אהל דוד מסכתות שונות סב

אעפ"י שחדשי לבנה פחות מזה בשעות כדי שלא לחשב בחודש שעות אלא ימים

דף ז' ע"א עד שמצאו מקרא וכו' כתב זאת וכו' קושי' מפורסים מה שאתה מצאו הלא אכתי איכא לספוקי אי האי דבשלח ובמשנה תורה נחשב כשנים ובס' נזר הקודש כ' בשם הרב ר"ע זלה"ה דהני חכמים מספקי אי תורה ומשנה תורה חשיב חדא ומתחילה משמע הכי הלא כתבתי לך שלישים משמע ג' יש לך רשות ליכתוב ולא ד' לכך חשבו לאסרו מס' דשמא פעם ד' הוא ואיכא אסורא ואפי' את"ל דתורה ומ"ת חשיב חד ופעם ב' הוא אכתי ליכא חיובא עד שמצאו כתוב זאת וכו' וזה לשון צווי' שחיוב ליכתוב משמע דג"פ צריכן ליכתוב וב"ד ליכא חיוב לכך חייבו מספק דילמא פעם ג' הוא ואיכא חיוב ואפי' אי תורה ומ"ת לא חשיב חד ופעם ד' הוא אכתי ליכא איסור כ"כ בס' הנ"ל בפ' בראשית דף צ' סימן ד' עיי"ש ועיין מהרש"א בח"א ועיין מדרש רבה רות פרשה ד' ד"ה והנה בועז

ד' ז' ע"ב אין בין יוה"כ לשבת וכו' במסכת מנחות דף ל"ב ע"א ד"ה תפילין הקשו דלמה לא חשיב אכילה ושתיה דמותר בשבת וביוה"כ אסור עיי"ש והנה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות מסכת סוכה סימן ז' דחומרי דתפילין נקט כ"כ י"ל דנקט רק חומרא דשבת

שם אין בין יו"ט לשבת כתבו תוס' דלא חשיב רק מה שהוא מד"ת והקשה רשב"א הא איתא לקמן רישא רבנן וסיפא ר"מ דאי רבנן איכא כמי דהשני אינו משמש ב"ח בגדים והלא הא דאינו משמש ב"ח בגדים הוא דרבנן משום איבה ותירץ הפ"י דניהי דאין משמש ב"ח בגדים הוא משום איבה מדרבנן מ"מ נ"מ אפי' בד"ת דלר"י אינה משמש משום איבה וכתבו תוס' דמסתלק בפה הרי הוא כהדיוט ואם עבד ב"ח בגדים עבודתו פסולה מד"ת ולר"מ עבודתו כשרה והרב בעל ק"י הקשה הא במסכת יומא דף י"ג איתא אר"י מודה ר"י שאם עבר ועבד עבודתו כשרה והיינו שעבד ב"ח בגדים דאם עבד ב"ד בגדים איך שייך מודה דמשמע שמודה לר"מ והלא לר"מ אם עבד ב"ד פסולה וע"כ אם עבד ב"ח דכשר א"כ בודאי לא מסלקינן ליה ומה שכתבו תוס' דכה"ג לא מסתלק בפה לא כתבו רק אי לאו משום מעלין בקודש וכו' הוה מסלקינן בפה שיהיה ראוי' לכה"י רק משום מעלין בקודש לא מסלקינן ונשאר כה"ג ואם עבד ב"ח בגדים כשרה רק לכתחילה אין מניחין לעבוד בח"ב משום איבה ע"כ ושוב ראיתי בט"א לקמן דף ט' דהאי מודה לאו לר"מ אלא טעמי' דנפשי' קאמר אמנם מדברי הרמב"ם ה' עבודת יוה"כ כ' כל מצות כהונה גדולה אלא שאינו עובד בכה"ג ואם עבד עבודתו כשרה משמע ב"ח בגדים

ד' ח' ר"א דאמר ויתר אסור במודר הכאה הקשה ט"א על ר"ת שהביא תוס' דאחר דאינו שותף קפדי ואסור אפי' לרבנן הלא ר"ת כתב דלכך פסקינן כראב"י במסכת נדרים דף מ"ה דאפי' לדידן דפסקינן אין ברירה משום דויתר מותה בנודר והלא התם תנן בסיפא א' מן השוק מודר ב"א מהן אראב"י דיוכל לומר לתוך של חבירך אני נכנס ומשמע בכולה מילתא איפסק הילכתא כראב"י והלא על דריסת רגל של אחר קפדי ונראה לתרץ קצת דאולי ר"ת סובר כרשב"א הביאו הר"ן במסכת בנדרים דף מ"ו דדוקא כשנכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף או שהשותף צריך לו לפי שהחצר קנוי' לכל א' מהם שצריך ועיי' עמק המלך בדינו ברירה דף י"א ע"ג ד"ה והנה

שם תוס' ד"ה אין בין וכו' עיין מ"ש בפרק מרובה במסכת ב"ק ע"כ שם בא"ד תנא ושייר הקשה הט"א מאי שייר דהאי שייר ושמעתי מחכם אחד ושמו נשכח ממני דשייר כמי לפמ"ש תוס' מסכת מנחות דף ק"ד ע"א ד"ה אין שכתבו ושמא הכי כמי כי אמר הרי עלי כונתם כי אמר הרי עלי ג' לוג צריך להביא, אבל הכא מיירי בנדבה עיי"ש הרי דיש הפרש בין נדר לנדבה

בא"ד כתב בס' הנ"ל לתרץ קושית תוס' וכתב דאי אמר הרי עלי קרבן מן המעשר מותר להביא ממעשר כמו תודה ממעשר ולדידי צ"ע מדבר' רש"י במסכת ביצה דף כ' דכתב רש"י כיון דאמר עלי נתחייב וכו' וע"ש בתוס'

ד' יג ועל הכלאים בס' ט"א האריך בזה ובתוספי הרא"ש מסכת סוטה כתב דהוא משום מראית העין כדאיתא ירושלמי עד כמה וכו' סאה או מוסיף על רובע לא כן אר"א בשם ר"י כל איסורין שריבה במזיד אסור אתה מרבה לבטל איסור תורה וכאן משום מראית עין עיי' ב"ק דף פ"א תוס' ד"ה אין ועיי' רמב"ם ה' מלכים פ"ז הלכה ו' ובכ"מ שפירוש להיפך ועיי' לח"מ ועיי' ב"ב דף צ"ד ע"ב ובתוי"ט פ"ב דכלאים עוד ראיתי בריטב"א מסכת קידושין דף ל"ט שכתב דלא מצינו איסור במקיים רק בכלאי כרם דכתיב לא תזרע תרי זימני עוד הקשה בס' ט"א בסוגי' דסוטה דף מ"ב על הא דמשני הא בהרכבת איסור וכו' וקשה דהוה להש"ס להקשות נימא דלא כריה"ג ובתוס' הרא"ש במסכת סוטה הקשה ג"כ דלמה לא הקשה הש"ס נימא דלא כריה"ג כדפריך לעיל גבי גזל ולקמן גבי אלמנה לכה"ג ותירוץ דלעיל גבי גזלן פריך שפיר משום דס"ד דלא עביד תשובה לפי שהתשובה מח סר מעשה שצריך להשיב את הגזילה אבל הכי אין התשובה מחוסר מעשה כי א"צ לעקור מה שהרכיב אלא הפירות מותרין כדתנן פ"ק דכלאים זרעים וכו' ומותרין באכילה והרכבת אילן נפקא משדך לא תזרע כלאים כדרשי' בפ"ק דקידושין בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה והא דאסרינן מלקיים הוא שלא ינכש ולא יחפר אבל אינה חייב לעקור והא דקתני בפ"ק דמ"ק יוצאין על הכלאים הוא מפרש בגמרא עד כמה אר"ש כאותו ששנינו סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט לא משום איסר כלאים אלא משום מראית עין כדאי' בירושלמי כיצד ממעט או פוחת רובע או מוסיף על סאה לא כן אמר ר"א כל אסורין שבתורה ריבה במזיד אסור כמה אתה מרבה לבטל איסור תורה וכן אתה מרבה לבטל מראות עין ואפשר הרכבת אילן מותר לקיים כי היכא דילפי' הרכבת אילן מהרכבת לאסור בח"ל ילפי' כמי דמותר לקיים ובכלאי בהמה תנן כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואין אסורין רק להרביע ע"כ ובטור י"ד וש"ע ס"ס רצ"ה דאסור לקיים המורכב: