אהל דוד מסכתות שונות מז

חשה"מ דאסור וכל מקום שנאמר השמר הוא לא תעשה זה לאו שבכללית היא ואין לוקין והנה הגאון מ' משה פ"פ נר"ו אב"ד דק"ק פ"ב השיב דאולי כיון דאיכא לאו אף שהוא לאו שבכללות תו לקי אף מק"ו כמ"ש המ"מ פ"ב ה' מ"א דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין ושוב ראיתי בס' צרור חיים לאחד מחכמי צפת תוב"ב שכתב כן על דברי כ"מ בפ"א ה' טומאת המת שהביא דברי הרמב"ם דלכך לקי האוכל בב"ח אף שאין הלאו מפורש דהוא ק"ו מבישול וכתב הכ"מ כיון שאסור בשולו הוא בכלל לא תאכל כל תעבה והקשה צרור חיים א"כ לא לילקי דהוא לאו שבכללות ותירץ דבאמת דאיסורו הוא מלא תאכל כל תועבה ובלא ק"ו לא הוה לקי דהוא לאו שבכללות אבל הק"ו אהני דלקי ובזה רציתי לתרץ מה שמקשים בסוגי' דחולין דף קט"ו דמקשה ש"ס למה לי ג"ש ליתי כולהו מק"ו ומקשים דמק"ו לא הוה לקי דאין מזהירין מן הדין ולהנ"ל ניחא כיון דבלא"ה אסור באכילה מלא תאכל כל תעבה רק דהוא לאו שבכללות ושוב אהני ק"ו למלקי וכמ"ש הכ"מ פ"ז ה' ממרים דהיכא דעונש מפורש אין לחוש על אזהרה אם הוא מן הדין או מלאו שבכללות אמנם קשה על הא דמשני ש"ס חורש בשור וחמור יוכיח הלא איכא למיפרך מה לחורש בשור וחמור שמותר באכילה לגמרי תאמר בב"ח נהי דאינה לוקה משום לא תאכל כל תעבה דהוא לאו שבכללות אסור מיהא איכא ושוב תהני ק"ו למלקי ומידי דברי קשה לי על תוס' יומא דף ל"ו שהקשו למה לא חשיב לאו שבכללות ולא הבנתי דילמא ר"ע סובר לוקין על לאו שבכללות דהא מצינו במסכת תמורה ברייתא דסובר כן

וגם מה שהקשו דלמה לא חשיב לאו שאין בו מעשה הנה לשיטת הערוך שהביאו תוס' ריש מכות גבי המקיים כלאים בכרם סובר ר"ע דלאו שאין בו מעשה לוקין רק תוס' הקשו עליו ומה שהקשה הכ"מ פ"א ה' איסורי מזבח דלמה פסק הרמב"ם כרבא דאין לוקין על לאו שבכללות הא איתותב רבא עיי' ספר כריתות לשון לימודים שער א' סי' כ"ט כתב מדהקשה סתמא דתלמודא במסכת כריתות דף ד' והא אין לוקין על לאו שבכללות הכי הילכתא ועי' שבת דף פ"ה תוס' ה"ה לא תסיג ותוס' מנחות דף ע"ד

ד' יז רי"א א"צ ק"ו מה ראשון וכו' והקשה הטורי אבן מאי אין צריך דקאמר דהא השמר דלאו לאו א"כ רבי יאשי' דיליף איסר מלאכה בחש"מ מתשמור לאו ולוקה והשתא מאי אהדר לי ר"י א"צ דמק"ו אתי הא אין מזהירין מ"ה ולא הבנתי קושיתו דהלא הר"ן במסכת מ"ק פרק מי שהיפך כתב ה' מועד איכא דמותר לכתחילה ואיכא דפטור אבל אסור דאין לוקין משום לא אע"ג דכתיב את חג המצות תשמור לא תעשה זה לאו שבכללות הוא ואין לוקין ע"ש הרי דגם לר"י דיליף מתשמר אין לוקין דהוא לאו שבכללות, ובזה ניחא דברי כ"מ פ"א ה' אסורי מזבח שכתב דאיכא תנא דפליג ע"ש ולא פי' מני ולהנ"ל ניחא דהוא ר"י דאמר א"צ ק"ו מכלל דאפילו אי יליף מתשמור ליכא מלקות דהוא לאו שבכללות אמנם דברי כ"מ בלא"ה נכונים ע"פ תוס' מסכת שבת דף פ"ה וגם ע"פ דברי תוס' מנחות דף ע"ד לאו דזרות בסוף הדיבור

וגדול אחד השיב לי כיון דאיכא לאו אף שהוא לאו בכללות יש לחייבו מלקות בצירף ק"ו כמ"ש המ"מ פ"ב הלכות מ"א דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה שוב מזהירין מ"ה ומצאתי בס' צרור חיים שכתב כן על מ"ש הכ"מ בפ"א מהל' טומאת המת על מ"ש הרמב"ם דכיון דחייב על בישלו כ"ש על אכילה וכתב הכ"מ כיון שאסור בשולו הוי בכלל לא תאכל כל תעבה והלא לא תאכל כ"ת הוא לאו שבכללות ובזה מיושב מה שמקשים במסכת חולין דף קט"ו דמקשה ש"ס למה לי ג"ש לייתי כולהו מק"ו ורבים מקשים דאי הוי יליף אכילה מק"ו לא הוה לקי דאין מזהירין מ"ה ולהנ"ל ניחא דהמזרחי הקשה למה לא יליף דבב"ח אסור באכילה מלא תאכל כ"ת ותירץ דהוה לאו שבכללות וא"כ שפיר מקשה הש"ס לייתי גם אכילה מק"ו דכיון דאיכא לא שבכללות אהני ק"ו דלקי ועיי' כ"מ פ"ז ה' ממרים מ"ש בשם הרמב"ם בס' המצות

ד' יז ופנית בבקר הטורי אבן העלה אפילו למ"ד תחומין דאורייתא בי"ט הוא מדרבנן ובזה מיושב עה שהקשה הגאון בעצמו במסכת ר"ה דף ל"ב השתא דרבנן אמרת לא ופירש"י דתחומין דרבנן והקשה דלמא מתניתן אתי כמ"ד תחומין דאורייתא ואני מוסיף להקשות שהרי שם מוקי סיפא דמתניתן אין מעכבין את התנוקות לתקוע הא נשים מעכבין כר"י והרא"ש בפ' מי שהוציאהו הלכה ח' כתב דר"י דסובר ספק עירוב הוא חמר גמל ולא אמר ספיקא דרבנן לקולא ש"מ דס"ל תחומין תורה אבל לפמ"ש דבי"ט ליכא איסור מד"ת ניחא ודע דאין להקשות על הרא"ש הנ"ל שכתב דר' יודא ס"ל תחומין תורה מסוגיא דעירובין דף ל"ז ע"ב ולימא ליה תנא דבי' איו הוא (היינו דסובר דאף בדרבנן אין ברירה) והלא איו משמי' דר"י קאמר ור"י סובר תחומין דאורייתא אמנם לפמ"ש תוס' בביצה דף ל"ח בשם הר"ש משנזא ניחא יעויי"ש

גם יש לומר דלכך לא ניחא לש"ס במסכת ר"ה לאוקמי' מתני' כמ"ד תחומין תורה כיון דמצינו סתם מתני' סוף פ"ב דכתובות עד כאן היינו הולכין בשבת קסבר תחומין דרבנן ועיין מרדכי ספ"ק דעירובין ובתשו' ריב"ש סימן קפ"ג מביא בשם ריטב"א דהא דאיתא בכתובת והוא שיש גדול עמו י"מ דלא קאי רק על זה כתב ידו של אבא ולא על פלוני יצא מבית הספר לאכול בתמורה דא"כ תיפק לי' משום עדות גדול לבד דהרי מעלין לכהונה פע"י עד אחד וראב"ד כתב דמתני' אתיא כר"י דס"ל אין מעלין לכהונה עפ"י עד אחד ויש לדקדק דסיפא דעד כאן היינו מהלכין בשבת דתחומין דרבנן לא אתי' כר"י ומדסיפא לאו ר"י רישא כמי דלא כר"י אמנם בשם ע"כ צ"ל דרבי היא ונסיב אליבא דתנאי דהרי התנא שם סובר דאין חולקין תרומה לעבד אלא א"כ רבו עמו כר' יודא דסובר הכי

ולדעת הגאון בעל טורי אבן דלר"ע בי"ט מודה דתחומין דרבנן ניחא דברי הטור א"ח סימן ת"ח שכתב מפני שתחומין דרבנן הקילו והתירו למי שצריך לילך ד' אלפים אמה לרוח אחת שיתן עירובו לסוף אלפים וראיתי להרב מהר"י זצ"ל שהקשה א"כ לר"ע דס"ל תחומין הורה לא מהני עירוב ובמסכת עירובין דף ס' איתא אר"ע אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה משמע דמהני עירוב ולהמחבר ניחא דנ"מ לר"ע בי"ט דמודה דהוא רבנן