אהל דוד מסכתות שונות ס

קידש ול"ד לשמא ימות דהתם מיירי שאסר את אשתו בתרומה כשגט חל שעה אחת קודם מיתה וא"ל דמיד ימות אבל הכא דאינה אסורה עד שיחלו הקידושין שקידש אביה שם כל שעה א"ל עדיין לא חלו הקידושין עכ"ל וא"כ מתורץ קושית רש"א דשם חייש ר"י שמא יבקע הנוד דא"ל דמיד יתבקע ועביד איסור למפרע דשותה טבלים משא"כ הכא אף אם תמות לא עביד איסור למפרע רק משם ואילך יהיו יושב ובטיל ממצות סוכה וכל שעה איכא למימר שמא לא תמות וכסברת ר"ת ואף דש"ס קאמר דר"י סובר כר"א דכל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצוה ראשונה וא"כ אם תמות לא קיים למפרע מצות סוכה ז"א דהא מסיק דאם נפלה חוזר ובונה אבל ר"מ סובר דבכ"מ חיישינן לשמא תמות ולכך פוסל הכא גבי סוכה ולשמא יבקע הנוד לא חייש דסובר דהוא לא שכיח, אמנם י"ל דרש"א מקשה זה להך גירסא שהובא בתוס' דאם כפלה חוזר ובונה היינו מאותן עצים עצמן ובזה מתורץ הרמב"ם די"ל דהרמב"ם אינו סובר כגירסת תוס' וא"כ י"ל דגם הרמב"ם סובר כר"י דלא חיישינן לשמא תמות רק אם אותה מיתה גורם איזה דבר למפרע ולכך כתב ב"ה נזירות דהוא נזיר מיד משום דהתם אם ימות הרי עבר למפרע על נזירתו כיון שהוא קיבל עליו שיהיה נזיר קודם שימות אבל גבי סוכה דאינו מבטל המצוה רק מכאן ולהבא ולכך פסק הרמב"ם דכשירה ומכ"ש כיון דהרמב"ם פוסק פ"ו מהל' סוכה כחכמים דר"א דיוצאין מסוכה לסוכה לכך לא חייש למיתה

דף ל' ע"ב תוס' ד"ה באשרה דמשה עד כל הדיבר והקשה המר"ם לובלין לתירץ בתרא של תוס' דאיירי נטעו ולבסוף עבדו מ"מ קשה ליפשוט מהאי דשופר של ע"ז ותירץ דאיירי אחר ביטל וזה דחוק דא"כ אדמפליג בין ע"ז לעיר נדחת בע"ז גופה ה"ל לחלק בין ק"ב ולא"ב ונראה לתרץ קושית מהר"ם מלובלין דהנה י"ל מאי מקשים דלשיטות ר"י מאי בעי במס' ע"א הא אין כאן דיחו דילמא אבעי במסכת ע"א קאי למ"ד מצות להכות ניתנה וא"כ אם ביטל ביו"ט שייך שפיר דחוי אף דקודם ביטל לא שייך כתותי מ"ש מ"מ פסול מטעם מל"נ ושפיר יש כאן דיחו ונ"ל דתוס' סברי כמו לשיטת ר"י לא שייך כתותי מ"ש כיון דיש לה ביטול כמו כן לא שייך מצות להנות כיון דלאחר ביטול יוכל להנות וכמ"ש המג"א בא"ח סימן תרמ"ט ס"ק י"ג לענין ד"מ עיי"ש אמנם ז"א דע"כ תוס' לא סברי כן דא"כ מאי מקשים לעיל לשיטת ר"י הא דשופר של ע"א אם תקע יצא מהא דשל שלמים דלא יצא דלמא ע"א דיש לה ביטול ויוכל להנות לכך יצא דהא בע"א של ככרי מיירי אבל שלמים דלא נפק לעולם לחולין לא יצא אע"כ דתוס' לא סברי כן וא"כ הדרא קושי' לדוכתיה וצ"ל דדחקיא לתוס' דאבעי במסכת ע"א יהיה קאי שלא אליבה דהילכתא דאנן פסקינן כרבא דמצות לל"נ אמנם עדיין קשה מאי מקשים דילמא ר"י סובר כשיטת בעל המאור במסכת ר"ה דפסק דמצוה דרבנן כ"ע מודים דמצות להנות ניתנו ע"ש וא"כ מאי מקשים דלמא אבעי מסכת ע"א קאי ביו"ט שני דאינה רק מצוה דרבנן ובמצוה דרבנן כ"ע מודים דלהנות ניתנו ונ"ל דשפיר מקשים לשיטת ר"י דע"כ הר"י אינו סובר כשיטת ב"ה דהא ר"י מוקי האי דרבא אם נטל יצא קודם ביטל בע"א של נכרי א"כ קשה כיון דאגבי קניא וצ"ל דלא מכוין לקנות וא"כ קשה הא בעינן לכם וצ"ל דאיירי ביו"ט שני דלא בעי לכם וא"כ קשה כיון דאיירי ביו"ט שני דאינו רק מדרבנן למה יצא הא בדרבנן כ"ע מודים דלהנות ניתן אע"כ דר"י אינו סובר כשיטת בעל המאור ושפיר מקשים ובזה מתורץ קושי' מהר"ם דתוס' במסקנא קאי בשיטת ר"י דקודם ביטל לא שייך כתותי מ"ש ואבעי במסכת ע"א קאי ביו"ט שני ודחוי הוא מטעם דמצוה ל"כ וכשיטת ב"ה ומהא דשופר ליכא למיפשט דשופר הוא מד"ת ולא להנות ניתן ובשופר לא בעי לכם רק דקשה מהא דלולב של ע"א דבעי לכם ואיך יצא וביו"ט שני מצות להנות ניתן וע"ז מתרצים דאיירי בנטעו ולבסוף עבדו ויוכל להנות ויצא בהם ביו"ט א' וביום ב' ואבעי' במסכת ע"א איירי בנטעו מתחילה וביו"ט שני דשייך דחוי מטעם בדרבנן מצות להנות ניתן

. ד' לט ע"א ואם מסר יאמר הרי מעות הללו יהיה מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי והרמב"ם בפ"ח מה' שמיטת ה' י' לא כתב רק דאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ והשמיט הך דאם מסר ותמה הרב בעל כ"ת דלמה הישמיט דין זה ונ"ל דהנה הכ"ת מיבא פלוגתא של מהריק"א ומבי"ט. מהריק"א סובר דפירות שביעית שלא הפקירן בשביעת כנהוג חייב במעשר ומבי"ט סובר דאפ"ה פטור ממעשר דפטור לאו מטעם הפקר הוא רק אפקעתה דרחמנא הוא ולכאורה כראה להוכיח כמריק"א דאל"כ קשה הא דתנא דאם מסר דיאמר הרי מעות הללו מחוללין על הפירות שיש לו הלא איכא למיחוש שיבא לידי תקלה מזה דיש לחוש שזה המוכר יסבור דמעות זה הוא דמי שביעית ויקח באותן דמים פירות בת ו' והוא יסבור דמעות זה הוא דמי שביעית ופירות שלקח יסבור שנתפס בקדושת שביעית ופטור ממעשר אבל באמת המעות הזה אינו רק דמי חולין שהרי הלוקח חילל המעות וחייב במעשר אמנם ז"א כיון דיסבור שהם שביעית וינהוג בהן קדושת ז' דהיינו שיפקר כדין ז' ואז בל"ה פטור ממעשר כדין הפקר שפטור מן המעשר אמנם למביט עדיין קשה דהלא איירי בחשוד א"כ ניחוש שלא ינהוג כדין שביעית ואפ"ה יסבור שהן פטורין ממעשר משום אפקעתא דמלכא וגם בלא"ה קשה דהלא תוס' כתבו מסכת ב"מ דף כ"א ע"ב ד"ה ופטורת ממעשר דאם הפקיר לאחר גמר מלאכה אין בכך כלום וא"כ קשה דהך דתני אם מסר יאמר וכו' הוא מטעם קנס ונפק מיניה חורבא וצ"ל דהברייתא אתי' כהך תנא דס"ל בדף מ' ע"ב דאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח והאי דהכא אינו רק מטעם קנס וכמ"ש תוס' שם וא"כ לא נפיק חורבא דפירות שיקח הלוקח באותן מעות באמת כתפס בקדושת ז' והחילל אינו מועיל אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק כר"י בין דרך מקח ובין דרך חילל א"כ לא שייך למיקנסא דנפק מזה חורבא: