אהל דוד מסכתות שונות מט

ראש השנה

ד' ב' ע"א ארבעה ר"ה הם כתב בס' טורי אבן הלא אורחא דש"ס כ"מ דתני מנינא דייק הש"ס למעוטי מאי עיי"ש והנה תוס' ריש כריתות כתבו ד"ד ר"ה הכי פירוש ד' ר"ה חלוקות בדינהם וכן הרבה גם רש"י ריש כריתות כתב דכל היכא דתנא חושבנא דוקא קתני ולא תימא תנא ושייר וכ"כ תוס' יבמות דף ג' ע"ב ד"ה למעוטי וכ"כ שם יבמות דף מ' ד"ה ש"מ ובקדושין דט"ז הביאו תוס' ראיה מסוגי' דסוטה דף ט"ו דתנא ושייר אף דתנא מנינא ועיי' מנחות דף ח"י ע"ב תוס' ד"ה ומודה בעבודה ועיי' ב"ק דצ"ה ע"ב תוס' ד"ה גובין והנה בס' כריתות לשון לימודים שער ב' סימן צ"ו כתב דאיכא מ"ד כל היכא דתנא מנינא לא נחית לשיורא וראי' מהא דאיתא במס' תרומה פי"א ושאר כל מיני פירות של תרומה ר"א מטמא משום משקה ור"י לא מנו חכמים וכו' אלא ז' מיני משקים והשאר טהור ובמסכת כתובות פלפלו תוס' היכא דתנא אלו אי תנא ושייר

רש"י ד"ה ולשמישין משנכנס וכו' אסור לחרוש מד"ת וכתב הפ"י דקשה לרש"י למה תני א' בתשרי הלא אסור מ"א באלול משום תוספת שביעית לכן כ' רש"י דנקט א' בתשרי דאז אסור מד"ת אבל תוספת שביעית סובר הך מתני' דהוא דרבנן כהך מ"ד במ"ק ושוב הקשה למאן דמוקי לקמן דרבי היא והלא לרבי ע"כ תוספות שביעית מד"ת מדכתיב בחריש ובקציר תשבות דלרבי ליכא לאוקמי דקצירת עומר שדוחה שבת דהא סוף פ' ר' ישמאל מסיק הש"ס דלרבי קצירת עומר אינו דוחה שבת ונראה דבמסכת שבת דף ע' בעי למילף חילוק מלאכות מהך קרא בחריש ובקציר תשבות ושוב אמר הש"ס עדיין אני אומר על חריש ובקציר חייב ב' ועל כולן אינו חיב אלא אחת וכתב רש"י דהוי ב"כ וא"כ למ"ד ב"כ מלמדין יש לאוקמי קרא בחריש ובקציר על חילוק מלאכות והנה רבי הוא תלמידי דר' יודה כדאיתא מס' שבועות דף י"ג ור' יודה סובר ב"כ מלמדין כדאיתא סנהדרין דס"ז וא"כ לפי"ז מתורץ קושית הפ"י די"ל דרבי ג"כ לא יליף ח"מ מלא תבערו משום דסובר ג"כ ללאו יצאה וגם מחללה ואחת מהנה דריש לדרשא אחריתא כמו דצ"ל לר' נתן דיליף ח"מ מלא תבמרו וע"כ דריש רבי בחריש ובקציר לחלוק מלאכות וא"כ ממילא שפיר י"ל דסובר רבי תוס' שביעית לאו דאורייתא ואף דשמעינן לרבי בפ' הזורק אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות וכו' מ"מ לא כשמע מזה חילוק מלאכות כמ"ש תוס' מסכת שבת דף ע' ד"ה יכול דה"א דאינו חייב רק שיעשה כל ל"ט מלאכות והשתא דכתיב לא תבערו דילפי' דחייב על כל א' בפני עצמו א"כ מנינא אתא למימר דאל"ט דוקא הוא דחייב אכל אחת ואחת אבל לא מחייב אתולדה במקום אב ע"ש גם י"ל דגם רש"י ידע מ"ש הפ"י דלכך נקיט מתני' א' בתשרי משים ד"א בתשרי מה שנזרע אסור אפי' בדיעבד משא"כ תוס' שביעית דבדיעבד מותר וכיון דבדיעבד מותר לא פסיקא למילתא כדאי' לקמן דף ז' כיון דאם הביא יצא לא פסיקא רק רש"י רצה לפרש משום דקשה על המקשן לקמן דף ז' דהקשה דלמה לא חשיב ר"ה לשקלים ולא אסיק כיון דאם היבא כשר וכו' ולמה לא הקשה עדיפא איך תני אחד בתשרי ר"ה לשמיטין הלא הוא מאחד באלול לזה כתב רש"י דהמקשה היה סובר דתוס' שביעית הוא מדרבנן והאי דמשני רבי היא כבר אסיק הש"ס דלא חשיב רק מה שהוא פסיל אפילו בדיעבד

תוס' ד"ה ולשטרות וכו' ועוד לאביי לא הוי מוקדם דאמר בפ"ק דב"מ עדים בחתומים זכין ונראה דלאביי יש כ"ע איפכא דאי' בח"מ סי' מ"ג סי' י"ג דאם לא כתב דאיקני אם הוא מאוחר פסול והוא מש"ס דב"ב וא"כ אם תמוז קודם לכסליו הוא מאוחר ופסול אבל אם כסליו הוא קודם לתמוז הוא מוקדם וכשר דעדיו בחתומין זכין לו והשתא דקבעו זמן ניסן ר"ה לעולם הוא תמוז קודם לכסליו והוא מאוחר ופסול ורש"י דלא מפרש הכי משום דשם מביא מתני' שטרי המקדמין פסולין והוצרך רש"י לפרש בדרך שהוא מוקדם ופסול ואיירי בשטר דכתב דאיקנו ואז אם הוא מאוחר כשר וקאי הסוגי' לרב אסי דלא סובר עבז"ל וב"א הרב מוה' אברהם פ"ש ני' תירץ ג"כ בדרך הנ"ל דלאביי דאמר עדים בז"ל קאי למאי דאיהו סובר כותבין שובר ואז מאוחר פסול כדאי' מס' ב"ב דקע"א ע"ב והשתא דקבעו ניסן א"כ תמוז קודם לכסלו והוא מאוחר ופסול אבל אם לא קבעו מספק לא היינו פוסלין ורש"י רוצה לפרש לפי מה שהביא ש"ס מתני' דשט"ח המוקדמין פסול ובהאי ענינא קשה לי על המהרש"א מסכת ב"מ דף י"ג ד"ה בפי' רש"י משמע שם מדברי מהרש"א דאביי לא אמר עדים בחתומין רק משום דקשה ליה מתני' מצא ג"כ ושוברין דניחוש שמא כ' ללות בניסן וכו' דשייך נמי בשובר משמע דאלולי זה לא היה אמר עבז"ל וקשה א"כ שם בסוגי' דב"מ דמקשה הש"ס ולשמואל דלא חייש לפירעון וכו' הניחא אי סובר כאביי דעבז"ל והלא לשמואל ליתא חששא דשמא כתב בניסן גבי שובר כדאי' שם דף כ' דהמוכר ש"ח לחבירו ומחלו מחל וגם במסכת כתובת דצ"ד ע"ב כתבו תוס' דשמואל סובר כאביי דעדים בז"ל וקשה הלא לשמואל אין הכרח לומר דבז"ל דאי משום שמא כתב ללות בניסן ולא נתן עד תשרי ובין ניסן לתשרי מכר הש"ח ושוב מפיק השובר ד"כ בניסן וטריף ש"כ הלא אף אי הכי הוי שפיר זכי בשובר כמ"ש הנ"י והביאו הש"ך סימן ס"ו. ס"ק ל"ד דהשתא דנותן השובר ואומר דהשטר פרוע הוא אין לך מחילה גדולה והלא שמואל סובר דש"ל וחזר ומחלו מחול אמנם י"ל דמהרש"א כ' לשיטות רש"י ורש"י אולי סובר כהר"ן ס"פ המגרש דשמואל לא סובר עדים בחתומין רק דקשה שהרי רש"י שם במסכת ב"מ דף י"ג ד"ה הניחא שהקשה וז"ל ואי קשיא הא ע"כ לא סובר כאביי דא"כ מאי ארי' הקנאה דמודה היכא דלא מטי לידי ומזה נראה דרש"י אינו סובר כהר"ן

ד' ד' וחרמים כתב בס' טורי אבן בכל מקום דתנן חרמים והקדשות היינו חרמי כהנים דאי לבדק הבית היינו הקדשות והא דתנן אין מקדישין ואין מחרימין מפני תקלה היינו ע"כ לבדק הבית דאלו לכהנים לית לן בה דיוכל ליתן לכהנים והוסיף דה"א דאינו נוהג רק בזמן שיובל נוהג ע"ש והנה רש"י ותוס' במסכת ע"א דף י"ג ע"ב כתבו דהא דאין מחרימין בזמן הזה מיירי לבדק הבית דאי חרמי כהנים מה תקלה שייך דיוכל ליתנו אמנם במסכת יומא דף ס"ו ע"א כתבו תוס' ד"ה ואין הר"י כתב דמיירי אפי' בחרמי כהנים אע"ג דשרי ה"מ היכא דמטי ליד כהן אבל כל זמן שהם ביד בעלים הרי הן כהקדש וא"ת אפי' בזמן הבית כמי תירצו דזמן הבית דשכיחי קדשים היו בקיאן וזהירין במילי דקדושה אבל השתא דלא שכיחי לא זהירי א"נ בזמן הבית שכיחי כהנים לא היו צריכים הבעלים להשהותו ונותנן לאלתר לכהנים וגם