אהל דוד מסכתות שונות נה

הקשה מסוגי' דפסחים דף ל"ט ואולי תלי' זה בפלוגתא דר"ש וחכמים בפ"ב מסכת מעשר שני אמר להם ר"ש אם הקול וכו' שהקל בכרשינן ואפשר דטעמ' דחכמים דגבי תרומה הקילו דתרומה בכרשינן הוי דרבנן אבל מעשר שני אפי' בירקות הוא מד"ת

ד' יז ע"א למה תוקעין כשהן יושבין וכו' ומדברי רשב"א משמע שמבטל מצות עשה עובר על בל תגרע והקשה הט"א בד"ה ותוקעין א"כ המבטל מצות עשה מלבד שעובר בעשה עובר נמי על לאו דבל תגרע א"כ למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו המבטל איזה מ"ע ילקה משים לאו דבל תגרע שעמה והוא לא מצינו לאיזהו תנא או אמורא דנימא הכי ע"ש ועלה על לבי אפילו למ"ד לשב"מ אין לוקין מ"מ על לאו זה א"ל דהוא לאו שבכללות שכולל כמה דברים ואביי דהקשה הישן בשמיני בסוכה ילקה לשיטתו הלך דסובר בפסחים דלוקין על לאו שבכללות אמנם בס' החינוך סי' תס"ה כתב המוסיף במצות כגון שעושה ה' טוטפות חייב מלקות ואולי אפי' להרשב"א שכתב דהמבטל מצות עשה עובר על בל תגרע אפשר אפ"ה אינו לוקה והוא כמ"ש תוס' מס' יבמות דף ע"ז ד"ה מחלל דחייבי עשה עיי"ש

ד' יז ועון אינו נמחק דאי איכא רובה עונות מחשב בהדי ובזה יובן דברי רש"י בפ' דברים ודי זהב ופרש"י דקאי על מעשה עגל וקשה למה כתב זה בסוף הלא זה חטא ראשון ולדברי רבא ניחא דהא מעביר ראשון ראשון רק דאח"כ כשנתרבה החטאים מחשיב בהדי כן שמעתי מאחד מתלמידים עוד נראה דידוע דבמעשה עגל אמר משה רע"ה לי צוויתי ולא להם דכתיב לא יהיה לך אמנם בחצרות שאמרו כולנו קדישים כולנו שמענו מהר סיני א"כ חזר וניער מעשה העגל לכך כתיב זה בסוף

שם ע"ב עשה להם סמניות כאכין ורקין שבתורה והן נונין הפוכין נראה דבא לרמז כמו נונין פ' בהעלותך דכתיב דסעו מהר ד' ואיתא כתינק הבורח מבית הספר וכתב הכלי יקר כי נון הוא דג בלשון תרגום ודגים שבים פותחין פיהם לקבל טיפה של מטר אף שהם במים אבל המה בורחים מבית הספר לכן היפוך הנון שהוא דג ולקמן איתא דתורה וג"ח נתקרע גז"ד א"כ רמז בזה כשהם כנון הפוכה שאינם עוסקים בתורה ובג"ח עיי' שלהי מסכת שבת מאן דבחמשה בשבת יהיה גבר ג"ח משום דאיברי דגים וא"כ כשהמה דוגמת נון הפוכה הוא גז"ד בתוקפו

שם בתחילה אמת ולבסוף ורב חסד וקשה א"כ למה כתב רב חסד בתחילה ונראה דרוב העולם צריכין חסד ודרך הכתיב מה שהוא רוב נקט קידם כדאיתא לעיל דף ח' רש"י ד"ה אלא לר"א דאמר רובה בניסן ומעוטא באדר איפכא הוה למיכתב

שם כאן בעבירות שבין אדם למקום וכו' ור"ע אמר כאן קודם גז"ד ובמסכת נדה דף ע' הקשו תוס' דמסכת ברכות איתא דנושא פנים דכתיב ואכלת ושבעת והן מברכין על כזית וכביצה ונראה דכולהו חדא נינהו דשל"ה הקשה באמת למה מברכין על בזית הלא כתיב ושבעת ותירץ דמסתפקין עצמן בכזית וכשאוכלין כזית שבעים והנה אם אדם מסתפק עצמו בדבר מועט בודאי אינו להוט אחר גזל וכה"ג משאר עבירות שבין אדם לחבירו וא"כ האי דברכות הוא בעצמו תירץ הש"ס דהכא במסכת ר"ה כאן שבעבירות שבין אדם למקום וכו' שהקב"ה נושא פנים אם הם נזהרים בעבירות שבין אדם לחבירו וכיון שנזהר מגזל ובה"ג ממילא הוא קודם גז"ד דאיתא לא נחתם גז"ד רק על הגזל וא"כ לפי"ז גם הא דאמר ר"ע כאן קודם גז"ד הוא ענין אחד דכיון דעדיין לא נחתם גז"ד א"כ ע"כ הם נזהרים על הגזל ולכך הקב"ה נושא פנים ובזה מפרש א"א הרב מ' מנדל דייטש זלה"ה הא דכתיב גם כי תרבו תפילה אננו שומע ידכם דמים מלאו דאיתא בילקוט כתיב שומע תפילה עדיך וכתיב סכותה בענן תפילה ותירץ באן קודם ג"ד כאן לאחר גז"ד וא"כ כוונת הכתוב גם כי תרבו תפילה איננו שומע והטעם כי ידכם דמים מלאו דהיינו גזל ולא נחתם גז"ד רק על הגזל ושוב נתקיים סכותה בענן מעבור תפילה ע"כ והנה במסכת ברכות יליף ר"א מהאי קרא כי תרבו תפילה דתפילה גדולה מקרבנות ומפרשים הקשו הלא איתא דתפלות נגד קרבנות תיקנו משמע שהמה שווים ונראה דהנה בס' עוללת אפרים כתב דיש סברא לומר דתפילה עדיפא מקרבן מאחר שהוא מטריח בגופו ובם יש סברא שקרבן עדיפא כמ"ש הרמב"ם במ"נ שבקרבנות יש פרנסה לכהנים שעוסקים בתורה מלבד שיש בהם ענינם אחרים ואיתא דר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי א"כ כיון שיש פרנסה ג"כ לעניים וגם מטריחם בגופו שפיר הוא עדיפא מקרבנות

ד' יח בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה וב"ח וראיתי בשם. הגאון ר' משה לבוב זלה"ה דהיינו תורה דרבים דעדיפא מקרבנות דתורה דיחיד איתא ריש מגילה דמה עבודה שהיא חמורה מבטלין ת"ת לא כ"ש ובזה מפרש הגאון הנ"ל דברי המדרש ש"ט אורי זו תורה וישעי זו מלכות לא אירע בימי רע אפי' נחתם גז"ד לרעה וכו' דהרשב"א כתב דעלך הוא כרבים הכוונה דמה שהמלך עושה ונוהג כל העם במשכים אחריו ואם המלך עוסק בתורה גם שאר העם עוסקים וא"כ יתכן דברי המדרש אורי זו תורה וישעי זה מלכות וממילא היא ת"ת דרבים א"כ נתקרע גז"ד כמ"ש בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל בתורה וגם בגמ"ח שעל ידו גם שאר העם עוסקים בתורה ואין לנו ג"ח יותר מזה שמזכה רבים כמו דאיתא שילהי סוכה תורת חסד ללמדה זה תורת חסד

ד' כא ע"ב ביקש קהלת לדון וכו' שלא בעדים וכו' וזקני הרב מ' מרדכי דייטש זלה"ה בעה"מ ס' מור דרור מפרש בזה הפסוק ויתר שהי' קהלת חכם וכו' הרישא נתן טעם על סיפא דיש ליתן טעם מדוע לא ניתן רשות לשלמה לדון ע"פ אומדנא ועיי' ח"מ ונראה דאיתא מסכת סנהדרין דף ה' ע"ב דלרב לא ניתן רשות להתיר בכורות דרב בקי טפי במומי ושרי מומא דלא ידעי אינשי והמרי כה"ג שרי רב ואתי' למשרי מום עובר וא"כ כוונת הפסוק ויתר שהיה קהלת חכם ורצה לדון שלא בעדים יצתה ב"ק וכו' מטעם הנ"ל שהוא חכם ביותר פן ידמו שאר אנשים להיות כמותי והוא בחכמתו הגדולה היה בכוחו לבא על האמת: