אהל דוד מסכתות שונות נז

שביעה ש"מ דהא מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא מי שמחויב הוא רק מדרבנן ע"כ וכבר כתב הרא"ש פ"ג במסכת ברכות סימן י"ג דלכך מי שאכל כזית יוכל להוציא אחרים אף שאכלו כדי שביעה דכל ישראל עריבן זב"ז. אבל אשה אינה בכלל ערבות יעויי"ש. ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה המחבר דאנדרוגניס למה אינו מוציא את שאינו מינו הלא ספק דרבנן לקולא ולהנ"ל ניחא דהא דאינו מחויב בדבר אינו מוציא המחויב הוא מד"ת ובאוכל כזית מוציא מטעם ערבות אבל אנדרוגניס שהוא ספק נקיבה ונשים אינם בכלל ערבות

ד' ל ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו בס' ט"א הקשה על הא דכתבו תוס' דעשה דעליה השלם אינו רק בהקטרה מסוגי' דפסחים דף נ"ט דמוקי ר ח בחטאת עוף דאין למזבח אלא דמה וקשה מ"ט דת"ק וכבר הרגישו בזה תוס' מסכת מנחות דף נ"ט וכתבו דגזרינן אטו הקטרה

שם לא אמרו שירה וכו' עיי' תוס' ישינים מסכת יומא דל"ג

ד' לד אי לאו ג"ש וכו' בתשובת רא"ם סי' מ"ב כתב בשם רבינו י"ט אשבילי דהא דאמר הש"ס אי לאו ג"ש וכו' לאו למימר דהוה מייתי כולהי מהקישא אלא ה"ק אי לאו הוי צריכנא לג"ש כלומר למידרש את האמור של זב"ז שפיר ילפינן אידך דשופר ופשוטות בהיקש אבל משום דבעינן למילף ליתן האמור שזב"ז אכן צריכין ע"כ לגז"ש וכיון דבהא צריכין לגז"ש שבקינן ההיקש לגמרי ומייתין כולהי מילתא מגז"ש והאריך שם דמהיקש לא אתא ליתן זב"ז וכתב שם ר' משה אלשקר דאין ענין זה דומה להאי אי גז"ש עדיף

מסכת יומא

ד' ו' ע"ב תוס' ד"ה אמר וכו' ול"נ וכו' מ"מ כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרינן אטהורין וכו' מקשים מסוגי' דסנהדרין דף יב דלר"י דס"ל הותרה אם עברוה אינה מעוברת וקשה הלא בפסח דחויה ונראה די"ל דר"י ס"ל מגדף היינו מברך השם ושני רגל ב"ע והאב במועדו קאי על פסח ב' ושמעינן דפ"ש דוחה טומאה וקשה א"כ למה לי קרא בפ"ר נילף מפסח שני כמו דילפינן לענין עצם שיש בו מוח ומיתורא דקרא ס"ל דקמ"ל דהותרה אבל רבא ס"ל כסתם מתני' דפ"ש אינו דוחה טומאה

ד' יג דהדר מגריש לה מקשים אמאי צריך הגמרא לשכויי' דכניס והדר מגרש הוה לשנויי' בקיצר שכנוס על תנאי באם תמות אשתו הראשונה תהי מקודשת אח"כ דודאי א"ל דתנאי היה שהיא מקודשת למפרע דחיישינן דלמא תמות בפלגא דעבודה ועבד עבודה למפרע ב"ב בתים רק דתנאי היה שאם תמות תהיה מקודשה אח"כ ולי נראה דהנה באה"ע סימן מ' איתא דאם קידשה בשטר ואינה בעין לאחר ל' יום אינו מקודשת עיי' ב"ש ס"ק ג' משום דלא כשאר כלום לאחר ל' יום ולפי"ז אם הכניסה לחופה ואמר שחופה זו לא יחול רק לאחר ל' יום א"כ אפי' אחר ל' יום לא הוי נשואה דעל מה יחול החופה להבא דבכלות הזמן אין שום דבר שיחיל חופה דבשעה שיש לחיל דהיינו לאחר ל' יום כבר פסקה כניסת החופה ועיין יבמות דף צ"ג תוס' ד"ה קנויי' לץ א"כ מיושב מה שהקשה העולם דהא צריך לכנוס עמה לחופה דכל במה דלא כניס לה לא הוי ביתו ובקנין חיפה אינו מועיל זה דיאמר הריני כונסך לחופה אחר שתמות אשתו הראשונה א"כ אינו חל קנין חופה רק אחר שתמות אשתו הראשונה ואז כבר פסקה כניסת החופה

ד' נא תוס' ד"ה למאי נ"מ והקשה השער המלך דלעיל אמר ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר והקשה ת"י תינח שעיר אבל פר קרבן יחיד הוא ותירצו דבעבודת התלויה בשעיר שהיו משל ציבר היו תלוית בפר והואיל דהותרו בשעיר הותרו נמי בפר וא"כ תוס' שהקשה דהוה להש"ס לומר דנ"מ אי מהדרינן בטהרה ואי פר הוא חטאת שותפין מהדרינן אטהרה וא"כ לא סברי דפר תלוי בשעיר אף דשעיר לא מהדרינן אטהרה מ"מ בפר מהדרינן וא"כ מה יענו לקושי' ת"י הנ"ל ונראה לתרץ ונקדים לתרץ הרמב"ם פ"י מהל' ט"א הלכה ט"ז וז"ל משקה בית מטבחים והוא דם ומים אינו מטמאין ודבר זה הלכה והקשו עליו הלא ר"פ דאמר זה בפסחים די"ז מסיק הש"ס בקושי' ובאמת דעת ראש בפ' תפילת השחר דהיכא דאסיק הש"ס אחא יש איזה תירץ [ורשב"ם ב"ב דנ"ב כתב דמשנה או מברייתא שייך תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך קשיא וצל"ע מסוגי' דפסחים הנ"ל דמקשה מברייתא ואפ"ה אמר קשיא ועיין סוכה דף י"א ע"ב מ"מ תלאן ואח"כ פסק קשיא ועיי' ב"ב דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה קשיא וביבמות דנ"ו דמקשה מברייתא א ואעפ"כ אמר קשיא] ונראה דלהרמב"ם היה קשה דאיך אמר ר"י הנח לכה"ג שטומאה הותרה בציבר תינח שעיר אבל פר דהוא בא משל כה"ג ואינו משל ציבר קשה וכמו שהקשו ת"י [ותירוצם לא ניחא ליה דהרי תוס' דף נ"א ג"כ לא ס"ל סברת ת"י] והי' ניחא לי' דבלא"ה מקשים תוס' ריש יומא דמאי קושי' מכה"ג ביוה"כ דילמא היכא דלא אפשר שאני ותירצו דאפי' נטמא בידו לא אמרינן הביא אחרת ע"ש וא"כ מפר ושעיר לא קשה דמפר ושעיר לא היה מקריבן מהם רק זריקת הדמים ואימורים שיקרב מהם והנה מזריקת הדם לא קשה דאפי' נטמא הדם לא צריך להביא אחרת דהרי דם אינו מקבל טומאה אפי' מדרבנן מפני שהוא משקה בית המטבחים ואמורים שיקטרים מהם כמי לא קשה דהרי אמורים נקטרים על מזבח החיצון בטבילה שלישית