אהל דוד מסכתות שונות נ

רש"י במסכת ע"א דף הנ"ל ובמסכת יומא כתב דמיירי לבדק הבית ואמנם מה שהחליט בס' טורי אבן דבכל מקום דתנן חרמים והקדשות גבי אהדד מיירי דוקא בחרמי כהנים דאלו לב"ה היינו הקדשות קשה לי מסוגי' מסכת כריתות דף י"ג ע"ב להבדיל בין קודש לחול אלו הדמין וכו' וחרמים והקדשות והתם וודאי מיירי בחרמי ב"ה דאי בחרמי כהנים אין להם פדיון כדאי' עירוכין דף כ"ט והלא רש"י כ' שם במסכת כריתות דהטעם הוא דלמא לא שיימו שפיר ובזה וודאי מיירי בחרמי ב"ה דאי חרמי כהנים אין להם פדיון

שם צדקות וכו' בס' טורי אבן הוכיח דכל מילי דלאו קודש הוא לא תליא רחמנא לבל תאחר ברגלים מדאי' ריש נדרים אמר ר"א נזיר שטימא עצמו במזיד לוקה משום ב"ת ואי כל מילי דבל תאחר תליא ברגלים אפי' מה דלא תליא במקדש א"כ אמאי לוקה ואפי' אם שהה בטומאתו ג' רגלים לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין ודוחק לאוקמי מילתא דלא כהילכתא ע"ש ואני מוסיף דהא רב אשי אמר להדי' במסכת זבחים דף כ"ט ע"ב לאו שב"מ אין לוקין אמנם מה שהחליט דהוא לאו שאין בו מעשה יש לי לדון מדברי תוס' שבועות דף י"ז ע"א ד"ה או וז"ל שם ור"א דפליג דחשיב שהיה מעשה כיון דתחילת לבישה ע"י מעשה א"כ ה"נ כיון דתחילתו מעשה שנגע בטומאה לא מיחשב ב' רגלים ועיי' מ"ל פ"ג ה' ביאת מקדש הלכה כ"א בסוף הדיבר הואיל שתחילת איסור היה ע"י מעשה ועיי' רשב"א ריש נדרים

תוס' ד"ה למעשרות כגון מ"ר הקשה טורי אבן דמנ"ל שיהיה בל תאחר על מעשר ראשון וגם הקשה על תוס' שהקשו דלמה לא חשיב תרומה לבל תאחר דמנ"ל שיהיה תרומה ב"ת לתרומה והנה על מעשר ראשון כתב הפ"י שכל המעשרות הוקשו זל"ז בכמה דוכתי ובפרט בפרשה בל תכלה בערת הקודש וכו' וכולהו תרומות ומעשרות רמיזי כדאיתא במסכת מעשר שני ואני מוסיף ריש תמורה דף ג' הוקשו מעשר בהמה למעשר דגן וכן איתא זבחים דף מ"ה והאי במעשר ראשון כתיב ואין היקש למחצה ומקשינן כמי איפכא מ"ר למעשר בהמה ובמעשר בהמה איכא בל תאחר וזה כמי בכלל אין היקש למחצה כדאיתא קדושין דף ל"ו תוס' ד"ה תפילין גם מה שהקשה דמנ"ל דבתרומה איכא בל תאחר כראה דגם תרומה בכלל מעשר וראי' מהא דאיתא במסכת תרומה פ"א משנה ה' ולא מחדש על הישן ולא מפירות ח"ל על הארץ וכתב הברטנורה מדכתיב וכל מעשר הארץ וגלי רחמנא במעשר וה"ה בתרומה וגם במסכת חלה פ"א מ"ג ואלו חייבים בחלה ופטור ממעשר הלקט ושכחה וכו' וכל הני פטורים גם מתרומה אלא ודאי דתרומה בכלל מעשר

רש"י ותוס' נחלקו במאי דאמרינן דחרמים יש בהם משום בל תאחר אי חרמי גבוה דווקא או גם חרמי כהנים והנה התוס' סוברים דכולל גם חרמי כהנים דהרי בכמה דוכתא שנינו הקדושות וחרמים ואי דווקא חרמי גבוה הרי נכלל בכלל הקדשות וכתב הט"א דהרי שנינו בכמה דוכתא אין מקדישין ואין מחרומי' בזמן הזה מפני התקלה הרי זה וודאי חרמי גבוה דחרמי כהנים יוכל גם עתה ליתן לכהנים יעויי"ש הנה במסכת יומא דף ס"ו כתבו התוס' דאתי כמ"ד לכהנים ואע"ג דשרי ה"מ בתר דמנוי ליד כהן אבל קדם לכן לא עיי"ש ועיין תשובת ר' אלי' בן חיים סי' למ"ד ע"ש. ועיין כריתות דף י"ג ע"ב להבדיל בין קודש לחול אלו דמין וכו' חרמים והקדישות והתם מיירי בחרמי בדק הבית דאלו חרמי כהנים אין להם פדיון כדאיתא עירוכין דף כ"ט והלא רש"י פירש הטעם דלכך שתו יין פסול לאלו דילמא לא שיימי להו שפיר

הט"א בד"ה צדקות כתב בתוך הדיבור וז"ל ודוחק לאוקמי מלתא דרב אשי דלא כהילכתא כמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו עכ"ל ועיין זבחים דף כ"ט ע"ב שמעינן בהדיא לרב אשי דסובר לאו שאין בו מעשה אין לוקין אכל מ"מ כבר כתבו תוס' במסכת שבועות דף י"ז ע"א ד"ה או וזה לשונם ור"א דפליג וחשיב שהי' כמעשה משום דתחילת לבישה היה ע"י מעשה ועיין משנה למלך ספ"ג מהל' ביאת מקדש הלנה כ"א

הט"א בד"ה עוד כתב דבדבר שאין לוקין לא שייך לומר לעבור עליו בב' לאוין הנה רש"י בחומש פ' קדושים כתב על פסוק ובקוצרכם וכו' לא תלקט לעבור בב' לאוין והרי למ"ד תעזוב השתא משמע לא לקי ועיין יומא דף ל"ו וכ"כ במסכת חגיגה דף י"א ודילמא לעבור עליו בב' לאוין ועשה והרי בנותר בוודאי אין מלקות וע"כ היכא דאי אפשר אמרינן לעבור בב' לאוין אף דלא לקי

ד' ד' ע"ב לקט שכחה ופיאה ופירשו התוס' חייב להניח בשדה דאי שקל להו עבר בלא תעשה דכתיב לא תלקט ואי שקיל להו חייב להחזיר וחם לא החזיר עובר על בל תאחר והקשה הט"א אי מיירי הך מעמך דמרבה לקט וכו' לבל תאחר א"כ למה לי קרא בתמורה גבי לקט וכו' דאי עביד לא מהני הא ע"כ לא מהני דאי מהני לא משכחת קרא גבי לקט ושכחה ופאה לבל תאחר עכ"ל ואולי יש לומר דהוי מוקמינן הך קרא מעמך על מעשר עני לחוד שהוא ג"כ חלקו של עני וכמו"ש המחבר לקמן ד"ה צדקות, והרשב"א הקשה גם כן דהוי להש"ס להקשות הניחא לר"א אבל לרבנן דכיון דקיימי עניים מחייב מיד וכמו שהקשה הש"ס לאוקמתא דר"א דמוקי דשהומם לאחר ב' רגלים הניחא לרבנן אלא לר"מ וכו' ולא הבנתי דהלא הש"ס מוסיף בב"מ דף ט' דבעני לעני ד"ה זוכה העני דמגו דזכי לנפשי' וכו' וכ"פ הרמב"ם וא"כ יש לאוקמי מעני לעני דוודאי זה העני שליקט עבור חבירו אם אינו נותן לו עובר על בל תאחר ואפי' למ"ד שם בב"מ דגם מעני לעני מחלוקת מ"מ י"ל דחכמים מוקמי האי מעמך לעבור על ב"ת מיד ולעבור על ב' לאוין ותו לא קשה להו רק על ברייתא דשנינו ג' רגלים שפיר קשה דמשמע דאינו עובר רק אחר ג' רגלים דהיכא משכחת לה דאי קיימו עניים עובר מיד ואי ליכא עניים אינו חייב להניח חלל וע"ז שפיר תירצו דמיירי במלקט לעני ואתי' כר"א והא דמקשי הש"ס לקמן הניחא לרבנן אלא לר"מ מאי איכא למימר שם מקשה על קרא דדריש הוא ולא חלופיו שפיר מקשה לר"מ קרא למה לי, ובזה מיושב מה שהקשה רשב"א על תוס' ד"ה ומעשרות דתירצו שנתמרח בין רגל לביעור והקשה דאכתי קשה לר"מ ולדעתי ניחא דהא מרבינן מהך קרא ד' אלהיך צדקה ומעשרות וא"כ אולי ר"מ לא מוקי רק על צדקה לחוד: