אהל דוד מסכתות שונות נט

לבעלים הרי דרבנן סברי דאף בכה"ג אין היקש למחצה וא"כ ר"ש דהקשה מכה"ג בי"כ אולי סובר כר' יעקב במסכת ב"ק דל"א בכה"ג אין היקש למחצה ושפיר הקשה מכה"ג כיון דליכא קרא מיוחד שקרבן פנים דוחה טומאה כיון דיש סברא לחלק אפ"ה אמרינן אין היקש למחצה א"כ אף דבאין על מצחו אינה מרצה דגלי' קרא על מצחו מ"מ קרבן פנים דוחה טומאה מהקישא דאיתקש חיצון לפנימי ואין היקש למחצה דפר ושעיר תלוי' זה בזה כמ"ש לעיל בשם ת"י ובזה י"ל דעת רש"י הנ"ל דבפסחים רצה לפרש לאביי ביומא ס"פ טרף בקלפי דלא אסיק דשבת הותרה בציבור וקשה קושי' תוס' מה הקשה מכה"ג דילמא היכא דלא אפשר שאני ואי דאפי' אם נטמאת לא הביא אכרת ה"ט משום דגם איסר יוה"כ דחוי' לכן מפרש שאם בא בטומאה ובסנהדרין מפרש אף למ"ד דאין היקש למחצה אף דיש סברא לחלק ועיי' פ"י בקדושין וא"כ לכך בא בטומאה מהקישא במועדכם לכן מפרש שאם אירע טומאה בקרבן ובאמת הרמב"ם דפסק חיבת הקודש דרבנן וגם דם קדשים אינו מקבל טומאה בודאי מפרש דהא דהקשה ר"ש מכה"ג דאם בא בטומאה ובזה אמרתי לתרץ דברי רש"י בפסחים דף ט"ו ע"ב ד"ה ורבינא דאמר מקרא מלא דיבר הכתוב לית לי לר"י ועיי' שם במהרש"א והקשה מ"ו בצל"ח וגם פר הלכה דאם ע"י עצים ולבונה א"כ משכחת תרוצא דרב ירמיה גם לרבינא משקין בשרץ ועצים במשקין ונראה דלרש"י היה קשה מה שהקשו תוס' מסכת חולין דף ל"ו דלמה משקי בי' מטבחי' דכן להוי כעצים ולבונה דמשוי חיבת קודש כאוכל ותירוצם לא ניחא לרש"י ועיי' שיטה מקובצת מסכת ב"ק והי' נראה לרש"י דבאמת עצים ולבונה דמקבלי טומאה מעלה בעלמא וכ"כ רש"י להדי' די"ט ד"ה אלמא ובעזרה לענין משקין לא גזרו ומ"ד חיבת קודש ד"ת מוקי האי דמשקי בי' מטבחי' על דם וכשיטת רמב"ם פ"א מה' פה"מ דדם קדשים אינו מקבל טומאה שנאמר על הארץ תשפכנו כמים ע"ש. ובזה ניחא הא דפסיקא לר' ירמיה דלר"מ אפי' בקדשים משקין לטמא אחרים דרבנן דהפ"י כתב מדאמר לא נמנעו הכהנים וכו' ולא אמר ישראלים ש"מ דמיירי בקדשי קדשים דנאכלין בעזרה וא"כ המשקין היה ג"כ בעזרה וקשה דילמא לא סבר ר"מ משקין לטמא אחרים דרבנן רק בחולין ולא בעזרה ובקדשים דלהני חיבת קודש לשוי' כאוכל ולהנ"ל ניחא דר' ירמיה באמת סובר חיבת קודש דרבנן וולד ג' משכחת ג"כ דהא רש"י כתיב דר' ירמיה סובר אוכל מטמא אוכל ולית ליה לרבינא ובזה מתורץ דברי מהרש"א דליכא למימר דמשקין נגעו בעצים ולבינה רק דר"מ סובר משקין לטמא אחרים דרבנן דאכתי קשה ליטמא אחרים. דמחמת חיבת קודש ראוי שיוחשב אוכל כיון דאיהו סובר דעצים ולבונה מקבלין טומאה מדין תורה

מסכת סוכה

ד' י' רש"י ד"ה אבל לנאותה וי"מ וכו' ולי נראה לקיים דברי הי"מ משום דנוכל לומר דטעמי' דר"ח ורבה בר ר"ה דאמרי ארבעה ולא ילפי מטומאה דאפילו טפח הוי דבר חשוב משום דשאני הילכתא טומאה דהכי גמירי ופרש"י לקמן די"ח דמהלכה לא גמרינן מידי אחרינא אלא האי דאיתמר בי' והנה הש"מ מסכת ב"ק דף י"ח כתב דר"א הוא דס"ל אין דנין ק"ו מהלכה וא"כ יש לאוקמי מתני' כרע"ק ולדידי מודה דאפי' טפח אף דהלכה כרע"ק מחבירו מ"מ אין אחר הכרעת אמורא וגם דעת מהרי"ק דזה לא אמרינן רק בדברים הנהוגים בזה"ז. ובאמת הרב בעל מג"א בא"ח סימן רי"ח ס"ק ג' הביא מתוס' זבחים דף ו' דלא כמהרי"ק וגם קשה לי על המרי"ק הנ"ל מדברי תוס' מסכת חולין דף קי"ט ויש קצת סיוע דהנה הרמב"ם פ"ה מהל' עדות פסק כר"ט נגד רע"ק וכתב הכ"מ דאין הלכה כר"ע נגד ר"ט רבו ובפ"ט מהל' שגגות הלכה י' באשם ודאי אי בעי ידיעה בתחילה פסק כר"ע נגד ר"ט ולדברי מהרי"ק א"ש אמנם מה שהקשה הלח"מ על הכ"מ הנ"ל ח"כ מדוע פסק הרמב"ם פי"א מהל' מלוה כר"ע נגד ר"ט י"ל הואיל ורמי ב"ח בכתובת דף צ"ב גבי וזקפין עליו במלוה וגם רבא שם אי פקח הוא קאי בשיטת ר"ע ואין אחר הכרעת אמוראים כלום אמנם יש לדחות דזה תלוי אי מטין איתמר עיי' בפ' הכותב אמנם יש ראי' דהלכה כר"ע מסוגי' דשבועות דף ל"ב ש"מ משביע עידי קרקע חייב ומאי קושי' דילמא מיירי שיש מלוה ביד אחרים אלא ש"מ דבזה הלכה כר"ע ואפי' בכה"ג לא משתעבדי מטלטלי דיתמי ועיין בתוס' יו"ט מכשירין פ"ה ע"ד

ד' כג ע"א אביי אמר שמא תמות הרמב"ם פ"ד מהל' סוכה פסק עשה בהמה דופן לסוכה כשרה והקשה הלח"מ בפ"א מהל' נזירות הלכה ד' דשם כתב הרמב"ם האומר לא אפטר מעולם עד שאהי' נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות משמע דחייש למיתת והכא משמע דלא חייש ע"ש ולע"ד נראה ונקדים לתרץ קושית רש"א דהקשה לרבא דמוקי טעמיה דר"י משום בקיעת הנוד ואמאי לא חייש ר"י שמא תמות ונ"ל דמסכת קידושין דף מ"ה ע"ב כתבו תוס' ד"ה בפירוש מעשה א' שהיה לו בת קטנה והלך אביה לארץ רחוקה ונתקדשה הבת ואסר ה' מכחם מיונ"י לקיימה ואמר חיישי' שמא יקדשנה אביה לאיש אחר ושלח לו ר"ת לדבריך אם מת אב במ"ה תאסור לכ"ה דשימא קידשה אביה וא"י נמי והשיב ר"מ דשמא יקדש אמרינן שמא קידש לא אמר וכו' וע"ז אמר ר"ת דהשתא אף כשהיא קטנה מותרת דכיון דלא חיישינן שמא קידש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה יש לנו לומר דעדיין לא