אהל דוד מסכתות שונות מא

שניהם יחדיו דמוכר עצמו וגם אם אין לה אשם ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית א"כ קשה מהאי דב"ש וב"ה מי שחציו עבד וכו' דכופין רבו (ועובר על עשה) הלא יוכל למכור עצמו בעבד עברי והלא אינה רשאים לחלוק על ב"ש וב"ה

עוד הקשו תוס' לית' עשה דפרו ורבו וידחה ל"ת דלא יהיה קדש ותירצו כיון דאפשר ע"י כפיי' יוכל לקיים שניהם משמע דאם אי אפשר ע"י כפי' כגון שמת רבו ונפל לבנו קטן ואף דאיתא תקנתא כדאיתא גיטין דף מ' מקרקש לי' בזוזי מ"מ רבו בזה פירושים אי זה מהני מד"ת וגם כמדומה שראיתי דהאי דכופין את רבו מפני ת"ע שהוא ממרבנן וגם אם הוא קטן ממש לא שייך מקרקש בזוזי וא"כ בכה"ג באמת אתיא עשה דפ"ו ודחי ל"ת בזה מיושב מה שהקשה מהרש"א במסכת ביצה דף ה' שהקשה על הא דאמר הש"ס וכ"ת למצות עונה והקשה מהרש"א דהא כבר נצטוו ולהנ"ל ניחא דנשנית שיהיה עשה אחר הדיבור ויוכל לדחות ל"ת דעשה קודם הדיבור אינה דוחה ל"ת לאחר הדיבור כדאי' בירושלמי הביאו תוס' בסוגי' דחדש, ומה שכתבו תוס' דפ"ו אכולהו ב"כ כתיב עיי' שבות יעקב ח"ב סימן קל"ד כתב דכוונת תוס' למ"ד ב"נ מצווין על סירס והאי דחציו עבד הוה כסירס שא"א לישא אשה ועיי' משנה למלך פ"ו ה' מלכים שכתב בכוונת תוס' במס' סנהדרין דמנ"ל דין זה אימא דמה שנישנית בסיני לחייבם לב"נ ומנ"ל דין מחודש דכל דבר שבמנין וכו' ורבים הקשו דהא דדבר שבמנין וכו' ילפינן מבמשוך היובל ושובו לכם לאהלכם איצטרך דאי לאו הכי כו' נשאר באיסורו ונראה דכוונת המ"ל דמנ"ל דין המחודש דילפי' בדבר שקבוע לזמן צריך מכין אחר להתירו ובעיקר קושי' מהרש"א במסכת סנהדרין דף נ"ח שהקשה דלמה לא הקשו תוס' על הא דמקשה הש"ס והרי מילה דילמא באמת נוהג בב"נ ונראה דקושי' הס"ס הוא לעולא דאמר במסכת ב"ק דף פ"ט אתי' בק"ו ומה אשה שאינה במילה קטן יוכיח ומדלא אמר בן נח יוכיח (הגם שיש להסתפק אי האי קטן יוכיח הוא מדברי עולא או סתמא דתלמודא) א"ו דמילה אינה נוהג בבני נח. והנה תוס' תירצו דלכך לא דחי עשה דפ"ו ל"ת דלא יהיה קדש דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה וקצת קשה לי מדברי ריטב"א מס' ב"מ דף למ"ד דמוקי האי דכהן בבה"ק כגון דליכא דרך אחר ותחילת השבה צורך סופה היא כמו מילה בצרעת רק שהמילה צריך פריעה דמ"ל ולא פרע כאל לא מל עוד הקשו תוס' דימכור עצמו בעבד עברי ותירצו דגר אינו נמכר בע"ע דשב אל משפחתו בעינן והקשה טורי אבן מסוגי' דיבמות דף ק' כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה וכו' אמר רבא כופין ואמאי ימכור עצמו על תנאי אם הוא בן כהנת ומותר בשפחה ממ"נ ולי נראה דלא בעי הש"ס לשנוי הכי דא"כ תיפשט הא דמספקא לש"ס במסכת קידושין דף כ"א אם עבד עברי כהן רבו מוסר לו שפחה כנענית וגם יקשה על שמואל דאוסר ע"ע כהן בש"כ רק דקלת קשה על רבא דאמר במסכת יבמות דף ק' דכופין ומסתמא רבא לא פליג על רב דמתיר ע"ע כהן בשפחה כנענית דהילכתא כרב באיסורי ונראה דרבא לא בעי לאוקמי' מתני' דלא כהילכתא דהרמב"ם פסק בפ"ג מה' עבדים הלכה ד' דאם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ואפשר מטעם זה פסק הרמב"ם כן והכ"מ כתב משום דראב"י קב ונקי וקשה הלא הכ"מ בפ"ב ה' בית הבחירה הלכה ח"י כתב דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה גם מ"ש הכ"מ הואיל דמפרש רנב"י דברי ראב"י קשה מדברי הרא"ש רפ"ק דשבת דדרך האמוראים לפרש דברי תנאים אף שאין הלכה כן (ומדברי הרא"ש הנ"ל קשה על הדריסה בח"מ סימן רל"ה הביאו הקרבן נתנאל שכתב דוקא במשנה דרך אמוראים לפרש דברי התנא אף שאין הלכה כן ולא בברייתא וקשה מהאי דברי הרא"ש ריש שבת גבי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו דהוא ברייתא ואפ"ה כתב הרא"ש דדרך אמורא לפרש דברי התנא אף שאין הלכה) גם לא ידעתי למה לא כתב הכ"מ דלכך פסק הרמב"ם כרתב"י משום דגם חכמים במסכת תמורה דף למ"ד סוברים כן. גם יש לומר דרבא במסכת יבמות בעי לאוקמי' מתני' אליבא דהילכתא דפסקינן מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית והא דהקשו תוס' דימכור עצמו בעבד עברי נראה דמלבד שמ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית אינה רשאי לחלוק על ב"ש וב"ה וביותר נראה דתוס' במסכת קידושין דף ט"ו ד"ה ואידך כתבו דר"א הוא דאמר מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ור"א הוא מתלמידי ב"ש ועיי' ביצה דף ל"ד הביאו תוס' דירושלמי הקשה מב"ש על ר"א אבל רבא בעי לאוקמי' כהילכתא והנה לעיל כתבתי בשם כ"מ ה' בית הבחירה דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא במשנה אבל רשב"ם במסכת ב"ב דף קל"ח כתב דמשנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא וגם הסמ"ג לאוין סימן של"א כתב כרשב"ם ולפי מה שכתבתי לעיל דרבא בעי לאוקמי' מתני' כהילכתא דמוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית מיושב מה שהקשה בס' המקנה במסכת קידושין דף י"ד דמקשה ש"ס אלא למאן דלא יליף שכיר וכו' והקשה בס' המקנה הא ר"א הוא דלא יליף שכיר שכיר שכיר והלא ר"א סובר בפ' חלון דמד"ת מעות קונות ולהנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לרבא ואיהו סובר בפ' הזהב דמשיכא מפורשת מד"ת ועיי' תוס' דף מ"ח ומיושב ג"כ מה שהקשה חכם א' דילמא מאן דלא יליף ש"ש סובר כר"ש דאמר משיכה קונה ולהנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לרבא גם י"ל דלא ניחא לש"ס לשנוי הכי כיון דרבי לא יליף ש"ש ורב סובר בפ' הזהב דמשיכה קונה ורב הוא תלמיד דר"ח ור"ח מרבי כדאי' עירובין דף ע"ג וגם רב הוא ממנינא דרבי

שם כאן כמשנה ראשונה הקשה בס' טורי אבן איך חייבו חכמים להביא עולת ראי' משמע דמביא אפי' בי"ט נהי דמשום חולין בעזרה ליכא דמתנה לשם עולת נדבה מ"מ בי"ט איך מביא והא עולת נדבה לכ"ע אין קריבין בי"ט והולך לשיטתו שהשיב על רש"י שכתב לקמן דלמ"ד נדרים ונדבית קריבין בי"ט יוכל להקריב אפי' עולות וטורי אבן חולק דעולת נדרים ונדבות לכ"ע אין קריבין (ועיי' תוס' ביצה דכ"א) אבל באמת דברי מאור עינינו רש"י יש להם על מי שיסמכו והוא אמת ותורתו אמת דאי נימא כדעת טורי אבן דעולת נדרים ונדבות לכ"ע אין קריבין קשה מאי הקשה ש"ס במסכת סנהדרין דף ל"ה ע"א אלא למ"ד נדרים ונדבות קריבין בי"ט מאי איכא למימר ולטורי אבן מאי קושי' הלא יש לאוקמי' קרא מעם מזבחי תקחנו למות בעולת נדבה דלכ"ע אין קריבין אלא ודאי דלמ"ד נונ"ד קריבין בי"ט אפי' עולת נדבה קריבין בי"ט וכן משמע מסוגי' דשבת דף קי"א גבי עולת שבת