אהל דוד מסכתות שונות סד

דאמרינן משמי' דר"י דטענו חיטן ושעורים ולב"מ דפטור ומוקי קרא כי הוא זה על טענו חיטם ושעורים וכו' והודאות עדים סובר דחייב

שם ברי ושמא ברי עדיף הקשה בס' הפלאה להך תירץ בתרא של תוס' משמע דאפי' בשמא טוב אמרי ר"ה ור"י ברי עדיף הא מוכח בשבועות דנאנסו דאורייתא אע"ג דהוה ברי ושמא ולמה יצטרך לישבע וכא עדיף חזקת פקדון אחזקת ממון ע"ש והיינו לשיטת הש"ך, ח"מ סימן ע"ב ולי כראה כמ"ש נימוקי יוסף בשמעתן דשאלה ושכורה וז"ל ולא דמי לשבועות שומרים ושביעות שותפין שתיקנו שבועה אע"ג דטענו שמא משום דמורה היתרא אנפשייהו וגבי שומרין זימנן דפשע ואמר בדממי דאונס הוא ושותפין מ"ה תורא מדישא קאכיל משום הכי רמי רחמנא שבועה עלייהו אמנם קשה לי דאי נימא דאפי' בשמא טובה ג"כ אמרינן ברי ושונא ב"ע קשה מתני' שילהי ב"ק המוכר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול ואמאי צריך לישבע הלא איהי טוען ברי ואידך א"י כמה הוציא ונראה דהא דאמר הש"ס דר"י אמר שמואל דר"ג היא כוונה דהוה ליה לומר הלכה כר"ג ומשני הש"ס דאי הוה אמר הלכה כר"ג ה"א דוקא בהאי הלכה כר"ג משום דאיכא מיגו אבל לפום קושטא דמילתא פליגי ר"ג ור"י בהא אי ברי ושמא ברי עדיף וכמו זה כתב מהרש"א במסכת שבת דף ח' בשם הליכות ועיין תוס' עירובין דף ק"ד ע"ב וא"כ ר"ה ור"י מוקי מתני' דמכיר ספריו וכליו כר"י ואינהו דאמרי כר"ג ובזה מיושב דברי תוס' מסכת שבועות דף מ"ז ע"ב ד"ה אא"ב שכתבו דמוקי כרב ושמואל והקשה מהר"ם ברבי דכיון דהך ברייתא שבועות ד' ההי' בין שניהם ולא בין היורשים סובר מנה בידך והלא אומר א"י פטור היאך פליג ר"ה ור"י על הך תנא וניהי דר"ש בן טרפון מוקי הך קרא ששבועה תלה על שניהם מ"מ בהאי דינא דברי ושמא לא ברי עדיף לא אשכחן תכא כוותיה ולהנ"ל ניחא דבאמת סברי ר"ה דטעמא דר"ג משום דברי ושמא ב"ע ולא סברי הנך שנויי' משום מיגו וכקושי' תוס' וגם משום חזקה דאולי סברי כרבא בסוגי' דמומין שם דף ע"ה דכאן נמצא כ"ה ולא סברי כתירץ תוס' שם ד"ה רישא ולא ס"ל כתירץ תוס' דאיירי שיוכל להיות שנאנסה תחת בעלה ועיי' בהר"ן שם ועיי' בחדושי מהר"ם ברבי בסוגי' דמומין כתב שם הוא בעצמו כן דאל"כ איך פליג ר"ה ור"י על ר' יושוע דסובר דהוא נאמן וליכא תנא דמסייע ליה דהא טעמי דר"ג משום חזקה א"ו דר"ג ור"י פליגי בזה אי ברי ושמא ברי עדיף ובזה מיושב מה שהקשה ח"צ סימן קמ"ג על הש"ך

דף יג אמר רב מלקין על היחוד עיי' מ"ש במסכת יבמות דף כ"ד

דף יז תוס' ד"ה דאי ר"ג לכאורה יש לתרץ קו' תוס' דהרי הך מקשה היה סובר רוב נשים בתולת נישאת א"כ אם כאמר דבעל נאמן לומר אלמנה נשיאתך במיגו דפרעתי או במיגו לאו אשתי א"כ מוכח דאמרינן מיגו במקום רובא א"כ כ"ש נגד חזקה דרובא וחזקה ר"ע והלא במסכת ב"ב דף ה' בעי א"א מיגו במקום חזקה אמנם מהרי' מטרני בתשובה סי' כ"ז כתב הא דרובה עדיף מחזקה דוקא ח' שאינו באה מכח סברא אבל ח' דאין אדם פת"ז דבאה מכח סברא חשיב כאנן סהדי ועדיף מרובה [ולפי"ז לא מקשי בתוס' יבמות דף קט"ו ד"ה או דילמא ג"כ מידי ממני מנחם] והנה בס' שיטה מקובצת הביא דברי ירושלמי שהקשה כי ליכא עדים אמאי לא ישבע ותירץ כיון שא"א לכפור במנה הרי המנה כהילך והקשה תיפק דאין נשבעין על כש"ק ונראה דבירושלמי הקשה וחש לומר שמא מוכת עץ היא ומוקי כר"מ דאמר מוכת עץ כתובתה מאתיים ושמעי' לר"מ במסכת כתובות דף פ"ב דמטלטלי משתעבדי לכתובה ולשיטת ראבד הביאו רשב"א במסכת קידושין דף ס"ו דאפי' מיתמי גובה מטלטלי ור"ת לקמן דף פ"ב חולק

דף יח הא קי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים הקשה רא"ה דאכתי ה"ל למיתני אם יש עדים שקבע לו זמן דאז אין לו מיגו ונראה דמתני' בעי למינקט דומי' דרישא עדים שהם שניים אם יש עדים שראשה פרועה וכה"ג בקבע זמן אפי' ליכא אלא עד א' שאמר שלוה וקבע לו זמן ג"כ אינו נאמן ועיי' ח"מ סי' ע"ה בסמ"ע ס"ק ל"א ועיי' מ"ש במסכת שבועות דף מ"א ע"ב

ד' יט קיימו שטרייכו הקשה הפ"י למאן דמוקי במודה בשטר שכתבו וכו' דאינו נאמן רק במיגו דמזוייף א"כ להימנו במיגו דפרוע ואי במיגו בשנים לא אמרינן שאין א' יודע מה בלב חבירו הלא הכי סגי בקיום ע"א כמ"ש הש"ך סימן ע"ה ולפי מ"ש הש"ך בכללי מיגו בשם ס' הכריתות וז"ל מיגו דאי בעי שתקו מהימנא אפי' גבי תרי עדים אע"ג דקשה לומר דשנים יסכימו לדבר אחד אפ"ה גבי שתיקה איכא למימר לדבר אחד יסכימו ובזה מיושב גם קושי' הש"ך שם שוב מצאתי זה בתומים גם לפמ"ש הטור ח"מ סימן פ"ח דהיכא דיש ללוה קרקעות ליכא שבועת התורה יש לאוקמי שיש ללוה קרקעות וכיון דליכא שבועות התורא לא דנין בו מתוך שיל"מ אמנם יש לפקפק על זה גם כראה ואקדים הקדמה בענין נסכא דר"א אם אחד מעיד שחטף רק שאמר שהו של חוטף והנחטף אמר לא כי בראה דנאמין החוטף כדאי מס' ב"ב דף ל"ג ודל"ד הכא לסיוע קאתי וא"כ מתורץ קושי' הפ"י אפי' לשיטות רש"י שמפרש דהלוה מודה רק שטוען פרוע מ"מ אם אחד מהעדים טוען פרוע הוא נאמן הלוה אף דעד אחד מקיים השטר מ"מ כיון דעד השני לסיוע קאתי נאמן הלוה ומהימנא העדים במיגו דכל אחד יאומן המיגו דאמר פרוע כמו הלוה

שם אמר רב האומר שטר אמנה וכו' בח"מ סימן מ"ז בש"ך סי"ק ד' ובתשובת שבות יעקב סי' קנ"ד תירץ קושית הש"ך דסוגי' דכתובות דאי"רי לענין אמנה ובאמנה אפי' שאין בו נאמות א"י לטעון השבע לי שאינו אמנה אבל לענין פרוע שפיר יש לחלק בין שכתוב בו נאמנת או לא ולכאורה קשה דא"כ אף באמנה יאומן במיגו דאי בעי טעין פרוע וכמו שהקשה תוס' דיאומן במיגו דאי בעי מחול שוב ראיתי שהרגיש בזה בס' באר יעקב ומה שתירץ דאיירי בתוך זמנו קשה הלא אביי היא דמתרץ ואביי סובר ריש ב"ב דאדם פת"ז ונראה דבל"ה מקשים על תוס' שהקשה דיהיה נאמן במיגו דאי בעי מחול הלא היכא דמשים עצמו רשע לא מהימן במיגו והכי משים עצמו רשע דעבר על לאו דאל תשכן באהלך עיי' בפ"י ונראה דכה"ג כתב דאף דלא אמרינן מיגו תרי היינו היכא שיהי' להם לטעון כבר לשבער אבל במה שיש להם גם עכשיו