אהל דוד מסכתות שונות סה

לעשות אמרינן מיגו אף בשניים וא"כ ה"ה י"ל אף דלא אמרינן מיגו היכא דמשים עצמו רשע דוקא בדבר שהיה לו לומר כבר אבל דבר שיוכל גם עתה לעשות אמרינן אף במקום שמשים עצמו רשע ויש קצת ראי' מדברי רשב"א בחדושיו מסכת גיטין דף נ"ד ד"ה לענין כתב שם דאילו היה ביד סיפר היה בידו לגרור אזכרות ולחזור וליכתוב שלא לשמן הרי דנאמן דאי בעי משוי' נפשי' רשע וכ"מ מפי' רש"י שם הואיל בידו לפגלן וכן משמע מדברי הר"ן פ' האומר שהקשה להימנא כי אמר כשבית מיגו דאי בעי אמר קדשתי בביאה הפסול לה וכתב השה"מ פח"י ה' אסורי ביאה ה' כ"ד ד"ה ובמאי דמגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' היכא שמשים עצמו רשע וכמ"ש הר"ן דמיגו דבידו אלים טפי ומהני אפי' במקום חזקה עיי"ש וא"כ שפיר הקשו תוס' להימן במיגו דאי בעי מחיל אף כשאומר אמנה משים עצמו רשע וא"כ ניחא דברי שבות יעקב כיון דכבר אמר אמרה שוב לא מהימן במיגו דפרוע כיון דאין עתה בידו לא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע כמו דאמרינן לעיל דף י"ח ע"ב לפי מה דאסיק דרב"ח ארישא קאי דאין נאמנים אנוסים היינו מחמת ממון אפי' היכא דאין כתב ידן ימ"א ואף דיש להם מיגו דאי בעי שתקו אע"כ דסובר דלא אמרינן מיגו במקום דמשים עצמו רשע ובזה ניחא מה שמקשים על תוס' שהקשו דלהימן במיגו דאי בעי מחיל ה חזקה מה שביד אדם הוא שלו ועיי' ש"ך סימן מ"ו ס"ק ו' ועיי' תשובת הרשב"א סי' אלף מ"ז שכתב ג"כ ולפי מת שהבאתי בשם הר"ן ניחא די"ל אף דלא אמרינן מיגו במקום חזקה מ"מ היכא דהוא בידו אלים טפי אפ' במקום חזקה וגם בלא"ה ניחא כיון דמיגו במקום חזקה הוא בעי' דלא איפשטא והוה הש"ס למיפשט מהאי דרב (אם לא ניחא לש"ס למיפשט מדברי אמורא) וניחא בזה דעת הש"ע סי' מ"ז שכתב דוקא היכא דאיתחזק עיי' בש"ך סי"ק ו' אבל לא איתחזק השטר נאמן במיגו דאי בעי מחיל אף דחזקה כל מה שבידו הוא שלו מ"מ כיון דהוא בעי' דלא איפשטא הוא קולא לנתבע

והנה בש"ע סי' מ"ז הביא דעת בעה"ת דהאי דאומר שטר אמנה א"כ דוקא בשטר שיש בו נאמנות וש"ך חולק ובס' או"ת רצה להוכיח דלא כש"ך מהא דאי' מצא ג"כ וכו' ושוברים לא יחזיר וכו' הא אמר תני נותנין וניחש דלמא חב לאחרים וע"כ כדעת בעה"ת דבאין בו נאמנות נאמן לומר פרוע אף דחב לאחרים וא"כ אף בלא שובר נאמן לומר פרוע עיי"ש וא"כ לדבריו אם השטר הוא בתוך הזמן אף אם אמר תנו אין נותנין וזה לא מצינו אבל בעיקר קושייתו כבר הירגש סמ"ע וש"ך סי' ס"ה סי"ק מ"ח כתב כיון דיש שובר כשר לא חששו רק היכא דאיכא ודאי פסידא דב"ח והש"ך סי"ק מ"ט כתב דאי בעי המלוה קרע לשטרי'

תוס' ד"ה וכגון וכו' כראה דמהרש"א כתב במסכת ב"מ דף י"ג דאביי דאמר עדים בתחומין זכין הוכיח מדקתני מצא ב"כ ושוברים וכו' שמא כמלך ואי לאו דעדים בחתומין זכין לכתחילה היכא כתבינן דשמא כתב בניסן וכו' שייך כמי בשובר עיי"ש ועיין מה שכתבתי במסכת ר"ה דף ב' וא"כ ע"כ אביי לא ס"ל כשמואל דמוכר שטר לחבירו ומחלו מחול דא"כ ליתא לחששא שמא כתב בניסן וכו' וכמו שפי' רש"י במסכת ב"מ דף כ' ד"ה ש"מ מדלא חיישינן להכי דאי כמי הכי היה זכה בשובר וביותר לפמ"ש הנ"י הביאו הש"ך סימן ס"ו ס"ק ל"ה דכיון דנותנת שובר אין לך מחילה גדולה הרי דאביי לא ס"ל כשמואל ואולי סובר אביי כמ"ד בירושלמי פ"ק מסכת גיטין הביאו הש"ך סי"ק ד' דמוחל השטר לא מחיל עד דמכר לי' שטרא והרי אביי הוא דמוקי כגון שחב לאחרים והרי הך אוקימתא מיירי שהוחזק בב"ד ואולי מיירי שעדיין ביד ב"ד ועיין ש"ך סי"ק ה' ואותיות אינה נקנות רק בכתיבה ומסירה כדאי' בסי' ס"ו ס"א

ד' כ' ע"ב זה אומר כתב ידי הוא זה עיין ש"ך סי' מ"ו סי"ק י"ב מה שהביא שם בשם הריטב"א וז"ל הריטב"א מתני' זה אומר כ"י וכו' גרסינן בירושלמי הם אומרים כי הוא זה וכו' אמר ר' יוסא מתני' אמרה וכו' עיי"ש ומדברי ירושלמי הנ"ל קשה לי על הראשונים שכתבו דמיגו בי תרי לא אמרינן עיין לעיל די"ח ע"ב ובקידושין דף מ"ג ע"ב תוס' ד"ה והשתא וכו' מאי ראיה מביא ר"י ממתני' דלמא אם אמרו עדים בפירוש שאין זה כתב ידינו עידי השטר נאמנים ומתני' ה"ט דאם כ"י יוצא ממקום אחרת דאינו נאמן לומר אנוסים היינו דכיון דלא מהימנא רק משום מיגו דאי בעי אמרו אין זה כתב ידינו והיה מכחישים עידי קיום וכיון דצריכין לומר אין כת"י מיגו דבי תרי לא אמרינן ורישא דנאמנים כשאין כת"י יוצא ממקום אחר משום מיגו דאי בעי שתקו דכה"ג אמרינן מיגו ב"ת כמ"ש תוס' לעיל דף י"ח ע"ב

דף כב ע"ב תרגמיה אביי בע"א עיי' מ"ש בחבורי אוהל דוד ח"ר למסכת יבמות דף קי"ז ע"ב שם גמרא ע"א נתגרשה וכו' בח"מ סי' פ"ב ק"ך סי"ק ל"ו כתב דמדברי הר"ן בפ"ב דכתובות גבי ע"א נתגרשה דדוקא בע"א אומר תנאי הוא דלא אמרינן תרווייהו בשטרי מעלי' קא מסהדי שעוקר השטר אבל אם מעיד שפרעו אמרינן תרווייהו בשטרי מעלי' וכו' עיי"ש ולא הבנתי שהרי הר"ן הקשה דמ"ש מהא דתנן א"א הייתי וגרושה אני נאמנת דל"צ קרא וכי היכא דאמרינן בדידה אמאי לא נימא גבי עד דאיהו אסרה ואיהו שרי והא דאר"פ לעיל ע"א אומר תנאי דהאי דאמר תנאי הוה אחד ואין דבריו של אחד וכו' הטעם הוא דלאו כל כמינהו למשוי' נפשי' רשע דס"ג לר"פ בשעה שחתם הוי כאילו פירשו דלא הוי תנאי ועיקר תירץ דהאי דאמר נתגרשה לא מהימן במיגו דשתק דילמא למי פסלא כהונה קאתי' ע"כ וא"כ להמסקנא אם אין כת"י ימ"א וע"א אומר שפרע נאמן במיגו דאי בעי שתק ולא נתקיים השטר ואיהו אסר ואיהו שרי כמו גבי א"א הייתי וגרושה אכי וגבי תנאי טעמיה דלאו כ"כ לשוי' נפשי' רשע וגבי ע"א אומר נתגרשה דאמרינן תרווייהו בא"א קמסהדי ליכא מיגו דאי בעי שתק דדילמא למיפסלא כהונה קאתי' אבל ע"א אומר שפרע לא שייך לומר ב' בשטר מעליא קמסהדי דאיהו אסרה ואיהו שרי כיון דיש לו מיגו דאין כתב ידם ימ"א

דף כב ע"ב נשיאת כפים דאיסר עשה כתב פ"י דאיסר עשה הוא דוקא במקדש שהיה בשם המפורש אבל לא בגבולים עיי"ש ולדידי קשה מסוגי' דחולין דף קל"ג כל כהן שאינו מודה בעבודה וכו' ונשיאת כפים בין מבפנים ובין מבחוץ וכו' ועיי' מנחות דף ח"י ע"ב כתב רש"י ד"ה כל אלמא מדחשיב