנדה ואידך קרא לסוטה מ"מ נשמע שאר ח"ל דר"פ אולי סובר כר"ז בירושלמי דלר"ע אפי' בסוטה הוולד, ממזר אבל לאביי שפיר מקשה דהא אביי אמר במסכת יבמות דף מ"ט הכל מודים בסוטה שהוולד אינו ממזר

דף לד כיון ששחט בה פורתא איתסר לי' ואידך לאו דמרי' קטבח והקשה הק"י מה ענין קושי' זו לכאן דאפי' אי לא מיירי הברייתא בטובח ע"י אחר וטעמא דר"מ משים דא"ל מ"ת ומשלם נמי קשה כיון ששחט בי' פורתא ואני היתי רגיל לתרץ דבלא זה הייתי אומר דהאי דשוחט לע"ז מיירי ששחט לשם הר וכבר כתב רש"י במסכת ע"ז דמ"ה גבי הר אע"ג דעובדיהם בסייף מ"מ תקרובות הר מותר בהנאה וא"כ לא שייך לומר לאו דמרי קטבח כיון דמותר בהנאה ואע"ג דרש"י כתב בחולין ד"מ דמד"ת מותר אפי' באכילה לשם הר וא"כ אין כאן שחיטה שאינו ראוי' מ"ע י"ל דטעמי דחכמים הואיל ושוחט להר בסייף פטרי משום דאינו מת ומשלם ור"מ סובר מ"ת ומשלם אבל השתא דאוקמי' בע"י אחר וליכא למיפטרי' משום דאין מת ומשלם ואי איירי בשוחט לשם הר ולא אסור באכילה רק מדרבנן קשה מ"ט דרבנן דפטרי כמו דמקשה ש"ס גבי מעשי שבת וע"כ לא מיירי בשוחט לשם הר א"כ שפיר מקשה כיון ששחט וכו'

תוס' ד"ה א"ק וא"ת לא ליכתוב לכם ולא קודש וכו' ונראה לפע"ד לתרץ דהנה במסכת קידושין דף נ"ו ע"ב איתא אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין אף כ"כ וכו' ופירש"י ובמתני' תנן דבדמיהן מקודשת וא"כ איצטרך הקישא דקודש לאור' שיהי' אפי' תופס דמיו משא"כ מלא תאכל כל תעבה לא עדיף משאר אסורין שבתורה דיליף הש"ס בקדושין דף כ"ח דאין תופסין דמי' וא"ל אם מעשי שבת תופסין דמיהן ויוצא לחולין א"כ למה היא שחיטה שאינו ראוי' הלא יוכל לפדות ושמעינן לר"ש כל העומד לפדות וכו' כפדוי' דמי מ"מ הא כבר כתב רשב"א בחולין ד"פ דע"כ לא קאמר ר"ש כל העומד לפדות וכו' אלא גבי פרה דמצוה לפדותה אם מצא אחרת נאה הימנה עיי"ש וא"כ כאן גבי מ"ש דאין מצוה לפדותה לא אמרינן כפדוי' דמי ושפיר הוי שחיטה שאינו ראוי'

דף לה ע"ב תוס' ד"ה מתני' וכו' תימא תיקשה לי לר"פ גופייהו וכו' ותירץ נכדי התו' מוה' מנדל כהן דהנה תוס' לעיל דף ל' ע"א ד"ה לאפוקי הקשה מנ"ל דמתני אתי' דלא כר"נ ב"ה דלמא הכא גם רנב"ה מודה משום דגלי' קרא ותירץ הת"י דלמא אתי' חד לחייבי לאווין דיש מלקות וקידושין תופסין וחד ליבמה לשוק דהוא בעשה ואין קידושין תופסין ואכתי מנ"ל ח"כ והנה אי ביבמה לשוק אין קדושין תופסין תליא בפלוגתא דרב ושמואל ביבמות דף צ"ב דלרב אין ק"ת ושמואל מספקא לית