אהל דוד מסכתות שונות נב

אחת וס"ל לרש"י ותוס' ד"ה אם הפרישו אין עובר על בל תאחר ונהי דש"ס שלנו בריש נדרים חולק עב הירושלמי רצו לפרש אף לפי הירושלמי גם לפי מה דאיתא בירושלמי שם ר' חגי בעי עבר ולא מל מהו שיעבור על בל תאחר א"ל ר' יוס לא תאחר לשלמו דבר הנותן לתשלומין פירוש שע"י הקדישו הוא מחוייב להביא משא"כ מילה והקשה הקרבן עדה דא"כ בכור כמי ותירץ דשאני בכור דרבי קרא שנה בשנה וא"כ לא ניחא לרש"י לפרש עולת יולדת ומצורע כיון דלאו בני תשלומין נינהו, ובזה י"ל דעת הי"מ דאיצטרך ב' קראי על חטאת מצורע דה"א הואיל וליתא בתשלומין וכמו"ש לעיל דאיצטרך קרא מיוחד על עיף ואי מכי תדור כדר לחוד לא ידעינן חטאת מצורע הואיל וליתא בתשלומין

שם בכור שעברה שנתו יכול יפסול ופירש"י דסד"א שיפסול הואיל ואין שנה בלא רגלים וכתב הטורי אבן ולא ידעתי כוונתו וכו' יעויי"ש והפנ"י כתב דכוונתו לתרץ קושית התוס' דמהי תיתי יפסול הקרבן לזה כתב רש"י דהא אין שנה בלא רגלים וא"כ למה לי שנה בשנה דנהי דמוקמי כרבי מ"מ ברוב שנים אינה וה"א דהאי שנה בשנה בא שיפסול הקרבן ואני מוסיף דרש"י ס"ל כריטב"א מסכת יומא דף כ"ג דהיכא דאיכא אזהרה לא צריך קרא לעכב וא"כ לעיל גבי ולא בקרבנך חטא הואיל דהוא באזהרה אבל גבי בכור שעברה שנתה דאין כאן רק עשה מהי תיתי יצטרך קרא ולכך כתב רש"י דאין שנה בלא רגלים וא"כ גם הוא באזהרה. ועיין מנחות דף נ"ט ע"ב לא ישים עליה שמן ואם שם פסלה משמע כהריטב"א דהיכא דאיכא אזהרה איכא עיכובא ועיין ריש זבחים דף ב' ע"ב ואימא כי שחיט שלא לשמו מיפסל יש לפרש דס"ד דמפסל ועיין זבחים דף כ"ט מניין למחשב בקדשים שהוא לוקה

ומדברי התוס' כאן דהקשו מהי תיתי דיהי' הקרבן נפסל דאיצטרך קרא להכשיר והנה לדברי הריטב"א דכל היכא דאיכא אזהרה ממילא משמע עיכובא וא"כ לא קשה קושית התוס' והנה במאחר נדרו דכתיב תשמור ואמרינן זו מצות לא תעשה הוי משמע עיכובא ולכך איצטרך ולא בקרבנך חטא להכשיר הקרבן ובס' שער המלך ה' ק"פ הקשה על הריטב"א מריש פ"ה דמנחות ואימא לא תאפה חמץ למיקם בלאו ואפסולי לא מפסל וגם הקשה מדברי ריב"א בפסחים גבי שוחט פסח על החמץ

תוס' ד"ה מאי מעשר תימה מהיכא תיתי דתיפסול וכתב טורי אבן לתרץ דהא מסיק תרי קראי כתיב חד אפריש ולא אקריב וחד דאמר ולא אפריש והשתא אי לא גלי קרא דאין קרבן ניפסול באיחורו ה"א דהני ב' קראי אתא שניהם לאפריש ולא אקריב ושנה עליהם לעכב והביא ראיה מתוס' זבחים ולי קשה מדברי תוס' שבועות דף י"ד ע"א ד"ה שנה כתבו שם דסברא הוא למידרש מעיקרא למצוה קודם שנדרש לעיכובו כדמסיק בפ"ק דזבחים, והפ"י כתב דמה שכתב רש"י דהא אין שנה בנא רגלים וקשה למה לי שנה בשנה הלא אין שנה בלא רגלים ובלח"ה. עובר ג' רגלים וה"א דקרא דשנה בשנה בא לעכב שיפסול הקרבן לכך איצטרך עיי"ש ואני מוסיף דרש"י סובר כדעת הריטב"א במסכת יומא דף נ"ג שכ' דהיכא דאיכא אזהרה ל"צ קרא לעכב וא"כ היה קשה לרש"י בכור שעברה שנתו דהו בעשה מהיכא תיתי למיפסל כקו' תוס' לכך כתב רש"י דאי, שנה בלא רגלים וב"ג רגלים איכא אזהרה לא תאחר וגם תשמור וכ"מ שנאמר השמר ופן הוא בל"ת והואיל ואיכא אזהרה ה"א דניפסול הקרבן לכך איצטרך בך ולא בקרבנך החט אמנם השער המלך הקשה ב"ה ק"פ פ"א מסוגי' דמנחות ריש פ"ה ואימא לא תאפה חמץ וכו' ופסולי לא איפסל ודבר זה צריך שקידה בכמה מקומות ועיי' מנחות דף נ"ט ע"ב לא ישום עליה שמן ואם שם פסלו וכו' משמע כשיטות הריטב"א דמהי תיתי שיפסול דאיצטרך קרא גבי לבונה שלא תיפסול אלא מדכתיב אזהרה ועיי' זבחים דף ד ע"ב אימא כי שחט שלא לשמו מיפסל וקשה מהי תיתי שיפסול רק הואיל ואיכא אזהרה ג"כ כדאיתא זבחים דף כ"ט מנין למחשב בקדשים שלוקה גם רחוק בעיני שזה תלויי בפלוגתא דאביי ורבא ריש תמורה כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד מהני ובפלוגתא דאביי ורבא נתחבטו הרבה חכמים אם הרמב"ם פוסק כאביי או כרבא ועיי' בסמ"ע סימן צ"ז סי"ק ט"ו ובספר תקפו כהן סימן קי"א מ"ש בשם הריב"ש ע"ש ומ"ש מסוגי' דמנחות דף נ"ט יש לפקפק דה"א דלבונה יהי כשמן דה"א דקרא היא קאי גם על לבונה גם מ"ש מסוגי' דזבחים דף ד' דמקשה ש"ס אימא כי שחט שלא לשמה מיפסל מהי תיתי דיפסול וכתבתי דמזה ראיה דהיכא דאיכא אזהרה לא בעינן קרא לעכב ובשלא לשמה איכא אזהרה כדאיתא זבחים דף כ"ט המחשב בקדשים לוקה יש לפקפק דכיון דהא בעינן בקדשים שישחוט לשמו יליף הש"ס ריש זבחים מאם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשמו והוא עשה א"כ אף דכתיב לא יחשב אולי כיון דתחילת איסורו בעשה לא מיחשב לאו וכמ"ש תוס' מסכת יבמות דף ע"ז ע"ב ד"ה מחלל דשמא חללה הבאה מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה ובזה נכון דעת רש"י בב"ק דף ז' מפגל כתב רש"י ששחט חטאת לשם שלמים והקשה פנ"י למה לא מפרש רש"י ששחט חוץ לזמנו וכן כתב רשיי ריש מסכת כריתות דהנה חוץ לזמנו איכא לאו ואין לוקה ומשלם ועיי' שיטה מקובצת ולמה צריך הש"ס לשנויי שם בקדשים לא קמיירי תיפוק דאינו לוקה ומשלם ואף דהוא לאו שאין בו מעשה הלא הש"ס מוקי כר"ע ורש"י ריש מ"ק כתב על הא דאמר ר"ע המקיים כלאים בכרם היינו שאינו עוקרו הרי דסובר לאו שב"מ לוקין לכן כתב רש"י ששחט חטאת לשם שלמים דאינו רק בעשה ובאמת הרמב"ם כתב כל המחשב מחשבה שאינו נכונה לוקה ואולי סובר רש"י כשיטות תוס' יבמות דף ע"ז ד"ה מחלל כיון דתחילת איסורו ע"י עשה ליכא לאו רק מסתימת דברי רבי ינאי מסכת זבחים דף כ"ט קשה

ד' ו' הקשו טורי אבן בד"ה אא"כ מבקשין וכו' הא. דחייבו תורה כרת לערל זכר שלא מל היכא משכחת דהא כל ימיו בעמוד ומל קאי ותירץ כשגומר בלבו שלא ימול כ"כ בשם הר"ן עיי' תוס' מכות דף י"ד תוס' ד"ה לאפוקי

שם דאמר ולא אפריש בירושלמי איתא ועשית עשה תשמור ל"ת כלום הוא עובר עד שיעברו ג' רגלים פירוש ק"ע כבר שמעינן מבל תאחר רב אבין בשם רבנין דתנן באומר הרי עלי עולה להביא בשני בשבת דאז עובר משום ועשית ומשום מוציא שפתיך: