אהל דוד מסכתות שונות נא

עוד הקשה בס' טורי אבן דאכתי קשה לר"ע במסכת יומא דף ל"ו דתעזוב מעיקרא משמע ולדידי אין צריך לחזור וגם ל"ל קרא בריש תמורה דאי עביד מהני תיפק דאל"כ לא משכחת בל תאחר בלקט ונראה דר"ע דסובר תעזוב מעיקרו משמע מוקי קרא על מעשר עני לחוד וכמ"ש הוא בעצמו ד"ה לצדקה ותוס' לא הקשה רק על הברייתא דתני לקט וקשה להו איך משכחת ג' רגלים בלקט ותירצו דעבר ושקל וברייתא אתיא כמ"ד תעזוב השתא משמע וכמו כן בריש תמורה צריך קרא תעזוב דהוה מוקי קרא דעמך במעשר עני לחוד ובזה ניחא ג"כ מה שתירצו עוד שמלקט לצורך עני והקשה רשב"א תינח לר"א אבל לחכמים קשה ונראה אפי' למ"ד מעני לעני מחלוקות מ"מ י"ל דחכמים מוקי קרא דעמך על מעשר עני לחוד וברייתא דחשיב פאה אתיא כר"א ולקמן דמקשה ש"ס הניחא לרבנן אלא לר"מ וכו' שפיר מקשה על קרא הוא חליפין שעל זה הוא קרא מיוחד ומקשה ש"ס ר"מ האי קרא מה עביד ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהרש"א על תוס' ד"ה ולמעשרות דתירצו דמיירי שנתמרח בין רגל לביער והקשה מהרש"א דאכתי קשה לר"מ דסובר אפי' על רגל א' עובר על בל תאחר ונראה דר"מ מוקי קרא על צדקה לחוד

שם ור"מ דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה וכתב בס' טורי אבן א"כ ג"כ בערב פסח עובר על בל תאחר דהא צריך לבא ולהקריב פסחו ותירץ דבאותו זמן אין ראוי' להקריב קרבן דהא זמנו של פסח אחר תמיד של בין הערבים ועליה השלם כתיב ע"ש ומזה ראיה דגם פסח שני אחר תמיד של בין ערבים ותוס' במסכת יומא דף כ"ט פלפלו בזה והנה שם במסכת יומא דף הנ"ל הוכיחו תוס' דאם הקריב קרבן אחר תמיד של בין הערבים לא מיפסל מסוגי' דפסחים דס"ד מדאיצטרך קרא לר"ש בזמן דאיכא זבחי לא מחייב אשאר זבחים והקשה בס' מחנה ראובן דלמא איצטרך על מחוסר כיפורים בערב פסח דמותר להקריב קרבנו דיבוא עשה דפסח ודוחה ל"ת דהשלמה ונראה דתוס' כתבו בזבחים דף ל"ג דעשה דפסח שהוא בכרת דוחה עשה ול"ת וקשה מהא דאיתא מסכת שבת דף קל"ג דה"א דמילה לא דחי צרעת דצרעת הוא עשה ול"ת וקשה הלא מילה הוא עשה שיש בו כרת וצ"ל דשאני עילה שאינה בררת מיד רק עד שיגדל ויגמור בלבו שלא לימול אבל פסח ישנו כרת מיד ועיי' רמב"ן ריש יבמות שכתב דלכך מקשה ש"ס על פסח מה לפסח דהוא בכרת ולא מקשה ג"כ על עילה הואיל ואינו בכרת מיד וא"כ כוונת תוס' דאמאי הוצרך הש"ס לומר דטעמיה דר"ש דשוחט שאר זבחים בי"ד על חמץ דפטור משום דבזמן דאיכא זבחי היה להש"ס לומר דר"ש סובר כמ"ד בפסחים דף צ"ג דשני תקנתא דראשון הוא וגם בפסח איכו חייב כרת עד שלא יעשה גם פסח שני ושוב גם מחוסר כפורים אינו רשאי להקריב כפרתו אחר תמיד של בין הערבים דמאי אולמיה האי עשה וכו' כיון דאינו מיד בכרת כמו מילה דאיצטרך קרא שידחה מילה צרעת כיון דאינו בכרת מיד וא"ל דה"א דנילף ממילה אף דאינו כרת מיד ה"ה בשאר דוכתיה איכא למפרך מה למילה שנכרתה י"ג כריתות והרש מקינון בס' כריתות כתב דהאי. דנקט הש"ס בכמה דוכתיה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא דנקיט ל"ת הוא לרווחא דמילתא ועיקר הוא משום דמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה ועיי' בר"ש מס' חלה

ד' ה' ע"ב תוס' ד"ה ונאמר להלן וכו' הוי מצי לאתויי מהאי ענינא גופא דכתיב כאשר נדרת נדבה ועיי' בס' טורי אבן ונראה להוסיף דהאי קרא כאשר נדרת איצטרך להא דאיתא בירושלמי כאשר נדרת וכו' נדבה ויש נדר קרוי נדבה לחייב על נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה דה"א דאם יעלו כמה נדרים אינו חייב רק אחת קמ"ל ועיי' פסחים דף ע"א ע"ב תוס' ד"ה לימוד ועיי' תורת כהנים פ' צו ובריש נדרים

שם גמ' כי דרש ידרשנו אלו חטאות ואשמות הט"א הביא בשם הרא"ש בנדרים לפרש איך מוכח מהך חטאות ואשמות וכתב דגבי חטאת אשכחן דרישה ואת שעיר החטאת דרש דרש משה ואשם אתקש לחטאת ותמה הט"א דא"כ עולה ושלמי דמיירי בשל חובה מנ"ל לב"ת דהרי לא אתקשי בהך קרא לחטאת עכ"ל וכדי שלא נשוי לרא"ש כטועה ח"ו נראה דרא"ש כתב שם אי נמי חטאת ואשם נדרשים ממנו וכופין אותו להביאם וא"כ י"ל דהרא"ש בתירוץ א' ס"ל דעולות ושלמי חובה בוודאי עובר על בל תאחר דהרי נדרשין ממנו וכופין אותו להביאם אבל חטאת ואשם ה"א דאינו עובר דבשלמא עולת ראי' ודכוות' שהוא חובב עליו בע"כ אבל מאי דאיהו גרים לנפשי' לאחיובא בי' לא, וסברא זו מצאתי ג"כ כהר"ן ובהרשב"א בחדושיהם למסכת חולין דף כ"א מה חטאת בהמה איני בא רק מחולין והקשו תיפוק ליה דדבר הבא מן החובה אינו בא רק מן החולין כדנפקא בחגיגה מדכתיב מסת ידך ותירצו דה"א חטאת דאיהו גרם אנפשי' לחיובי לא ועיין בתוס' ד"ה ולמעשרות ולתירוץ בתרא ס"ל להרא"ש דאף חטאת הוא בכלל דרשיהו כנלענ"ד, גם י"ל דשם בנדרים דקאי על חטאת נזיר ובחטאת נזיר יש סברא לומר כיון שבא לכתחילה ע"י כדר דמי הכריחו לדור בנזיר א"כ אין נדרש ממנו לכך חידש הרא"ש כיון דחטאת הוא נפקא לן מדכתיב גבי חטאת דרש דרש ועולת חובה ושלמי חובה שפיר ידעינן ממשמעות הקרא כיון דנדרש ממנו

גם מה שהקשו התוס' על י"מ דא"כ נדרים ונדבות כמי תיפק מהאי היקשא דכולהי אתקש ואמאי איצטרך קרא אחר לנדרים ונדבות נראה דאיצטרך קרא על עוף דליתא בהאי היקשא כמ"ש רש"י בחולין דף כ"א אבל עולות וראי' ושלמים דליתא בעוף שפיר ילפינן בהקישא (זולת הרמב"ם דפסק עולת ראי' באה מעוף) ואף שרש"י כתב שם דלר"י גם עוף בכלל האי היקשא כראה דהך י"מ דגם ר' ישמעאל ס"ל דעוף ליתא בהאי היקשא ועולת עוף דאינה בא רק מן החולין כתבו תוס' בחגיגה דף ה' ד"ה אמאי דכדי נסבא דהא אינה נאכלת וביום מן מביום צוותו נפקא וגם אולי ס"ל דכהונה לא בעי אצבע ומה שהקשו מבכור ומעשר כבר כתב רש"א דרש"י גרס גירסא אחרת

שם עולות ושלמי פירש"י כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה ויעויין בט"א שם דמפרש דהאי עולה ושלמים מיירי בעולת מחוסרי כפורים ושלמי נזיר יעויי"ש עיין ירושלמי ר' ב"א ב"מ בעי כתיב ביום השמיני יביא עבר ולא הביא מהו שיעבור א"ל כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כהאי דאמר ר"א כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ומפר' ק"ע דהא וודאי אש' מצורע קוד' לחטא' ואפ"ה כתיב תחיל' וכבשה