אהל דוד מסכתות שונות ה

ובזה מיושב מה שהקשה אמ"ו בריש פסחים דמייתי מחיטי קורדנייתא לשיטת ר"ת דנוקשה הוא דרבנן ודילמא רב ס"ל כמ"ד נוקשה דאורייתא ולהנ"ל ניחא כיון דאיכא סתם מתני' שיאור ישרף והאוכלו פטור והאי סתמא עדיפא מסתם משנה דאילו עוברין כמ"ש המלחמות דסתמא בתרא עדיף גם י"ל דהנה הפ"י הקשה נילף חמץ דאסור באכילה מק"ו דנותר ואי דאין מזהירין מה"ד הלא כיון דאיכא עשה כדאיתא בירושלמי ז' ימים תאכלו מצות ולא חמץ וא"כ הוי לאו הבא מכלל עשה ונראה דבאמת מוקי על נוקשה דליכא ב"י ולא יוכל למילף מק"ו דנותר ומיושב מה שהקשה מ"ל לרב דס"ל דע"י תערובות חמור מנוקשה א"כ דלמא לא קאי האי רבוי רק על חמץ עי"ת ולהנ"ל ניחא דהא איכא תרי קראי ור"י דס"ל דע"י תערובת קיל מנוקשה א"כ ר"י דלית לי' נוקשה כ"ש דלית לי' עי"ת וקשה קושית הפ"י ונראה דאיהו מוקי על הנאה שלא להנות מחמץ ככרי והב"ח כתב דרב דאמר המקדש מ"ו שעות והלא יוכל להנות מאפרן ותירץ דס"ל כחכמים והוי חמץ מן הנקברים ואפרן אסור וא"כ ליכא לימוד על נוקשה דכיון דאיהו ס"ל עי"ת חמור מוקמינן האי רבוי על תערובות ור"א אולי ס"ל דחמץ מותר בהכאה וא"כ אין א לימוד על נוקשה

וגם ניחא דברי תוס' יבמות דף ד' ד"ה דכתיב דעדיפא משני ומאי עדיפא הלא הילכתא דציצת מ"ע שהז"ג ולהנ"ל ניחא דאי ר' יודא מחייב נשים בציצת מטעם סמוכים ע"כ ס"ל דתפילין מ"ע שאין הז"ג דא"כ יתחייבו נשים משום דהיקשא כל התורה לתפילין והקישא עדיף מסמוכים וע"כ ס"ל דתפילין מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבים בתפילין והרי איכא סתם מתני' במס' ברכות דף כ' דנשים פטורות מתפילין ורב יודא הוא תלמיד דרב ורב הוי ממנינא דרבי

ד' מא הביא הצלח הספק אם בכל שיעורי התורה נמי שייך פלוגתא דר"י ור"ל אי חצי שיעור אסור מ"ה או לאו עיין במג"א תמ"ב ס"ק י' ומתוס' שבועות דף ט"ז מוכח דבדבר שאין בר אכילה ל"ש חצי אסור ועיין מ"ש המגיה למשנה למלך פי' י"ח מהלכות שבת שהביא ראי' מדברי רש"י דף ע"ד ומדבר הג' אשרי ר"פ המוציא דאף במידי דלאו בר אכילה כמי ח"ש אסור מ"ה ולדידי קשה מסוגי' דשבת דף קנ"ג ע"ב מוליכו פחות פחות מד"א משמע דליכא איסור תורה ואולי יש לחלק דשאני האי דפחות מד"א דמיד שעמד מבטל עקירה ראשונה תו א"א להצטרף עוד וצ"ע ומ"ש אמ"ו מדברי תוס' שבועות דף ט"ז לכאורה י"ל דהשיעור הוא לענין איסורא בעלמא אף דח"ש אסור מ"ה מ"מ נ"מ דהרי ח"ש משום דחזי לאצטרופי וא"כ טמא שטבל ביום ה"ז ובסוף יום ה"ז רגע אחת קודם הערב שהש נכנס למקדש באופן שאין שוב שהות ולא שייך חזי לאצטרופי שהרי מיד כשיערב שמש הוא טהור גמור וקמ"ל הילכתא דאם שהה כשיעור השתחואה קודם הערב שמש אסור אבל אם לא הספיק כשיעור הנ"ל עד שהערב שמש מותר משום דלא שייך חזי לאצטרופי וכה"ג כתב אמ"ו במס' פסחים דף מ"ד ע"ש אמנם מ"מ דברי מ"ו נכונים דשם בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו וקשה דתפשוט דאינה מצטרף דאי מצטרף תיפק מהא דגמירי שיעור שהיה ואי דה"א לאסורא הא בלא"ה אסירא משום ח"ש שהרי חזי לאצטרופי כשיטמא שוב

ד' מא שני לארץ פי' רש"י זתים ותמרים חשובים מתאנים ורימונים ע"כ ושבקי גפן ועיין מהרש"א וגדול א' תירץ דלפמ"ש רשב"א ריש פרקן דגפן דקרא מיירי ביין מתורץ קושית מהרש"א דודאי רש"י לרבותא נקט ואי דקשה דהוי לרש"י למינקט רבותא טפי אפי' תמרים קודם לגפן ז"א כיון דקרא מיירי ביין דברכתו בפה"ג דהוי ברכה מבוררת איהו קודם לתמרים דהוי ברכה כוללת כן תירץ מהרם פישל זלה"ה ועיין א"ח סי' רי"א ס"ד דתמרים קודמין לענבים וכתב רמ"א אם עשה מהם יין קודמת לברך עלו אמנם הרשב"א כתב בשם רש"י דהאי קרא חיטה ושעורה וגפן מוקמינן בענבים ממש דומי' דתאנה ורימון

ד' מח כתב הצלח אם יש עשה באכילת קדשים קלים ועיין בחדושי מס' ביצה דף י"ט ואני שמעתי מגדול אחד שמסוגי' דפסחים דף נ"ט מוכח דגם אכילת קדשים קלים איכא מצות עשה דמקשי שם לריב"ב מאי אולמי האי עשה מהאי עשה משמע דגם באכילת ק"ק איכא עשה ועיין שם ברש"י ד"ה בשאר דאכילת קדשים בין הנאכלים לכהנים ובין הנאכלין לישראל וכ"כ הרמבן בס' המצות מ"א וז"ל כמו שהוא עשה לכהנים בחטאת ואשם כן הוא בבעלים בחלק הראוי' להם והביא ג"כ סוגי' דפסחים הנ"ל וכן הוא מפורש בס' החינך להרא"ה פ' תצוה ע"ש

ד' נא ד"ה בדין הוא וכו' עיין בצלח דזה שייך לומר דתני סיפא איידי רישא אבל לומר דנקיט רישא איידי סיפא זה דוחק ועיין במס' שבת דף ל' ע"א ודף ס"ד ע"ב איידי דתני זקנה בשל ילדה ועיין עירובין דף ט"ז ע"א איידי דבעי למיתנא, סיפא עומד מרובה על הפרוץ וכו' ועיין יומא דף ס"ט ע"ב עיין סוכה פ"ב מ"ג ד"ה ועולין לה ביו"ט ועיין ב"מ דף צ' איידי דבעי למיתני ישראל הדש בפרתו ועיין חולין השוחט מן הצדדין כתב הרע"ב דנקיט משום סיפא המולק מן הצדדין

בא"ח קס"ח ס"ק ל"ד במג"א ומ"מ כ"ל שאם שבע ממנו הוי ס"ד וכתב מ"ו בדגול מרבבה צ"ע שהרי הוא עצמו כתב בסי' קצ"א ס"ק א' שאין מנין הברכות ד"ת וא"כ גם בברכה אחת מעין ג' יוצא דבר תורה ולי נראה דאף שאין מנין ברכות מד"ת מ"מ אינו יוצא אפי' מד"ת בברכה מעין ב' כיון דלית בו ברית ותורה דהרי מה"ט נסתפק בש"ס אי נשים בברכת המזון ד"ת וא"כ הוי שפיר ספק ד"ת

סי' רט הקשה המג"א אמאי צריך לברך פעם אחרת הא פשיטא דכל ספק ברכות לקולא והפ"י כתב דהוי ספק דרבנן ולקולא זה תלי' במחלוקת הפוסקים בדבר דמספקא לש"ס אי אמרינן ס' דרבנן לקולא ועיין ספר יראים סי' צ"ז ועיין א"ה סי' י"ז ב"ש ס"ק ל"ג ועיין ראב"ד פ"א ה' פסולי המקודשין ועיין בהר"ן ב"פ כל כתבי גבי גליונין שכתב משום דלא איפשטא אזלינן לחומרא

בספר באר יעקב בחידושי כללות שלו כלל מ"ה כתב בשם הריטב"א דבענין קרבן לא שייך לומר לקולא ולחומרה לחומרא מקשינן דא"כ מביא חולין לעזרה והביא תוס' מס' שבת דף כ"ח לתירץ קמא דסוברים דלא שייך לחומרא היכא דשורפין עליו תרומה וקדשים ה"ה לענין קרבן ולדידי קשה ממס' שבת פ"ג ע"ב טומאת אלילים דרבנן ולקולא מקשינן משמע דאי הוה