אהל דוד מסכתות שונות מה

דראשון ותוס' ר"פ מי שהיה טמא כתבו בשם הר"י דמתנ' קסבר ש"ז על ט"ש ממילא ס"ל לסתם מתני' ב' תשלומין דראשון והרי ר"י אמר הלכה כסתם משנה א"כ ס"ל ג"כ ב' תשלומין דראשון ומזה יש להוכיח כהרמב"ם דפסק דטמא אף כשהזיד בשני פטור מכרת א"כ מיושב קושי' תוס' בפסחים דך ס"ט דאי לא כתב טמא הוה דנין אותו כשאר אונס ואם הזיד בשני היה חייב כרת לכך איצטרך טמא לפטרו מכרת אם הזיד בשני (ועיי' מ"ש לי מ"ו בנ"ב מה"ת חא"ח סימן פ"ט) ולשיטת ר"י ר"פ מי שהיה טמא נוכל לומר דסובר כתירץ ב' של תוס' בפסחים דף ס"ט ולשיטת רשב"א שכתב דמ"ד שו"ז על ט"ש סובר ב' תשלומין דראשון והרי עצינו סתם משנה ר"פ מי שהי' טמא דסובר שו"ז על ט"ש כראה דסובר כשיטת רש"י בפסחים דף פ"ה דפסח שני דדוחה שבת דשני כתב במועדו א"כ מתני' בפסחים דף צ"ה ששנינו דדוחה שבת מדכתב במועדו הרי דס"ל לסתם מתני' שני רגל בפ"ע וסתמא דבתרא עדיף ושפיר מקשה לר' יוחנן

שם אמר עולא הט"א הקשה ל"ל אשר לו בחטאת דאהרון שאינו בא משל מעשר ת"ל דאינה נאכלת אלא נשרפת עיין תוס' חולין ד"ה כמשפט שהקשו זה ועיין שם דף כ"א ע"ב תוס' ד"ה מה חטאת שכתבו דדבר שאינו נוהג בכל זבחים לא ילפינן מהיקשא ואיכא קרבנות נדבה דלא אתו מחולין עיי"ש ואשר לו אתי' לשאר חטאת ובאמת על תוס' שכתבו בחגיגה דהא דמס' חולין דכ"א מה חטאת בהמה וכו' כדי נסבה דבלאו הכי עולת העוף א"א להביא ממעות מעשר דאינה נאכלת א"כ בסוגיא דחולין דכ"ב דמקשה שם ביום מביום צוותו נפקא ולא אסיק כדי נסבה הוי מצי להקשות על רישא דברייתא מה וכו' אינו בא אלא מן החולין למה לי הקישא תיפוק ליה כיון דנשרפת ואין לומר דלא אסיק אדעתי' דרישא דספרי הלא מתני' מסכת זבחים פ"ז ומשנה ו' והנסכים לא יבואו אלא מן החולין והיינו מדרשא דספרי ואולי מפני זה שבק הרמב"ם דרשה דספרי וכתב משום דכתיב קרבן עיי"ש

דף יו"ד ר"א אמר יש להם על ומה שיסמכו כי יפלא עיי' מ"ש בס' טורי אבן ולפי דבריו ניחא מה דקשה לי במסכת נזיר דף מ"א ע"ב דמקשה ש"ס ור"א דעשה דחי ל"ת וכו' ופרש"י דמנזיר ליכא למילף דמה לנזיר שישנו בשאלה ולכאורה קשה הא ר"א סובר אין שאלה בהקדש ולדברי ט"א ניחא אף דב"ש אין שאלה לנזירת דאיתקש להקדש מ"מ לר"א אתא קרא כי יפליא ומפקא מהקישא והקשה תוס' י"ט פ"ג דפסחים משנה ג' ר"א אדר"א ומה שתירץ הש"ך בח"מ סימן רנ"ה ס"ק ו' ד"ה ומחלק בין הקדש דחמיר אכתי קשה הא ר"א מתלמידי ב"ש וב"ש סובר במסכת נזיר דף ט' דאין שאלה בנזירת וגם קשה על תוס' מסכת עירובין דף למ"ד ד"ה וליפרש שהוכיחו מהא דאר"א אין מערבין בהקדשות דלא מהני מה שיוכל לתקן אם לא דחזי השתא לשום אדם והלא ר"א סובר אין שאלה להקדש ולדברי ט"א ניחא דהאי כי יפליא ב' פעמים כתב בנזיר וא' בעירוכין ולא מפורש בקרא איזה קאי לאיסור ואיזה קאי להיתר ואי האי דעירוכין קאי להיתר לא נשמע דיש שאלה להקדש דמנזיר ליכא למילף דנזיר קיל דאין איסורו איסור עולם ושפיר קאמר ר"א בעירוכין כשיגרשנה ידיר הנאה משום קנוניא וא"ל דאי בעי מיתשל ז"א דילמא הפלאה בנזיר קאי להיתר וא"כ אין שאלה להקדש ובפסחים שפיר קאמר ר"א לא תקרא שם עד שתאפה ולא יניחנה עד שתחמיץ ויהיה עובר על בל יראה דאולי הפלאה דכתב גבי עירוכין הוא להיתר וגלי קרא דיש שאלה בהקדש ומספק אזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ותוס' שפיר הוכיחו מהא דאר"א אין מערבין בהקדשות ולא אמרינן הרי יוכל לשאול ומשמע דלא מהני כלל ומוקמינן בתחום ביתו והרי הוא כבני עירו ואי נימא אף דלא חזי השתא לשום אדם מהני הואיל וראוי לתקן א"כ ראוי להיות חמר גמל כיון דמספקא לי' אי יש שאלה להקדש או לא אמנם קשה לי על תוס' שהוכיחו מהא דאר"א אין מערבין בהקדשות דילמא מיירי שהקדיש על דעת רבים וכבר מוקים הרמב"ן במלחמות שילהי ב"ב האי דאמר ר"ה ש"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי וכו' דמיירי שהקדיש ע"ד רבים וכ"כ קשה בהאי דכיצד מפרישן חלה בי"ט למה לא יקרא שם ע"ד רבים. והיינו לשיטת ר"ת הביאו רשב"א בחידושו מסכת גיטין דל"ו אבל שאר פוסקים דס"ל דלדבר מצוה יש התרה אפילו על דעת רבים שפיר הוכיחו דהא אין מערבין אלא לדבר מצוה ולדבר מצוה יש התרה אפילו על דעת רבים

ד' יא לרבות וכו' הקשה ט"א למה לא אמר לרבות נשים ולי נראה דעל עריות לא איצטרך לרבות הנשים כמ"ש רש"י יבמות דף ה' דהיא מוזהרת דכתיב הנפשות העושות שניהם במשמע וגם דכתיב מות יומת הנואף והנואפת ואף דזה לא כתיב רק באשת איש הלא כל עריות איתקש בהקישא דר' יונה רק בירושלמי פד"מ משמע דאיכא מאן דלא דריש האי הקישא ועיי' מסכת כריתות דף ג' ע"ש ברש"י שכתב כיון דאיהי נמי מתהני ועיי' תוס' י"ט פ"ג דכריתות משנה יו"ד הביא בשם רש"י בחומש דכתב ב לא תקרבו לשון רבים להזהיר נקיבה וכו' ועיי' סמ"ג לאוין צ"ז וגם לענין ברכת השם לא איצטרך לרבות נשים דאי' בת"כ גר זה גר כגר לרבות נשי גרים אזרח זה אזרח כאזרח לרבות נסי אזרחים ע"ש ושוב מצאתי קצת מזה להר"ן בחדושיו למסכת סנהדרין דף ס"ו. גם ראיתי להר"ן בחדושי סנהדרין דף נ"ו דמדאמר הש"ס מנה"מ ואי לאו הילכתא הוה להש"ס למימר מ"ט דר"א כמו דאמר לעיל מ"ט דר"ש ובזה מיושב דעת הרמב"ם בפ"י ה' מלכים הלכה ו' ע"ש בכ"מ ובלח"מ

ד' יד בתולה שעיברה וכתבו תוס' שאף היא בכלל לא יקח נאמנת והקשה טורי אבן דהאי בהאי דמדברת פליג ר"י והא זונה לכהן גם היא מוזהרת והשעה"מ הוסיף דאפילו לשיטת תוס' דאינה זונה מ"מ אסורה מק"ו דגרושה וחתני הרב המאה"ג מ' מאיר נר"י אב"ד דק"ק יארמוט תירץ דלפי מ"ש מ"ו בנ"ב חא"ה סימן ע' דאשת כהן שנאנסה היא אינה מוזהרת משום דלא כתב בהאי פרשה ומעתה בעולה מחייבי לאוין אין ללמוד מק"ו מגרושה שתהי' מוזהרת דאיכא למימר אשת כהן שנאנסה יוכיח שאסורה בתרומה ואעפ"כ היא אינה מוזהרת אלא שהקשה למה לא ילפינן אשת כהן שנאנסה שגם היא מוזהרת מק"ו מגרושה ויש לדחות דקרא גלי דלא נימא ק"ו לענין זה הואיל ולא כתבו איסור אשת כהן שנאנסה באותו פרשה דלא יקחו, וגם קשה אכתי להך לישנא דאשת כהן שנאנסה אסורה משום זונה וזונה כתב בהך פרשה: