אהל דוד מסכתות שונות נח

לשיטת רש"י ולשיטת תוס' נקטרים בטבילה חמישית עם תמיד של בן הערבים ושם היה משמש בבגדי זהב ומרצה הציץ ונראה הא דהשיב ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר רצה לתרץ דמה נעשה אם אירע טומאה בקטורת דנעשית בבגדי לבן לפנים ולא היה מלובש בציץ [ואולי איהו סובר דמד"ת לבונה מקבל טומאה ואפי' להרמב"ם מ"מ מדרבנן מקבל טומאה] לכן השיב דקטורת הוא קרבן ציבר כמו דאיתא מסכת יומא דף מ"ד איזו כפרה ששוה לו ולכל ישראל זה קטורת אבל מדם הפר בלא"ה לא קשה דמשקי בית מטבחים דכן אמנם קשה הא ר"י סובר בפסחים דף ט"ז דטומאת משקין לטמא אחרים הוא מד"ת וע"כ דר' יודה סובר דנהי דטומאת משקין הוא מד"ת מ"מ דם הפר שהוא משקים בית המטבחים הילכתא גמירי דדכן ופסק הרמב"ם כר"י ובפסחים דמקשה הש"ס על ר"פ דאמר הילכתא גמירי נראה דלא הקשה רק משום דאמר ר"פ סתם אפי' למ"ד משקין לטמא אחרים מד"ת משקי בית המטבחים הילכתא גמירי משמע דליכא מאן דפליג ע"ז לכן מקשי מר"א ור"ש אבל לר"י ע"כ משקין בית מטבחים הילכתא גמירי וא"כ שפיר מקשים תוס' למה לא אמר נ"מ לאהדורי אטהורין דנהי דר"י שפיר אמר הנח לכה"ג שטומאה הותרו בציבור דמשקי בית מטבחי' הילכתא גמירי דדכן אמנם הא סוגי' קאי לר"א, ור"ש דאומרים אין חטאת ציבור מתה והרי ר"א ור"ש הוכיח ש"ס בפסחים דף י"ז דלא ס"ל משקי בית מטבחי' הילכתא גמירי וגם ס"ל טומאת משקין מד"ת לכן תירצו דר"ש סובר דדחוי' בציבור וגם א"ל דמה נעשו אם אירע טומאה בבשר הפר ושעיר דנעשית בבגדי לבן אמנם זה ודאי לא מעיכבא כפרה דהרי נשרף חוץ לירושלים

והנה הרמב"ם פסק פ"ד מה' ביאת מקדש דציץ אינה מרצה אלא עודו על מצחו וגם פסק דטומאה דחוי' בציבר והקשו עליו דדבריו סותרין ובס' אור חדש מתרץ דתוס' כתבו דעיקר הקושי' דאפי' נטמא בידו ל"א הביא אחרת כיון דיצטרך לחלל יוה"כ ע"ש ובאמת במסכת יומא ס"פ טרף בקלפי מסיק הש"ס להדי' דאפי למ"ד טומאה דחויה מ"מ שבת לכ"ע הותרה ואעפ"כ יש לתרץ בזה דברי רש"י דבפסחים דף ע"ז מפרש"י ד"ה ומרצה הם ברו בטומאת דק"צ דוחין טומאה ובסנהדרין דף י"ב מפרש"י שאם אירע טומאה בקדשים וקשה דלמה לא מפרש בפסחים ב"כ שאם אירע טומאה בקרבן ונראה לתרץ ונקדים לתרץ רמב"ם הנ"ל דבלא"ה קשה לפ"ש תוס' מסכת שבועות דף י' ע"א ד"ה ואיתקש הוכיחו שם דפנימי לא איתקש בהקישא דמועדכם ע"ש א"כ מנ"ל דקרבן פנים דוחה טימאה דבמסכת פסחים דף ע"ז יליף הש"ס מהקישא דמועדכם דהוקשו כולם זה לזה ודוחים טומאה והרי פנימי לא איתקש בהאי הקישא ומשנה ערוכה בפ"ב דתמורה דפר דוחה טומאה וצ"ל כיון דחיצון דוחה טימאה דחיצון בודאי איתקש וחיצון איתקש לפנימי כדאי' שם בסוגי' דשעירים דכתוב מלמד חטאת כפורים ואין היקש למחצה ממילא מקשינן כמי פנימי לחיצון שידחה טומאה וממילא גם הפר דוחה טומאה כמ"ש ת"י דהם תלוית זה בזה [ויש לדקדק בסוגי' שם דמקשה ש"ס ולר' ישמעאל למאי הילכתא איתקש חיצון לפנימי ה"ל דאיצטרך הקישא שידחה טומאה] והנה תוס' החליטו דפנימי לא איתקש בהאי הקישא דאל"כ אמאי איצטרך לר"י חטאת לד' הא איתקש ר"ח ורגלים לפנימי דלא מכפר רק אטומאת מקדש וליכא לאוקמי רק בא"ב וא"ב ולכאורה מאי קושי' דבריש ר"ה איכא מ"ד ד"ב רגלים עובר בבל תאחר ויליף מקרא דמועדכם מיעט מועדים ב' ולא ס"ל הקישא דהוקשו כל מועדים זה לזה וא"כ דילמא גם ר"י לא ס"ל הקישא דהוקשו כל מועדים זל"ז ונראה דתוס' כתבו זה לשיטת ר"ת שכתבו ד"ה כדאמר דר"י דסובר שעורין רגלים מכפרים על א"ב וא"ב מן שעיר ושעיר וכתב ר"ת דסמיך אהקישא דר"י דסובר רגלים מכפרים על א"ב וא"ב מן שעיר ושעיר וכתב ר"ת דסמיך אהקישא דר"י הרי דגם ר"י ס"ל הקישא דמועדכם אמנם לתירץ א' של התוס' והיא כפי שיטת ירושלמי נוכל לומר דר"י לא ס"ל הקישא דמועדיכם אבל הני תנאי דסוברים הקישא דר"י באמת גם פנימי איתקש בהאי הקישא והכה באמת צריכין להבין לתירץ א' של תוס' קשה על ש"ס דל"ל מן שעיר ושעיר דילמא גם ר"י ס"ל האי הקישא דמועדכם רק דלא מסתבר לומר כר"מ משום דעדיפא הקישא חיצון לפנימי וכתירץ ר"ת ונראה דתוס' בתירץ א' סוברים דגם פנימי איתקש בהקישא וא"כ קשה קושי' תוס' שם דף ח' ד"ה מה דלר"י אמאי איצטרך הקישא דע"כ חיצון לא מכפר רק בא"ב וי"ב ונדחה מה שתירצו דאי לאו הקישא הוי מוקמינן כפרת ר"ח ורגלים בא"ב וא"ב ושאר עבירות ז"א דהא הוקשו לפנימי במועדכם דמכפר על טומאת מקדש והכה י"ל מאי מקשה ר"ש לר"י מכה"ג דילמא שאני כה"ג ביה"כ דגלי קרא דהיינו הקישא מלבד חטאת כפירים ודילמא איהו סובר הקישא דמועדכם ואז ידעינן דחיצון מכפר על א"ב וי"ב כקושית שם ד"ה מה ואי דהוה מוקמי' כפרת ר"ח ורגלים בשאר עבירת ז"א הא הוקשו גם לפנימי דלא מכפר רק אטומאת מקדש וא"כ מיותר הקישא דחיצון לפנימי וע"כ דאתי הקישא לאקשוי' פנימי לחיצון שידחה טומאה וא"כ גלי קרא להדי' שפנימי דוחה טומאה אע"ג דאין עודהו על מצחו אמכם זה טעות דהא ר"י קאמר להדי' במתני' מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש לו ידיעה הרי דמפיק להקישא לענין ידיעה וכיון דאיצטרך הקישא לענין ידיעה תו אין סברה לומר להקיש נמי שידחה טומאה כיון דיש סברא לחלק דשאני חיצון משים דציץ מרצה וסברא זה כתב הפנ"י בפ"ב דקדושין דאם יש סברא לחלק ל"א אין היקש למחצה וא"כ מתורץ הרמב"ם דאיהו פוסק דאינה עובר על ב"ת רק ב"ג רגלים וע"כ מוקי במועדכם להקיש כל מועדים זה לזה וא"כ איתר הקישא מלבד חטאת כפורים דלענין ידיעה לא איצטרך כקושי' תוס' ד"ח ד"ה מה ובשאר עבירות לא מתוקים דהא גם פנימי איתקש בהאי הקישא וע"כ לענין שידחה טומאה דה"א הואיל דאינו עליו אינו מרצה איצטרך קרא מיוחד אמנם יש לשדות כרגא דאכתי לא איתר הקישא דמלבד חטאת כפורים לשיטת ר"ע במסכת יומא דף ע' ע"א דס"ל דמוספים נקטרים עם תמיד של שחר דכתיב מלבד עולת הבוקר זולת שעיר הנעשה בחוץ דכתיב מלבד חטאת הכפירים ט"צ והלכה כר"ע מחבירו לכן בראה דמ"ש הפ"י דהיכא דיש סברא לחלק ל"א אין היקש למחצה תלי' בפלוגתא דתנאי במסכת ב"ק דף מ"ה ע"ב רבנן סברי השור יסקל ובם בעליו כמיתת בעליו כך מיתת השור ור' יעקב סובר בשלמא בעלים בני טענה נינהו וכו' הרי דרבנן מקשינן מיתת שיר לבעלים אף דיש סברא לחלק דשור לאו בר טענה הוא והרי הך הקישא איצטרך לשאר דברים ועיי' מסכת סנהדרין שור הנסקל בכ"ג ויליף הש"ס דאיתקש מיתת השור