אהל דוד מסכתות שונות מ

גבי בנין לא שייך מתוך ובזה מיושב מה שהקשו מג"א סי' תקי"ח סי"ק א' ע"ש ולהנ"ל ניחא דרבא באמת ס"ל דאמרינן מתוך בכל מלאכות וכמ"ש מג"ש והוכיח מריש כתובות אמר ר"פ לרבא מאי דעתך ע"ש חבורה לצורך וכו' ואני מוסיף דבירושלמי פליגי ר"י ס"ל מתוך בכל מלאכות והרי רבא אמר דבכל הש"ס הלכה בר"י לגבי רשב"ל רק מסתמא דתלמודא מוכח דלא כר"י וע"כ

[ועיין בס' של אמ"ו הרב הגאון זצ"ל אמרי א"ש סימן מ"א שהביא קושי' עצומה מאא"ז זצ"ל על תוס' הנ"ל היאך אפשר לומר דבנין ביו"ט הוי רק מדרבנן א"כ היה אפשר לגמור מן התורה בנין העזרה וניקדשה בעצרת, עיין מסכת שבועות דף ט"ו ע"ב ובאמת יש לישב קושי' תוס' במס' שבת שהקשו דאם מגבן מותר אזי נפל ביתו ביו"ט יעיין שם דהנה הטעם והסברא של התוך י"ל יען שהמלאכה הנ"ל בכלל אך אשר יאכל לכל נפש א"ם יצאה לגמרי מהלאו דלא תעשה מלאכה ואפי' שלא לצורך כמי מותר מ"ה ולפי"ז י"ל בדבר שלא היתה מעולם בכלל לא תעשה מלאכה אין לומר מתוך ועיין תוס' זבחים דף ל"ג ע"א ד"ה א"ל מטונך דדבר שלא נאסר לא שייך הותרה וא"כ מגבן הוי שיער כגרוגרת ובנין בכ"ש, בכ"ש מגבן לא אסור מעולם א"כ צריך אתה לומר מתוך שהותרה מגבן כגרוגרת הותרה נמי בונה בכ"ש ומתוך כזה לא מצינו בש"ס אני נכדו מנחם דייטש]

מסכת חגיגה

דף ב' תוס' ד"ה הכל ומיהו שיטת ירושלמי וכו' וה"ה דהוה מצי לאתוי' דאי' מסוגיא דעירובין דף צ"ו אשתו של יונה היתה עולה לרגל מי איכא למ"ד רגל לאו מ"ע שהז"ג ולירושלמי דילמא לא היתה מביאה קרבן רק ראי' פנים אלא דניחא להוכיח מהאי מסכתא גופיה

ע"ב תוס' ד"ה כופין וכו' ואע"ג דהמשחרר עבדו עובר בעשה וכו' ותירצו דהואיל והוא מצוה רבה פ"ו ושמעתי להקשות א"כ מאי הקשה ש"ס במסכת ב"ב דף י"ג על מ"ד גוד מהאי דכופין רבו מפני תיקן עולם ומאי קושי' דילמא אף בכל דוכתי אמרינן גוד מ"מ הכא אי לאו מפני תיקן עולם דהוא מצוה רבה לא היה העבד יוכל לומר גוד כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה ונראה דידוע דאפי' תנא אין רשאי לחלוק על ב"ש וב"ה דהם תנאים קדמונים (יעיי' תוס' ריש ביצה דהקשו וכי ר"י כב"ש ומכ"ש נגד ב"ש וב"ה) וא"כ שפיר מקשה ש"ס דהרי ר' ישמעאל סובר במסכת גיטין דף ל"ח לעולם בהם תעבודו הוא רשות וא"כ ר' ישמעאל ע"כ לא סובר גוד דא"כ קשה מב"ש וב"ה דהא דוקא מפני תיקן עולם הוא דכופין את רבו לשחרר הא לאו הכי לא היינו כופין רבו ואמאי לימא העבד גוד ולר' ישמאל ליכא איסור אם משחרר עבדו ור"ע לא מצינו דפליג בזה על ר' ישמעאל וא"כ קשה מר' ישמעאל שהוא תכא על רב יהודה דהוא אמורא דאית לי' גוד או אגד, ובזה ישבתי ג"כ מה שהקשה זקני הרב מ' מרדכי דייטש זלה"ה על הרמב"ם דפסק דנשים אינן מצוות לטמאות קרוביהם וכתב הרמב"ן דכי כתב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולה ענינא כתיב גם על לה יטמא ה"כ מאי הקשה ש"ס במסכת יבמות דף פ"ה והרי טומאה דלאו שאינה שוה בכל וטעמא דכתב בני אהרן וכו' ומאי קושי' הלא איצטרך בני אהרן למפוטי נשים שאין חייבות לטמאות לקרוביהם וטומאת קרובים הוא שוה בכל הן לכהנים ולישראלים ולתנ"ל ניחא דקושי' הש"ס הוא לר' ישמעאל דסובר במסכת סוטה דף ג' דלה יטמא הוא רשות והנה הראב"ד הקשה על הרמב"ם דפסק דנשים אין מצוות לטמא לקרובים והקשה הראב"ד מהא דאשתו ארוסה וכו' ולא מטמאות לו וגם בס' טורי אבן הקשה מהאי דסיכה דף כ"ה טמאי מת מצוה היו והיינו טומאת קרובים ולפי מה שנתן הרמב"ן הטעם משום דכל שישנו בבל יטמא איתא בלה יטמא דהיינו טומאת קרובים והני נשי דליתנהו בבל יטמא דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אינם בלה יטמא א"כ ישראלים לא שייכי במצות זו כן הקשה טורי אבן בחדושיו למסכת ר"ה דף ט"ז ולי נראה כיון דהאי דלא יטמא והאי כי אם לשארו כתיבי בתרי קראי לא הוה הקישא רק סמוכין וכמ"ש תוס' יבמות דף ה' ד"ה לא א"כ יש לאוקמי' הך ברייתא כר' יהודה דלא דריש סמוכין ממילא גם נשים וישראלים מצוות לטמאות לקרובים אבל אליבא דהילכתא דדרשינן סמוכין ממילא דרשינן ג"כ כל שישנו בבל יטמא ישנו בלה יטמא וגם ר' יצחק דאמר טמאי מת מצות היו איהו סובר כר"י דלא דריש סמוכין. והנה תוס' ריש סוטה הקשו לר' ישמעאל דסובר דלעולם בהם תעבודו ולה יומא וקינא לה המה רשות א"כ חסרו ב' מצות מתרי"ג מצות ותירץ הגאון מ' דוד אופנהיים זלה"ה דר' ישמעאל לטעמי' אזיל דסובר במסכת מנחות גבי ציצת דארבעתן ארבע מצות א"כ מעייל איהו הנך ג' מצות של ציצת ועיי' רמב"ן ספר עצות ולדידי קשה הא ר"י אמר שמואל במסכת מנחות דף ל"ב אמר דהלכה כר' ישמעאל ובמסכת גיטין דף ל"ח אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה וא"כ טפי ב' מצות

והנה במסכת ב"ב דף י"ג שם תוס' ד"ה כופין הקשו דימכור עצמו בעבד עברי למ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ולמ"ד נמי אפי' אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ולכאורה יפלא מנ"ל להקשות דילמא מ"ד מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית סובר כמ"ד אם אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ונראה דכוונת תוס' להקשות סוגי' דקידושין דף ס"ט להאי תירץ שכתבו תוס' שם ד"ה אלא דאי הוה מקשי' לי' הכי הוה ליה לשנוי זיל ומכור עצמך וכר"א דאמר זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית א"כ קשה איך נוכל לקיים