אהל דוד מסכתות שונות נו

דף כב ע"א המשחק בקובי' ופרש"י דנחשדו בשביל חימוד ממון והקשה בס' ט"א הא הילכתא כאביי בסנהדרין דלא בעינן רשע דחמס ונראה דרש"י סובר כהפוסקים הביאו רמ"א ח"מ סימן ל"ד סעיף ג' דבדבר דבריהם בעינן שעבר משום ח"מ עיי"ש והני פסולים דחשוב מתני' הוא מדרבנן וכ"כ תוס' מסכת ב"מ דע"ב לחד תירוצא דשטר שיש בו ריבת גובה קרן אף שעדים עוברין על לא תשימון נשך דמיירי בריבת דרבנן דלא מיפסלו משום דאין מרוויחן כלום לכן כתב רש"י משום לתא דחמס גם שם בס' הנ"ל בד"ה ומשחק הקשה בסוגי' דסנהדרין על צריכותא דלא אזלי רק לרמי ב"ח והנה הר"ן בחידושיו כתב דרב ששת סובר כמ"ד מפריחי יונים הוא אר"א

דף כב ע"ב מספיקא לא מחללינן שבתא קמ"ל הקשה מהרש"א דאכתי קשה להאי תירוצא דר"נ סהדא אחרינא הוה בהדי וכו' ונראה דלכאורה קשה מאי מקשי הש"ס מאי למימרא הא בתוספתא איתא שם אם אין מכירין אותו משלחין אחר עמו אפי' בשבת מעשה בר' נהוראי וכו' א"כ מאי הקשה מאי למימרא דאי מרישא ה"א דוקא איסור ברבנן כמו משלחין עמו דתחומין דרבנן קמ"ל מעשה דר' נהוראי שהלך בשבת אף דלא ר"מ שמו אלא ר"נ כדאיתא בפ"ב דערובין ושם במסכת עירובין דף ל"ה מסיק דר"מ סובר תחומין דאורייתא א"כ טובא קמ"ל דאפי' איסור ד"ת מחללין עליו בשבת ונראה דקושי' הש"ס הוא לר' ירמיה שם במסכת עירובין דמוקי הא דאמר ר"מ ס' עירוב חמור גמל ב"ב כיתי עדים אחת אומר מבע"י וכו' וכתבו תוס' ומהרש"א שם דלרב ירמיה שוב אין הכרח לומר דר"מ סובר תחומין ד"ת דאפי' אי תחומין דרבנן לא הוי עירוב כיון דאיכא כת דמפקע מחזקה ובזה מתורץ קושי' מהרש"א דהך שנוי' דמשני סהדי אחרינא הוה בהדי סובר כתירץ א' במסכת עירובין דר"מ ס' תחומין ד"ת ולא קשה מאי למימרא דטובא קמ"ל דמרישא דתוספתא דקתני משלחין עמו אפי' בשבת ה"א דוקא תחומין דרבנן ומעשה דר' נהוראי קמ"ל דאפי' איסור דאורייתא דהא ר"מ סובר תחומין דאורייתא ור' נהוראי הוא ר"מ

שם כי אתא עולא וכו' עיי' בט"א שהעלה דבאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן אפי' במילתא דעבידא לגלוי' וכ"כ מ"ו בנב"י חא"ה סימן כ"ח ויש לדקדק מהירושלמי הביאו תוס' יו"ט ריש פ"ג מסכת יומא הרואה אומר ברקאי וכתב ירושלמי אף דעד אחד הוא מ"מ נאמן דעבידא לגלוי אף דשם איתחזק אסירא דיוה"כ ועיין ב"ש סימן ק"ך ס"ק ה' והריב"ש סי' קנ"ה כתב וז"ל הודעה לגולה שקידשו ב"ד את החודש הרי הוא כשאר אסורים שע"א נאמן ולא היינו צריכין לטעם העשוי לגלות אלא מפני שחכמים תקנו שלוחים מפני קלקול הכותיים וגם שבזה תיקנו מועדות היה אפשר לומר שנאמין שליח ב"ד ולא נאמין לע"א ולזה אמרו שא"צ לזה אלא כל אחד נאמן משום שהוא דבר העשוי לגלות עיי"ש

דף כד ע"א אבל מצטרפין עיי' בט"א שהקשה לתירוץ א' של תוס' מסכת ב"ב דף מ"א שכתבו דב"ש סובר כר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר והלא תוס' כתבו במסכת מכות דלכך בד"מ תתקיים עדות בשאר משום דבד"מ מהני ע"א לשבועה א"כ בקידוש החודש דלא שייך שביעה למה מצטרפין דכיון דע"א פסול ונמצא אחד מהם פסול בטל עדות ולי נראה דהך תירץ של תוס' במסכת ב"ב סברי כשיטות רש"י במסכת מכות דדוקא בד"נ הוא דבטלה עדותן דכתיב ושפטו העדה וכו' וממילא ד"מ וקידש החודש שווין ושיטת תוס' שכתבו דלכך בד"מ תתקיים עדות בשאר משום דע"א קם לשבועה סוברים כמ"ש תוס' סנהדרין דל"א דהא דנמצא א' קרוב אי פסיל עדותן בטלה דוקא כי מסייע בהדדי אבל הכי דמכחשי לא

שם גמ' מ"ט אימר כוביתא דעובה בעלמא חזי הט"א הקשה דמשמע מכאן דעדים אף שלא נתכוונו להעיד בשעת ראי' מ"מ יכולין להעיד ובפ"ג דכריתות אמר אביי מודה ר"מ וכו' דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות וכתבו התוס' שם דמכאן דן ר' דאם לא נתכוונו בשעת ראיית המעשה להעיד אין בעדותן כלום עיי"ש הנה בס' ב"ש אחרון סי' כ"ב כתב דלפמ"ש הש"ך ח"מ סימן ל"ו סק"א דאף דאין עדים צריכין כוונה מ"מ אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול ומכשירין העדות מחמת שהקרוב לא נתכוון להעיד צריכים הכשרים להתכוון להעיד וא"כ יש לאוקמי האי דכריתות שהיו גם קרובים אצל העדות דאז צריכים הכשרים להתכוון לעדות אמנם א"א הרב מ' מנדל דייטש זלה"ה הקשה ממסכת שבועות דף ל' דהקשה הש"ס אלא כת הראשונה וכו' הא קיימי שני' ומאי קושיא דלמא יאמרו כת ב' לא נתכוונו לעדות

ד' כו אין עד נעשה דיין במרדכי במסכת סנהדרין סימן תרצ"ג כתב הטעם בשם השר מקוצי דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אפי' בב"ד אחרת שהרי נתבטל עדותן בב"ד כשר שהם עצמן היו דיינים מאחר שהוזמו איגלאי מילתא למפרע דפסולים הוו ואפי' למ"ד דמכאן ולהבא הוא נפסל נראה דמאותו עדות עצמו הוא נפסל למפרע ע"כ ואולי כוונתו דאין עדים נעשים זוממין עד שיוגמר הדין וכאן הדין בטל

ד' כח ע"ב הרי עובר על בל תוסיף והקשו תוס' שילהי עירובין דליתא מעשה דמתן דמים וידחא ל"ת דבל תוסיף ותירץ בס' ט"א דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אף דל"ת הוא חוץ למקדש ולדידי קשה לי דא"כ קשה קושית התוס' במסכת יבמות דף ה' ע"ב ד"ה וכולהי שהקשה איך יליף הש"ס דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצת דשאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה ותירצו דהתם כמי משום דעשה דב"כ דוחה ל"ת דכלאים וקשה הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וע"כ צ"ל דהתם הוי הל"ת חוץ המקדש עוד כתב דלכך אין עשה דמתן דמים דוחה ל"ת דבל תוסיף משום דעשה זו הוי קיל דאיתא בשאלה וקשה לי א"כ נזיר שנטמא שמגלח ראשו וזקנו ביום ז' משום דעשה דוחה ל"ת וקשה הלא הוא קיל דישנו בשאלה ולמה תדחה לאו דהקפה והשחתה וחכם א' הישב לי דשאני הקפה דאינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים

ד' כט כל הברכות אע"פ שיצא מוציא בס' ט"א דייק מדברי רש"י שכתב במסכת ברכות בעובדא דשמעון בן שטח דאי אכל כזית הוא מוציא שאר אף שהמה אכלו כדי