אהל דוד מסכתות שונות מב

בשבתו דאי' שם לדברי ר"י נו"נ קריבין בי"ט וצל"ע קצת על תוס' מסכת ביצה דף כ' ד"ה נדרים

תוס' ד"ה עמון והקשה ר"ת והנה במסכת שבועת דף ט"ז הקשו תוס' ד"ה וקדושתה לספרים דגרסי ר"א קשה מפ"ק דחולין ולולי דברי תוס' יש לומר דעד כאן לא שמעינן לר"א דקדושת עולם רק במקדש הוא לא בטלה כמ"ש הרמב"ם פ"ז ה' בית הבחירה שקדושת מקדש וירושלים מפני השכינה אינה בטלה אבל האי דפ"ק דחולין דעולי כרכים בטלה וכ"כ תוס' שם במסכת שבועות ד"ה דכ"ע וכתבו דקדושה דאקרי נחלה לא בטלה וקדושת ארץ לענין תרומה בטלה ואין להקשות למ"ד קדושת ירושלים יס אחרי' היתר קשה למה נאמר משכן ומקדש נראה דהסמ"ג כתב דלכך אין עונשין מן הדין דאולי הואיל והוא חמיר לא נתכפר בעונש הזה וא"כ אם נאמר מקדש לחוד ה"א דמשכן דחמיר דנמשח בשמן המשחה לא יתכפר בכרת דגם בכרת אין עונשין מהדין כדאיתא מכות דף ה' וכ"כ תוס' חולין דף קט"ז ור"א דאמר שם במסכת שבועות למה נאמר משכן ומקדש אולי סובר כמ"ד רפ"ג דמכות דעונשין מן הדין, והנה לשיטת הרמב"ם קשה איך מביא ש"ס שם בשבועות תנאי מהאי דבתי ערי חומה הא אכתי לא שמעינן קדושת מקדש אי קידשה לע"ל ונראה דש"ס לא מייתי שם תנאי רק אי בכל אלו או באחת מכל אלו תנן ורש"י במסכת עירובין כתב דבתי ערי חומה ג"כ צריכים ב' תודות וכל הנך דיליף מקרא אשר ירשו אבותך וכו' ובימי עזרא לא היה אורים ותומים ואם קדושה ראשונה לא נתקדשה לע"ל במה נתקדשו בימי עזרא א"ו באחת מכל אלו וממילא אם ירצו עכשיו להוסיף על העזרה ג"כ סגי' בא' מכל אלו דלענין זה אין סברא לחלק ומה שמקשים שם מסוגי' דמייתי שם תנאי כבר כתבו תוס' זבחים דף ס"א דהני תנאי דמייתי לא קאי אדר"י ע"ש, והנה קשה לי בסוגי' דשבועות דאיתא שם אלו נאמר משכן דנמשח בשמן המשחה וקשה מסוגי' דמ"ק דף ט' ע"א מה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וכו' והלא איכא למיפרך מה למשכן שנמשח בשמן המשחה

דף ד' כאן בקטן שהגיע לחינוך הקשה בס' טורי אבן דבמס' פסחים דף פ' דלא יאכל משל עצמו כמ"ר והוא דלא כהילכתא הוה לאוקמי' אפי' כמ"א רק דאתי' כמאן דחייש לשמא ימות ואולי ימות קודם השיחרור וכמו האי דגיטין דמספקא לש"ס אי יש לו קנס וכתבו תוס' דכיון דמית איגלאי דלא היה עומד לשחררו ולי נראה דלא ניחא לש"ס לאוקמי הכי דא"כ תיפשוט הא דבעי הש"ס במסכת גיטין מי שחציו עבד אי יש לו קנס תיפשוט דיש לו קנס דאי אין לו קנס אף דכבר מת ולא שחרר מ"מ לאו אדון עקרי למה לא יאכל משל עצמו ותוס' לא כתבו רק דלא נוכל למיפשט משום דבגיטין מספקא רק אצל קנס הואיל דכבר מת העבד אבל אם נימא דלכך איתא בברייתא דלא יאכל משל עצמו דשמא ימות ש"מ דאם מת העבד אדון קרינן בי' א"כ תיפשוט דיש לו קנס ודוחק לומר דתנא גופי' מספקא לי' כדאי' בפ"ד דעירובין זה על צד הכרח אבל כבר כתבו תוס' מסכת שבועות דף כ' דאין דרך משנה וברייתא שיסתפק התנא ועיי' סוכה דף ל"ח תוס' ד"ה ובאמת במהרש"א שם שכתב שם ג"כ שאין דרך התנא שיסתפק ובזה י"ל קצת רמב"ם שפסק דלא יאכל משל עצמו משום דחייש שמא ימות

תוס' ד"ה לא וקשה וכו' ונראה לתרץ דבס' טורי אבן הקשה מאי מקשה ש"ס מכדי כל מצוה שאשה חייבת בה וכו' הא האי קרא בשפחה כתיב ומנ"ל ללמוד עבד שהוא זכר דלא מחייב רק במה שאשה מחייבה דהא בישראלים חייבים זכרים במצות יותר מנשים ותירץ דעבד גופי' לא ידעינן דחייב במצות רק מק"ו משפחה דבישראל החמיר תורה באנשים וא"כ להחמיר בעבד יותר מבשפחה א"א דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ע"כ והנה במסכת יבמות דף מ"ז ע"ב כתב רש"י ד"ה אבל בעבד משעה שטבל לסם עבדות שייך במצות דכתיב למען ינוח עבדך א"נ דגמרינן לה לה ע"ש והנה לטעם ראשון של רש"י נסתר הירץ הנ"ל רק דדברי רש"י לכאורה אין מובנים דדילמא האי למען ינוח עבדך קאי על שביתת רבו שרבו מוזהר על שביתת עבדו כמו דכתיב למען ינוח שורך ונראה בדרך פלפול דודאי קאי על עבד עצמו דאי על רבו שיהיה מוזהר על שביתת עבדו למה לי קרא הלא הוא ק"ו אם הוא מוזהר על שביתת בהמתו כ"ש על שביתת עבדו רק הלא אין עונשין מן הדין אמנם לר"ע דסובר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין ניחא דבלא"ה לא לקי ונראה דקושי' הש"ס הוא לר' ישמעאל דסובר רפ"ג דמכות לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין וע"כ הא דעבד איתא במצות הוא מג"ש דלה לה ולדידי' שפיר משני למי שחציו עבד וחציו ב"ח ומיושב קושי' תוס' דלר"ע עבד איתא במצות מהאי דינוח עבדך שפיר ה"א דעבד חמיר משפחה וחכם א' הקשה דאכתי קשה לרבא רפ"ג דמכות דלרבא אף ר"ע סובר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין אמנם אולי באמת לא דריש רבא האי דרשא אל פני אדון ה' וקושי' הש"ס הוא לר' הונא והנה קשה לי על שנוי' דרבא דרפ"ג דלדידי' גם לר"ע חייבי מיתת ב"ד אם אתרו למלקות לחוד לקי א"כ בהאי דחורש תלם א' וחייב משום ח' לאוין והקשה רש"י במסכת פסחים דמ"ז דלמה לא חשיב שבת ותירץ משום דהוא לאו שניתק לאזהרת מיתת ב"ד והלא אכתי קשה לרבא דמוקי פלוגתא באתרו למיתה אבל אם אתרו במלקות לחוד לקי א"כ ליחשב שבת ושהתרו בו למלקות לחוד דהא תנא לטפוי לאו קאתי ונראה דבלא"ה שמעתי להקשות דלמה לא כתב רש"י דאתיא כר' יצחק דסובר אין מלקות בחייבי כריתות וגם שיש לדחות דרש"י רצה לומר אליבא דהילכתא ונראה דלא ניחא לרש"י לאוקמי' כר' יצחק דהאי דיש חורש תלם א' הוא סתם משנה ור' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה (אף דמצינו סתמא דלא כר"י מאי אולמי' דהאי סתמא מהאי סתמא) והיה קשה א"כ במסכת פסחים דף כ"ד דאמר ר' יוחנן כל איסורי' שבתורה אין לוקין אלא דרך אכילתן ומפרש הש"ס למעוטי אוכל חלב חי' ולמה נקט הש"ס דבר דלא אתי' כר' יוחנן דאפי' חלב מבושל אין חייב מלקות וגם בסוגי' דחולין דף ק"ג אכל חלב מן החי' ומן הטריפה חייב ג' משמע דאיירי לענין מלקות ודוחק לומר דגבי חלב מיירי בשוגג לקרבן ואינך אמזיד למלקות לכך כתב רש"י דלא חשיב שבת משום דהוא ניתן לאזהרת מיהת ב"ד אבל לרבא יש לומר דלכך לא חשיב שבת דאתי' כר"י דאין מלקות בח"כ

תוס' ד"ה דמרבה וכו' מקשים אמאי איצטרך קרא לערל