אהל דוד מסכתות שונות מד

לא ניחא לתרץ דאצבע בעי כהונה דא"כ צריכין לאוקמי' כר"ש דאיהו הוא דסובר דכהונה בעי אצבע ולא ניחא לש"ס לאוקמי' כר"ש כמו שהקשו תוס' זבחים דף נ"ה ד"ה והרי דהלא ר"ש מכשיר זריקה בשמאול ובהך ברייתא ילפי שאר קרבנות מחטאת לכן משני כדי נסבא אבל ברייתא כמשפט שפיר מתוקמי' כר"ש וכהונה בעי אצבע וכתירץ א' שכתבו תוס' שם דמליקה שהיא כנגד שחיטה לא נפקא והתם בהוזאה מיירי ובמסכת זבחים דמשני לחד תירץ ג"כ דכהונה בעי אצבע צריכין אנו לומר כמ"ש תוס' דברייתא סובר כר"ש בחדא ופליג בחדא. ובעיקר קושי' תוס' שהקשו תיפק דעולה נשרפת ובמ"ש בעינן ואכלת יש לתרץ ע"פ דברי תוס' במסכת קידושין דף נ"ו ד"ה אבל כתבו דאם התנה עם המוכר שלא תחול קדושת המעות על הבהמה רק המעות יהיה כשאר בקדושתו התנאי קיים וצריך המוכר להעלות המעות לירושלים והבהמה היא חולין ע"ש וא"כ איצטרך קרא שאינה רשאי ליקח עולת עוף או פר של יה"כ ממעות מעשר שני אף אם התנה עם המוכר שלא תחול קדושת מעות על הקרבן רק שהמוכר יעלה המעות לירושלים והוא והמוכר יאכלו המעות בקדושת מ"ש וא"כ מדרשת הספרי ליכא למעוטי דקרא לא קפיד רק שהמעשר יהיה נאכל והרי המוכר יאכל המעות בירושלים קמ"ל קרא אשר לו שלא יבוא הפר רק משלו ולא משל מעשר ובזה מיושב בפ"ק דמגילה שהקשו תוס' דלמה לא תני דנדרים אינו בא ממעשר ולא תירצו כמ"ש בר"פ מרובה דמשנה זו נשנית בקנים לענין עולה וגבי עולה אידי ואידי לא בא ממעשר דאכילה כתב ונראה דתוס' במסכת מגילה קאי לשיטת הר"י בקדושין הנ"ל וא"כ אכתי הוה למתני שנדבה בא ממעשר כשהתנה עם המוכר שלא תחול קדושה על הבהמה אמנם אע"פכ אסור מדרבנן

שם ד"ה אמר עולא הקשה הטורי אבן ל"ל אשר לו בחטאת דאהרון דלא בא ממעשר שני תיפק ליה דאין נאכלת וכבר הקשה זה תוס' חולין דף כ"א ד"ה כמשפט ולדידי קשה מאי הקשו תוס' הלא במסכת קידושין דף נ"ז תוס' ד"ה אבל במתכוין כתבו שם שאם התנה עם המוכר שלא תחול קדושת המעות על הבהמה רק המעות יהיה בקדושה ועל המוכר להעלות לירושלים משמע דמד"ת מהני התנאי זה וא"כ איצטרך אשר לו וגם קרא כמשפט שלא יקח פר או עולת עוף ממעות מ"ש אף שמתנה עם המוכר שהמוכר יעלה המעות לירושלים ויאכלם שם דזה ליכא למעוטי מדרשא דספרי דקרא לא קפיד רק שהמעשר יהיה נאכל והרי המוכר יאכל בירושלים וקמ"ל קרא אשר לו וגם כמשפט שלא יביא רק משלו ולא משל מעשר ודרך אגב באתי ליכתוב בשלהי פ"ק דשבועות איתא יכול לא יבוא ואם הביא כשר ת"ל אשר לו ומ"ל תמה על הרמב"ם דלמה לא הובא דין זה והנה א"א הרב מוה' מנדל דייטש זלה"ה אמר דהרמב"ם דחה זה וסמך עצמו על ברייתא דחולין דף כ"ב דאיצטרך אשר לו שלא יביא ממעשר ע"כ ובספר משנת דרע"ק כתב דהך ברייתא ס"ל מעשר שני ממון גבוה ולא צריך קרא וי"ל דהלא סתם סיפרא ר"י ואיהו ס"ל דממון הדיוט לכן נ"ל דהרשב"א הקשה ל"ל קרא כמשפט שלא יביא עולת עוף ממעשר ת"ל דדבר שבחובה אינה בא רק מן החולין כדיליף בחגיגה מדכתיב מיסת ותירץ דשאני עולת ראיה שהיא חובה עליו בע"כ אבל מה דאיהו גרים אנפשי' לחיובי' אימא דלא הוי חיבה לכך איצטרך כמשפט וקשה לי מסוגי' דמנחות דף פ"ג דיליף דפסח אינה בא ממעשר מקרא והלא פסח דלא סגי' דלא מובא א"כ תיפק ליה ממיסת וגם לשיטת רש"י בחולין דף כ"א ל"ל גבי פר של אהרון אשר לו למעוטי מעשר הלא פר לא סבי' דלא מייתי ונראה דברייתא דדריש אשר לו למעוטי מעשר וכמו כן ברייתא דכמשפט ס"ל כהך ברייתא דמסכת חגיגה דף ח' דטופלין מעות למעות ואיצטרך כמשפט שיביא משל חולין ולא יערב של מעשר דמקרא כמיסת ה"א כמו דבחגיגה מותר לערב מעשר כמו כן בפר של אהרן וגם עולת חובה יהיה רשאי לערב מעות מעשר קמ"ל אשר לו וגם קרא דכמשפט והך ברייתא דדריש אשר לו לעכב ס"ל כאידך ברייתא במסכת חגיגה דטופלין בהמה לבהמה דוקא ולא מעות למעות ולא איצטרך קרא למעוטי מעשר דהלא אין רשאי לטפל רק בהמה לבהמה דוקא ולא מעות וזה לא שייך בעולת עוף של חובה וגם בפר של יוה"כ דהלא אין רשאי להביא רק פר א' וכדומה בעולת עוף ור"ח במסכת חולין דף כ"ב דאמר אשר לו ולא משל מעשר לטעמי' אזיל דס"ל טופל ומביא פר גדול א' והרמב"ם דפסק בפ"ח מהל' חגיגה דטופלין מל"מ איצטרך אשר לו למעט מעשר מטפלה ואין לכו לימוד לעכב רק דאכתי קשה לר' ששת דס"ל דל"פ ברייתות אהדדי לכ"ע ס"ל טופלין אף מל"מ קשה על הך ברייתא דמפיק אשר לו לעכב ולמה לא מוקי למעט מעשר ונראה דהא הך ברייתא דדריש אשר לו לעכב הוא ספרא וסתם סיפרא הוא ר"י ושמעינן ליה במסכת יבמות דף מ"ו דטבל ולא מל הוי גר ויליף שם מאמהות ש"מ דס"ל דנין אפשר מאי אפשר א"כ ידעינן דפסח לא בא משל מעשר מפסח מצרים כדיליף ר"א במנחות דף פ"ג וכיון דידעינן פסח דלא בא ממעשר ממילא ידעינן כל הקרבנות מהקישא דזאת תורת העולה וכמ"ש תוס' יבמות דף ע' ד"ה דגמרינן לענין אונן כל קדשים מפסח מהקישא דזאת תורת העולה ולא איצטרך קרא למעוטי, מעשר ומוקי קרא לעכב אבל הרמב"ם פסק כר"ע דאין דכין אפשר מא"א ופסח גופי' דבא משל מעשר לא ידעינן רק עכשיו דכתיב אשר לו גבי פר של אהרון וכ"ה בברייתא מנחות דפ"ג מה חטאת אינו בא אלא מן החולין וא"כ אין כאן ילפותא לעכב (הדברים הנ"ל נדפסו בסוף ס' שו"ת גאונים בתראי ופה קצת דברי נוספים

ע"ב תוס' ד"ה חוזר מיהא ר"ח פירש והביא ירושלמי ומדברי ירושלמי מוכח דר"י סובר נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט וקשה על הרב פורת במסכת שבת דף כ"ה דמפרש דברי רבא ולא מילה שלב"ז דאתי' מק"ו דמה נונ"ד שלא נכרתו י"ג בריתות דחי' י"ט וכו' א"כ משמע דרבא ס"ל נדרים ונדבות קריבין בי"ט והלא רבא אמר בכ"מ הלכה כר"י לגבי ר"ל ולפמ"ש תוס' במסכת שבת דף ע' דרבא לא אמר הלכה כר"י רק בדברים הנוהגים בזה"ז ניחא

ד' ט' הניחא אלא למ"ד רגל בפ"ע מא"ל קשה לי מאי קושי' כיון דפלוגתא דתנאי היא והראב"ד בפ"ה מה' ק"פ דפסק שגג בראשון והזיד בשני דפטור וגם לפי תירץ רשב"א שכתבו תוס' בפסחים דף ס"ט דמ"ד שו"ז על טמא שרץ סובר כמ"ד שני תשלומין