אהל דוד מסכתות שונות מג

דפסח תיפק מטמא ואף שבמצרים עדיין לא כתב טמא ולא ניתנה עדיין מ"מ כבר כתבו תוס' מס' יומא דף מ"ט ע"ב ד"ה שאני וזה לשונם אע"ג דהאי קרא דמן הכבשים במצרים כאמר ועדיין לא נאמרו קדשים מ"מ בתר דנכתבו קדשים לא איצטרך למיכתב האי קרא ע"ש א"כ ג"כ כוונת תוס' כן ונראה לתרץ דאי' במס' זבחים דף ל"ב רובן טמאי מתים ונעשו זבים אמרינן הואיל ואשתרי אישתרי א"כ צריך קרא כגון שרובן טמאי מתים ובתוכם אחד שלא מל מחמת אונס דשרי לעשות פסח לר"ת ובערב פסח אחר חצות עבר האונס ולא מל מחמת שדואג מחמת צער וה"א הואיל ואשתרי אשתרי קמ"ל קרא דאפ"ה הערל לא יעשה פסח והנה שם בזבחים מסיק הש"ס דהא דאמרינן הואיל ואישתרי הוא דוקא למ"ד טומאה דחוי' בציבור ובזה מיושב מה שהקשו תוס' במסכת יומא דף י"ד דלא כר"ע והקשו תוס' דילמא ר"ע סובר טומאה הותרה בציבור ולא בעי הזאה ולהנ"ל ניחא דר"ע ע"כ סובר דחוי' גם יש לאשכוחי לפמ"ש הט"ז בי"ד סי' רס"ד ס"ק ח' יעויי"ש ודוק

ד' ז' תוס' ד"ה שאין משום דכתיב ראשית כל והקשה טורי אבן דבמסכת חולין כתבו תוס' (דהא דבעינן בתרומה שתרם נכרי לאו משום דכתב ראשית דהא גבי ראשית הגז כמי כתב ראשית אלא משום דגמרינן תרומה מחלה ובחלה כתב מראשית כ"כ תוס' חולין דף קל"ו וכתב טורי אבן א"כ ראשית לא משמע להו ש"נ א"כ גבי בכורים קרא למעוטי דלא בעי שירים נכרים למה לי ולא ידעתי מה דקשה לי' הלא בפ' בכורים בפרשת כי תבוא כתיב ולקחת מראשית כל פרי אדמה ורש"י בחומש כתב מראשית ולא כל ראשית וא"כ ה"א דבעי ש"נ כמו גבי חלה ואף בפ' משפטים כתב ראשית בכורי מ"מ מהאי קרא בפ' כי תבוא ה"א דבעי שירים נכרים ותוס' הכא דנקטו ראשית לאו דוקא ואולי ט"ס נפל ומה שכתב רש"י בחומש ולא כל ראשית עיי' מזרחי וצידה לדרך

שם אתה אומר בזבחים וכו' כתב בס' טורי אבן מדקאמר בשמעתין לא יראו פני ריקם בזבחים ועוף אינו בכלל זבח וקשה להרמב"ם דפסק דמותר להביא עוף לעולת ראי' וכתב דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ע"ש וקשה לי מסוגי' דחולין דף מ' מאי ארי' חטאת ליתני זבח ועיי' שם ברש"י מוכח דגם בלשון ברייתא עוף אינו בכלל זבח ועיי' מנחות דף ג' שאין מנחות דומות לזבחים ולעופות ועיי' שער המלך בפ"א ה' חגיגה שכתב ג"כ דלישנא דקרא דייק טפי ולדידי קשה מסוגי' דחולין דף מ' דהקשה ש"ס ליתני זבח ולדידי נראה אי עוף בכלל זבח פלוגתא דתנאי היא במסכת מכחות דף צ' ע"ב מן הבקר או מן הצאן מה ת"ל ופרש"י והלא כבר נאמר זבח לפי שנאמר עולה אפי' עולת העוף וכו' ר"י אומר א"צ הרי אומר זבח ועיף אינו זבח וכו' משמע דר' יאשי' סובר דעוף הוא בכלל זבח וידעתי שיש לומר דהא דעולה מרבה זבח ועיי' מנחות דף ג' ע"א שאין מנחות דומות לזבחים ולא לעופות

רש"י ד"ה בי"ט אפי' לב"ה וכו' כתב בס' טורי אבן דמדברי רש"י משמע דמ"ד דנ"מ קריבין בי"ט אפי' עולת נדרים והשיג על רש"י דפלוגתא הוא דוקא בשלמים נדרים דיש בהן מאכל הדיוט אבל עולת נו"נ לכ"ע אין קריבין (ועיי' ביצה דף כ' ע"ב ד"ה נדרים) וכבר כתבתי שדברי רש"י יש להם על מה שיסומכו מסוגי' דסנהדרין דף ל"ה דמקשה הש"ס הניחא וכו' אלא למ"ד נו"נ קריבין בי"ט מא"ל ולדברי טורי אבן מאי קושי' הא יש לאוקמי' האי דמעם מזבחי בעולת יחיד דלכ"ע אין קריבין בי"ט א"ו דלמ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט אפי' עולת נדרים ונדבות יוכל להקריב

שם כמאן כב"ש וקשה לי מה בכך הלא סתם ואח"כ מחלוקת הוא וכה"ג משני ש"ס במסכת נדה דף י"א ע"ב מדקשה שם ש"ס וסתם לן כב"ש ומשני סתם ואח"כ מחלוקת וכו' ואין הלכה כסתם והרי גם הכא מחלוקת אח"כ בפרק שני וצ"ל דסוגי' דהכא אזלי לשנוי בתרא שם במסכת נדה ובזה יש לתרץ קושי' תוס' ד"ה עולת דבסוגי' דביצה לא רצה להקשות ממתני' דהכא: דיוכל לאוקמי' כב"ש הואיל וסתם ואח"כ מחלוקת

ד' ח' תוס' ד"ה אמאי וכו' והקשו תוס' דלמה איצטרך כמשפט תיפוק דעולה היא ותרצו דכדי נסבא וקשה לי א"כ למ"ד בזבחים דף נ' דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש וכתבו תוס' במסכת חולין דף כ"ב ד"ה ואידך דאצבע כדי נסבא א"כ למאי איצטרך כלל הך תקישא כמשפט דשלא יהיה בא ממעשר תיפק כיון שהוא עולה ונשרף ובמעשר כתיב ואכלת ולענין ביום מביום צוותו נפקא ואצבע ובידו הימנית ג"כ כדי נסבא א"כ לא אהני הקישא כמשפט כלל ונראה דתוס' דהכא בחגיגה סברי כמ"ש תוס' זבחים דף כ"ה דלענין אצבע וימין מודים כ"ע דחוזר ומלמד בהקישא דמצורע הוא חול דהוא מלמד הראשון וכ"כ תוס' מנחות דף יו"ד ד"ה והרי זריקה בסוף הדיבר וא"כ אהני הקישא לענין ידו הימנית ובזה מיושב שיטת רש"י במסכת חולין דף כ"א שהקשו שם תוס' ד"ה כמשפט דחטאת בהמה גופי' היכי יליף ולהנ"ל ניחא דרש"י ג"כ סובר כשיטת תוס' בזבחים דמצורע הוא חול וא"כ שפיר ילפי עולת עוף מחטאת בהמה שאינו בא רק מן החולין אף דחטאת בהמה גופ' ילפי' מפר של אהרן מ"מ הוא המינו ודבר אחר דכיון דנוכל למילף מחטאת בהמה לענין אצבע עבדינן הקישא לכולהו מילתא (ועיי' תו' יומא דף כ"ג ד"ה ילבש) אף דהוא דבר הלמד בג"ש ואיכא מ"ד בזבחים דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש הא מבואר שם בזבחים דמ"ד דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש איהו סובר בתר מלמד אזלינן והרי כאן מלמד הוא חולין וכאן לענין אצבע כתבו תוס' דמצורע הוא חול א"כ ממילא ילפי ג"כ שאינו בא ממעשר וכה"ג כתב מהרש"א בסוף סוגי' דשעירים כיון לענין דרגלים מר"ח הוה היקש גמור דציץ לאו עבודה רק תכשיט עבדינן הקישא לכולהו מילתא ע"ש ומ"ד בתר למד אזלינן והרי הלמד הוא קודש הא מבואר שם בזבחים דף נו"ן דאיהו סובר בהדי' דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ בפשטות ניחא כיון דנוכל למילף חטאת עוף מחטאת בהמה לענין ידו הימנית דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש עבדינן הקישא לכולהו מילתא לענין חולין אף דחטאת בהמה דאין בא רק מן החולין לא ילפי רק מהקישא דפר של אהרן רק דקשה סוגי' דמנחות דף פ"ב דמשני כדי נסבא ולא משני אצבע בעי כהונה וכו' ומה יענה הך סוגי' על ברייתא כמשפט וקשה קושי' תוס' הנ"ל דהוא למד מלמד ונראה דסוגי' דמנחות קאי על הקישא דזאת תורת העולה