אהל דוד מסכתות שונות סו

יציקה בכלל עבודה המסורה לבני אהרן ש"מ אסורה בזר א"כ נשיאות בחוץ דחשיב ג"כ בכלל המסורה לבני אהרן ש"מ דאסור לזר ואולי דכוונתם כקורא בתורה

בסוף הפרק כתב בס' קדושת ישראל להקשות על הרמב"ם בסוגי' דיבמות ד"ק ואיהו פסק משום יחיד וגרושה והרי במילי דרבנן ראוי לפסוק לקולא והנה תוס' מסכת ביצה דף י"ד ע"א ד"ה איכא ופסק הר"י דיש לאסור אע"ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל הואיל ולכל או"א יש קולא וחומרא מכל צד עבדי' לחומרא עיי"ש

דף כט ע"א נערה אין קטנה לא אר"י א"ר ר"מ היא קשה לי על תוס' ריש מסכת מ"ק ד"ה מאן וכו' משום דאשכחן לקמן דר"מ פליג על מתני' והאי סתם מתני' לא אתי' אליבא כשאר סתמא מש"ה קבעי הש"ס מאן תנא עיי"ש וקשה א"כ מאי בעי הכא מאן תנא הא ודאי ר"מ דסתם מתני' ר"מ ומצאתי בשיטה מקובצת משום דסיפא הבא על בתו לא אתי' כר"מ וגם לשיטות רש"י דמפרש גירי ור"מ סובר גירי אמת ומש"ה בעי מאן תכא ומשני ר"מ פי' האי בלחודי אע"ג דשארא לאו ר"מ

הנה ר"ח פסק דקטנה אין לה קנס והרא"ש בפ"ג סימן ח' הקשה עליו כיון דאמר רשב"ל לקמן דף מ"ד דכ"מ שנאמר וכו' והלא כיון שאמורא הכריע נגד סתם משנה יש לפסוק כמותו ועיי' מ"ש במסכת שבועות דף ל"ג לתרץ דברי ר"ח

תוס' ד"ה ועל הכותית אבל קשה דליתנא מחזיר גרושה משניסת ונבעלה של"כ וכו' והקשה בס' קדושת ישראל היאך נעלם מרבותינו בעלי תוס' סוגי' דקדושין ד"ט דבעל עושה בעולה של"כ ולי נראה לקיים דברי התוס' דהריטב"א כתב דלכך הבעל עושה בעולה של"כ הואיל דאהני' ביאה לקנותה אהני' לעשות ביאה גמורה ולדונה כבעולה עיי"ש ולפי"ז אם קדשה בכסף ונכנסה לחופה ואח"כ בעלה של"כ אף הבעל אינו עושה אותה בעולה שהרי לא אהניא ביאתו כלל דכבר קנה אותה לכל דבר כשהכניסה לחופה וא"כ ניחא דברי תווס' וכוונתם דליתנא מחזיר גרושתו משניסת דהיינו שנכנסה כבר לחופה ושוב נבעלה של"כ דאז לא אהניא ביאתו דאז אפי' הבעל אינו עושה בעולה שלא כדרכה

דף כט ע"ב ולר' ישבב עיי' מ"ש בחבורי אוהל דוד ח"ר למסכת יבמות בדף הספר ט"ז

דף ל תוס' ד"ה איכא בנייהו וקשה וכו' ולר"מ וכו' ונראה דלכאורה יש נ"מ בין ראוי' להוי' או ראוי' לקיימה כגון אחד שנשא בתולה וכאשר הערה בה ראתה דם מחמת תשמיש באופן שהרגישה שבא מן המקור ושלא היתה דם בתולים וגירשה ושוב ראתה כן בבעל שני וכן בבעל ג' ועדיין בתולה היא וכן מצינו בירושלמי הערה בה עשרה ב"א ועדיין בתולה כולם בסקילה ושגירשה בעל ג' אסורה לכל העולם ושוב אם א' אנס אותה דאינה ראוי' לקיימה ויש בה הו' אמנם הא דרואה מחמת תשמיש דאסורה היא משום שמא נקבע הוסת בשעת תשמיש והלא ווסתות דרבנן והנה ר"מ סובר מסכת נדה דף ט"ו דווסתות דאורייתא איכא כ"מ כהנ"ל אמנם מ"ו בנב"י כתב דוסת הניקבע ע"י מעשה לכ"ע מדרבנן

גם קשה לי על ח"מ אה"ע סי' קי"ט כ"ב שם שכתב ואם הוא א"ד כגון סוטה ורואה דם מ"ת ולכאורה הא רואה דם מ"ת היא אסורה שמא ניקבע ווסת בשעת תשמיש והלא ווסת דרבנן ואי דאם תראה אז תהית אסור תורה ויוכל להיות איסר תורה א"כ בשבוי' יוכל להיות איסר תורה אמנם מ"מ יש לחלק דשם בשבוי' אוקמי' אחזקה חזקת כשרות שלא כבעלה אבל כאן יש לחוש כמ"ש מ"ו בנב"י סי' נ"ה דמדמה לשמא מת לא חיישינן וכו'

ד' לב ע"א ואי ממונא לקולא הקשה בס' הפלאה דמשמעות הש"ס מספקא אי ממונא קולא או חומרא ונ"מ אי ממונא חומרא א"כ חובל בחבירו אפי' חייב מלקות מצד אחר כגון חובל בי"ט נמי משלם ה' דברים משום חומר ממון שחייב ב"ה דברים ואי ממונא לקולא משום גריעותא דהותר מכללו מכללו א"כ בלאו אחר לוקה ולמה פסק הרמב"ם בפשטות דחובל ביו"ט דמשלם ואינו לוקה ונראה דתוס' כתבו בשם ר"ת דצד הקל יש לפרש שהיא רק לאו ולפ כרת דחובל ועדים זוממין אין בהם כרת ולא נגמר מכי' חייבי כריתות (ובזה יש לתרץ מה שהקשה תוס' דלמה כא מקשה על רישא דמתניתן) וקשה לי לקמן דף ל"ה דמקשה הש"ס אי כר"י קשיא ממזרות והקשה תוס' דלמה לא משני כעולא ותירצו דהא אביי מוקי תחת לדרשא אחרינא וקשה נהי דמוקי תחת לדרשא אחרינא מ"מ הלא מהבא על אחותו ושאר חייבי כריתות ניחא דהא אוקמי' כר"י דאין מלקות בח"כ ולא קשה רק מרישא דחייבי לאוין וזה נוכל למילף מחובל ועדים זוממין ול כא למיפרך מה להצד שיש צד הקל דהיינו רק לאו הלא ממזרות ג"כ הוא רק לאו א"ו מדמסיק הש"ס שם ע"כ כר"י ש"מ דס"ל לש"ס דממונא הוא חומרא ושוב ליכא למילף מחובל ועדים זוממין כמ"ש ר"ת דגבי עדים זוממין שייך צד חמור משום דאותו צד חמור של חובל יוכל להיות בעדים זוממין אם העידו על אחד שחבל בחבירו והוזמו דמשלמין ה' דברים. בספר תוספי הרא"ש ראיתי שמפרש דצד הקל איכא בתרווייהו חובל שהיתר מכללו וע"ז בעדות החודש דאמרינן במסכת ר"ה מאיימין העדים לומר שראו אעפ"י שלא ראו שאין מקדשין רק ע"פ קבלות העדות ומ"ה מיתר לקדשו ע"פ עדות שקר דכתיב אשר תקראו אותם אפי' שוגגין אפילו מזידן וקשה לי דאכתי מה מקשה ש"ס דלמא מתניתן אתי' כאחרים דס"ל במסכת ר"ה דף כ' דאין בין עצרת לעצרת רק ד' יום ולדידהו לא מעברין ולא מחסרין שום חודש. עוד כתב בס' הפלא"ה דאין לומר די"ט ג"כ הותר מכללו בעבודת ציבור א"כ מאי הקשה ש"ם לקמן דף ל"ה ע"ב ממתני' דשבועות מאן תכא הלא מבעיר כמי הותר בעבודת ציבור אך דלא מקרי הותר מכללו כיון דמצותן בכך עיי"ש ולדידי קשה מסוגי' יומא דף פ"א ע"א תאמר במלאכה שהותר מכללו הרי דמקרי הותר מכללו מה שהוא מותר אצל גבוה לכן נראה דמזה הוכיח הרמב"ם דממונא לחומרא וא"כ לא נוכל למילף מחובל דמה לחובל שחייב ב"ה: