אהל דוד מסכתות שונות נג

שם אלא וולדה היכי משהי הקשה בטורי אבן דלמא שחל עצרת בשבת ואין קרבן יחיד דוחה שבת ונראה דאיתא בירושלמי רבה ב"ח שלמה שנתו בעצרת א"ל הוא אינו כשר ועובר כהדא לא ילין חלב חגי עד ביקר וכי חלבי חול קריבין ביו"ט אר"א כשחל י"ד בשבת אמרה תורה הקריבהו מבע"י שלא יבא לידי בל תאחר וא"כ שפיר הקשה ש"ס דאפי' כשחל בשבת מ"מ עובר שהיה לו להקריבו קודם שבת

הט"א בד"ה הניחא כתב דהא דבכור בעל מום נאכל בתוך שנתו אינו אלא מדרבנן יעויי"ש וכ"כ בספר יראים סי' שכ"ב ד"ה ודבר וראיתי בשם מ"ו בעל נודע ביהודה שהוכיח ג"כ דשנה של בעל מום דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא כדברי הט"ז ביו"ד סימן ש"ו ס"ק ו' דהוא דרבנן והביא מירושלמי פ"ק דר"ה אמר ר' אילא שנה זאת אומרת שנה של בעל מום אינה מחירת וגם בבלי מס' בכורות דף כ"ח ע"א דאיתא התם מפני השבת אבידה לבעלים רשאי להשהות למ"ד יום (והיינו גם אחר שנתו ולכה"פ חמשה עשר יום כדאיתא שם) ואי ס"ד שהוא מדין תורה איך התירו להשהותו יותר משנה בשביל השבת אבידה לבעלים ע"כ ודפח"ח

תוס' ד"ה ור"י תימא לר"ת וכו' ובחנם דחק דכיון דשביעית גופא הלכה אין דנין ק"ו מהלכה עיין שיטה מקובצת מסכת ב"ק דף ח"י ד"ה אבל שכתב דר"א הוא דאית ליה דאין דנין ק"ו מהלכה אבל ר"ע דן ק"ו מהלכה ע"ש משמע דלא קבל ר"ע זה מר"א וצ"ע ולדברי שיטה מקובצת מיושב מה שהקשה הגאון מהר"ש להרמב"ם דפסק דדרוסה לחוד הוא מד"ת ושאר טריפות הם הל"מ א"כ מה הקשה הגמ' מנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטריפה והלא ד"ן הוא וכו' טריפה שהיא אסורה להדיוט אינה דין שתהא אסורה לגבוה דלמא איצטרך לשאר טריפות דאין דנין ק"ו מהלכה ולדברי הש"מ ניחא דהברייתא אתיא כר"ע דאית ליה דדנין ק"ו מהלכה. ומדברי רש"י בשבת דף קל"ב ע"א ד"ה ביום שכתב דר"א יליף פ"כ וכו' לא משמע כדברי ש"מ עיי"ש

ד"ה מרכיב בסיף הדיבור וצריך לדקדק אי שייך לשנויי הכא בפ"ט מסכת סוטה גבי חתר מעורכי המלחמה והקשה הט"א דאיך נוכל לתרץ שם פרט למרכיב כשאינו חייב בערלה ורבעי כיון דבתנא ממעט מן ולא חללו והנה אם אינו חייב בערלה אינו בתורת חילול כלל יעויי"ש עיין בריב"ש סי' רפ"ג שהקשה קושיא זו ועיין ספר בית אפרים חא"ח סימן נ"ו דף ע"ג ע"א שכתב יישוב לזה עפ"י דברי הר"ש פ"א דערלה ולי נראה לומר דכוונת התוס' דאפשר לומר דונטעתם גבי ערלה לאו דווקא דאפילו מרכיב וכמו שכתב הריב"ש בעצמו סוף סי' רפ"ג דכתב לדעת הרמב"ן כיון דגלי קרא הכא וי"ו דוחללו דנטע דווקא ה"א כל מקום שנאמר לשון נטיעה דילפינן מהכא ע"כ הרי דיש סברה לומר דגם הרכבה בכלל נטיעה וא"כ שפיר כתבו התוס' דיש לאוקמי' ברייתא בדלא נפסק מאבי' ואי דבלא"ה אינו חוזר מדלא נהיג בי' ערלה הלא הא דאינו נוהג ערלה במרכיב לא ידעינן רק השתא דכתיב ולא חללו אלא וודאי דונטעתם משמע נטיעה דווקא

דף ז' בעל מום מי מצי אכיל קשה לי להרמב"ם דסובר דס"ד לקולא הוא מד"ת וכל ספק מותר מד"ת א"כ מד"ת אין צריך להמתין ח' ימים כלתה שנתו מיום הלידה אף שהחכמים החמירו שצריך להמתין ח' ימים איך יוכלו להקל וט"א הקשה בפשיטות דהא מד"ת רוב בהמות וולד מעליא יולדות ושוב ראיתי שגם מ"ו בנב"י הקשה על הרמב"ם ומה שכתב הט"א דהא דתנן בפ"ד דבכורות הבכור נאכל שנה בשנה בין תם ובין ב"מ שנאמר לפני ד' וכו' האי קרא ארישא דתם קאי אבל בעל מום א"צ מד"ת לאכול דוקא בתוך שנתו דהאי קרא לפני ד' כתיב ע"כ ודבר אמת בפיו כי כן כ' רא"ם בס' יראים סי' שנ"ב ד"ה ודבר דבכור ב"מ נאכל אפי' אחר שנתו מד"ת ומ"ו בעל כ"ב הוכיח ג"כ כט"ז ביו"ד סימן ש"ו סי"ק ו' והביא ראיה מירושלמי פ"ק דר"ה אר"א שנה זאת אומרות דשנה של ב"מ אינה מחוורת וגם במסכת בכורות דף כ"ח איתא מפני השבת בעלים רשאי להשהות ל' יום ואי מד"ת איך רשאי להשהות יותר משנה מפני השבת אבידה לבעלים

שם ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר ופרש"י משום דכתיב חודש אביב ובס' החינוך מצוה ד' כתב' מדכתיב ושמרת את החוקה: הזאת במועדו ללמד שאין מעברין השנה אלא בפרק הסמוך

שם ליתני ששה בסיון מקשים הלא הש"ס אמר לעיל כיון דקתני אם הביא יצא לא פסיקא והלא איתא במסכת מנחות דף ס"ח קידם לשתי לחם לא יבא ואם הביא כשר ועיי' מ"ש בחבורי בד"ה כיון דקתני שם לתרץ עוד כתבתי שם בחבורי לתרץ דעת הרמב"ם דפסק בפ"ז ה' בכורות אם עישר משנה לחברתה הוה מעשר וקשה לי א"כ איך חשיב באחד באלול ר"ה למעשר בהמה הלא הש"ס מסיק דדבר אם בדיעבד יצא לא פסיקא ונראה דהלח"מ כ' שטעמו של הרמב"ם הוא כיון דאיכא ק"ו נגד ההיקש כדאיתא מסכת בכורות ואנו יכולין לקיים שתיהם עיי"ש והיקשא דעשר תעשר צריך לכמה דברים וכמ"ש תוס' במסכת בכורת דף ל"ג דניטל באומד ובמחשבה וגם להא דאיתא בזבחים דמ"ה דקדשי עובדי כוכבים אין עושין תמורה ואולי סובר הרמב"ם כרבא במסכת בכורות דנ"ד אין מעשרין מבקר על הצאן ילפי' מהך היקשא מעשר בהמה למעשר דגן שאין מעשרין ממין על שאין מינו והשתא י"ל דסוגי' דר"ה דמשני אם הביא יצא לא פסיקא לא קשה איך תני' אחד באלול ר"ה למעשר בהמה דסוגי' זו כסוגי' דבכורות דיליף שם דנ"ז דאין מעשרין מבקר על הצאן דכתיב עשירי תן עשירי לזה ועשירי לזה וגם סובר כתירץ השני בזבחים דמ"ה אלא מעשר בהמה חובה שאין קבועה זמן או דמוקי כר' יוסי דגם קדשי עובדי כוכבים עושין תמורה ולא איצטרך היקשא רק שאין מעשרין משנה על שנה וכיון דהקישא לא קאי רק על זה ממילא אפילו בדיעבד לא הוה מעשר ומודה הרמב"ם אף דבהאי היקשא ילפי' דמעשר בהמה הוה ר"ה תשרי מ"מ דא ודא אחת היא דהיינו שלא יעשר משנה לשנה וממילא לא שייך לומר אהני הקישא ואהני ק"ו כיון דהקישא לא איצטרך על דבר אחר מפקע הקישא מק"ו ואכתי יש לפקפק דאולי הקישא לא בא על לכתחילה ועוד נראה דטעם של הרמב"ם הוא כמ"ש לח"מ כיון דאיכא ק"ו אמרינן אהני הקישא דלכתחילה לא יעשר משנה על שנה ואהני ק"ו דבדיעבד הוה מעשר