אהל דוד מסכתות שונות מו

דף יו"ד ודילמא לעבור עליו בשני לאוין וכו' ואף דתוס' ריש איזה נשך כתבו דהיכי דלא לקי לא מוקמינן בלאוי יתירא והרי על נותר לא לקי היינו היכא דאיכא לאוקמ' על מילתא אחריתא אבל אם הכרח לכך מוקמינן בלאוי יתירא אף היכא דלא לקי וכן מוכח ריש ב"מ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע וכתב מהרש"א שם בשם תוס' דאף להמסקנא הכי משמע ותוס' הקשו שם תיפק מלא תגזול ותירצו לעבור עליו בב' לאוין ואף דעל לא תגזול לא לקי דהוא ניתן להישבן וכן רש"י בחומש פ' קדושים ובקוצרכם את וכו' כתב רש"י לעבור בב' לאוין והלא לריה"ג במסכת יומא דל"ו אין לוקין על זה א"ו כמ"ש

ד' יג יחזקאל ביקש רחמים קטיגר יעשו סניגר ופירש"י אנו צריכים שיבקש מרכבותך עלינו רחמים וראיתי שהגאון מ' שמואל חיים ישעי' מפרש הא דלא פרש"י שלא יקטרג משום דאיתא בילקוט יחזקאל קרבו פקודת העיר דעד יחזקאל היתה פקודת העגל ואח"כ פסקה וא"כ אי אפשר לקטרג רק לבקש רחמים וכן מפרש הגאון הנ"ל על הא שמש וירח עמד זבול' והקשה הש"ס הלא שמש וירח ברקיע המה ותירץ הנ"ל דבמדרש איתא כשברא הוא יתברך את העולם הי' בעולם הזה ושוב עמדו ז' רשעים ונסתלק הוא יתברך ברקיע השביעי ושוב עמדו ז' צדיקים והורידו למטה ורש"י כתב במחלוקת קורח הוא סירחון הרביעי ורקיע הרביעי וא"כ באותו פעם היה הוא יתברך ברקיע הרביעי הנקרא זבול לכך עמדו בזבול ודפח"ח

ד' טז בני ישראל עיי' בט"א שכתב דשריפת נותר לא מיחשב זמן גרמא דאף שזמן מפסיק ולא דמי לתפילין שבכל יום הוא מצוה באפי נפשי' ואין לה תשלומין ובסברא זו מיושב מה הקשה הר"ר יוסף מא"י הביאו תוס' קידושין דף ל"ד ד"ה מעקה אמנם מה שהביא ראי' מריש תמורה דיהיב ר"י טעם גבי נותר משום לאו שאין בו מעשה ולא משום ניתק לעשה ודילמא לכך יהיב טעם דאין בו מעשה משום עשה הנה תוס' שם במס' תמורה דף ג' ע"ב ד"ה כתנאי כתבו דלא קאי הך פלוגתא אלאו שניתק לעשה אלא אפלוגתא דלאו שאין בו מעשה ואם נימא דקאי אפלוגתא לאו שניתק לעשה קשה לפי מ"ש המ"ל בפח"י ה' פסולי המקודשין הלכה ט' דאם נאבד הנותר שוב אין לו תקנה ובדין הוא שילקה לולי דהוא לאו שאין בו מעשה וא"כ איצטרך למיהב טעם משום שאין בו מעשה דנ"מ אם נאבד הנותר רק לפמ"ש תוס' בריש תמורה דלא קאי אפלוגתא בניתק לעשה ניחא

אר"י אלא מעתה חג האסיף וכו' והקשה טורי אבן דלמה לא מקשה ר"י זה על הני תנאי בסנהדרין דף י"ג ע"ש ונראה דלא פסיקא לר"י להקשות דשם בסנהדרין מסיק הש"ס דת"ק ור"ש חד קאי אנפילה ואידך קאי אחסירה וא"כ נוכל לומר דהני תנאי שם סברי כאחרים דלא חיישו לאד"ו ראש ובפרט לשיטת ר"ת שם וא"כ מאן דקאי אחסירה סובר דאם התקופה נופלת בששה עשר אין מעברין השנה רק החודש ויהיה הנפילה בט"ו ואיכא כולהו חג אפי' יום א' של י"ט בתקופה חדשה דיום תקופה מתחיל ואידך סובר דאפי' אם הנפילה בט"ז צריך לעבר השנה דאי מעברין החודש והנפילה יהיה בט"ו ליכא כולהו החג בתקופה חדשה דיום תקופה גומר וצריך להיות אפי' י"ט הראשון בתקופה חדשה ורש"י דלא מפרש כן שם או משום דאכתי לא אסיק שם דנבעי אפי' י"ט ראשון בזמן האסיף או דרוצה לפרש אף למ"ד דאחרים קאי אתקופת תשרי וא"כ מאן דקאי אנפילה היינו דאחרים ואף דמהרש"א כתב שם דקאי למ"ד דאחרים בתקופת ניסן קאי מ"מ להנ"ל בלא"ה מתורץ קושי' מהרש"א דשם רוצה לאמר דא"ב תקופה גומר דאי כ"ע סברי תקיפה מתחיל א"כ מאן דקאי אחסירה ואם התקופה נופלת בט"ז אין מעברין קשה קושי' הנ"ל הוה ליה לר"י להקשות על הנך תנאי רק די"ל דא"צ לעבר השנה רק החודש אבל ר' יוחנן יש לומר דסובר דאחרים אתקופת ניסן קאי

ובזה הענין יש לתרץ מה שהקשו תוס' מסכת סנהדרין דף י"ג ע"ב תוס' ד"ה וליעברה ותימה ונראה לתרץ דבמס' עירוכין דף ט' ע"ב אמרי אחרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים והקשה ראב"א מנינא אתא לאשמועינן ומתרץ הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ ראיה ופרש"י דאי הוה אמרי אין מעבירן חודש לצורך ה"א דוקא בחודש שנראה בזמנו והשתא קושי' הש"ס הכא וליעברה וכוונת המקשה דהשתא קשה מנינא למה לי דעל חודש שנראה בזמנו דאין מעברין זה כבר נשמע מהא דאמרי אחרים מיעוטא ד' ימים ואם נימא דמעברין בחודש שנראה בזמנו א"כ אין צריך לעבר השנה רק אם יפול התקופה בט"ו הרי נוכל לעבר אדר וע"כ דאין מעברין החודש שנראה בזמנו לקדשו ולכך צריך לעבר השנה דביום למ"ד של אדר לא מעברין הואיל וראוי לקבעו בו ניסן וכיון שכן אין אנו יכולין לסמוך על עיבור של אדר דשמא נראית הלבנה ביום למ"ד של אדר וא"כ על חודש שנראה בזמנו כבר שמעינן ואי הוה אמרי אחרים דאין מעברין החודש לצורך ע"כ כוונתם אף דלא באו עדים ביום למ"ד ג"כ אין מעברין וא"כ מנינא למה לי ועל זה משני הש"ס דתנא מלמעלה למטה קחשיב דה"א למעלה למטה קחשיב ומשני לכולה תנאי וכמו שפירש ר"ת ושפיר צריך לאשמועינן מנינא ובזה י"ל מה שהקשו רש"י וב"מ דלמה לא מקשה לעיל על חג האסיף ולהנ"ל ניחא דלעיל לא רצה הש"ס להקשות דאולי סברי כאחרים דאין מעברין שום חודש ובפרט למ"ש תוס' יומא דמ"א דש"ס רמי ר"ע אדר"י והרי ר"ע במסכת שבת דף קי"ד סובר כאחרים ומיושב ג"כ מה שהקשה מהרש"א דמאי מקשה שם אי קסברי יום תקופה גומר דילמא משום דמעברין אדר ולהנ"ל ניחא וגם מסוגי' סוף החליל משמע דר' יהודה לא ס"ל כאחרים ור' יוסי במסכת כריתות דאמר לא נחלק ר"א ור"י שאני אומר מקצתו עשה מהיום ומקצת למחר משמע דמיקלע תרי שבי בהדדי וממילא סובר כאחרים ועיי' שבת דף פ"ז א"ב רש"י ד"ה ז' חסירן וקצת קשה על תוס' שבת דף קי"ד שכתב דר"ע סובר כאחרים מסוגי' דבכורת דף נ"ח ר"ע סובר אדר הסמוך לניסן זימנן מלא

ד' יז ע"א די"א א"צ ק"ו מה ראשין וכו' הקשה טורי אבן הא מק"ו לא הוה לקי דאין מזהירין מן הדין אבל מאת חג המצות תשמור לוקה דכ"מ שנאמר השמר ופן הוא לאו, ובאמת הר"ן בפ' מי שהפך אף הלכות מועד וכו' ואיכא דפטור אבל אסור דאין לוקין אף דכתיב את חג המצות תשמור ואמרינן לימוד על