אהל דוד מסכתות שונות לט

ורבים הלכה כרבים וע"כ לחומרא ואיצטרך לאשמעינן דה"א דהלכה כדברי המיקל בעירוב ובזה ניחא דברי מהרש"א במסכת עירובין דף ל"ח שהקשה דלמה לא הקשה רב דפסק ב' קדושת ולמה אמר רב דאין מערבין מי"ט לשבת ושעה"מ הקשה דהא יש לומר דת"ק לקולא קאמר ולהצ"ל א"א לומא כן דרב לקולא אמר דא"כ לא הוצרך לומר כלל הלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים וגם הלא הלכה כדברי המיקל בעירוב אמנם י"ל כמ"ש מ"ו בצל"ח דצריך רב לומר הלכה כת"ק לאפוקי משמואל וגם י"ל דכיון דגם רבנן שהקשו במס' עירובין דף ל"ח לר"א למה אין מערבין מי"ט לשבת ולחד תירץ כתבו תוס' שם דהקשו מערובי חצירות ולא ס"ל משום הכנה מוכח דגם הני חכמים סברי כרבי דאין מערבין ע"ח מי"ט ושפיר הוצרך למיפסק הלכה כת"ק

ד' לד עוף הנדרס וכו' ומהרש"ל ביש"ש הקשה על פוסקים דפסקו לקולא הלא הוא אבעי' דלא איפשטא ונראה דהפ"י הקשה דמה בעי ר"ז אי מחזקינן ריעותא בי"ט הלא שנינו בהמה מסוכנת אם יוכל לאכול כזית מותר לשחטה בי"ט ואמאי דילמא לא תפרכס אחר השחיטה ומ"ו בצל"ח תירץ דמתני' דבהמה מסוכנת יש לאוקמי' כר"ע דסובר אפילו נפש בהמה במשמע וא"כ יוכל לשחטה בי"ט לצורך כלבים רק שמאתמול לא הוה רק לאדם ומוכן לאדם לא הוה מוכן לבהמה וא"כ אף אם לא הפרכס ליכא איסור תורה בשחיטה כיון דאפילו נפש בהמה במשמע ואינו רק איסור מוקצה שהוא דרבנן מותר מפני הפסד ממון כדאיתא פסחים דף מ"ו ע"ש וא"כ אי נימא דמחזקינן ריעותא בי"ט צריכין לאוקמי' סתם מתני' בהמה כר"ע דאמר אפילו נפש בהמה במשמע דלא כהילכתא דרמב"ם פסק פ"א מהי"ט כר"י ולא מפקינן סתם מתני' לבר מהילכתא וכה"ג כתב המגיד משנה פי"א ה' נזקי ממון הלכה א' ע"ש והנה ראיתי להרב בעל קדושת ישראל שהקשה על דברי המ"מ הנ"ל דאי אמרינן דאין לו קנס צריכין ג"כ לאוקמי' הך ברייתא דקתני מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו כמשנה ראשונה דלא כהילכתא ולי נראה אף דקיי"ל כמשנה אחרונה מ"מ כבר מצינו סתם מתני' כמשנה ראשונה במסכת פסחים פ' ח' לא יאכל משל רבו אבל משל עצמו יאכל כמשנה ראשונה לשיטת הרמב"ם דמפרש דלא כרש"י אבל מ"ד א"צ גט שחרור לא מצינו סתם כוותי

ד' כ' ע"ב ד"ה מ"ב וכו' ולא נהירא וכו' ועוד וכו' והקשה המחנה ראובן דלמא הך ברייתא אתיא כמ"ד הבערה ללאו יוצאת ולריב"א ריש פסחים דלדידיה ליכא איסר ביו"ט בהבערה ונראה דהפ"י הקשה על הברייתא דכבשי עצרת ששחטין שלא לשמן וכו' הלא איתא ריש זבחים דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ותירץ דאיתא כמאן דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן ע"ש ומאן שמעת דל"ל לב ב"ד הוא ר"ש כדאיתא ריש זבחים ותוס' כתבו ביבמות דף ו' ע"ב דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב ל"ל הבערה ללאו יוצאת דאיצטרך על מקלקל בהבערה א"כ ע"כ סובר הברייתא דהבערה אסור ביו"ט

שם עוף הנדרס הרמב"ם פסק עוף הנדרס מותר לשוחטו ביו"ט והק' יש"ש דהלא הוא איבעי' דלא איפשטא ונראה לתרץ דהפ"י וכרו"פ הקשו דלמה לא פשיט הש"ס ממתניתן בהמה מסוכנת לא ישחוט רק אם יוכל לאכול כזית צלי מבע"י ואי מחזקינן ריעותא איך רשאי לשחטו כלל דלמא לא תפרכס אחר השחיטה וי"ל דבפסחים דף מ"ז מקשה הש"ס למאן דלית ליה הואיל בהמה מסוכנת אמאי ישחוט ומשני משום הפסד ממון ומקשה הש"ס משום ה"מ שרינן איסר תורה משמע דאיסר דרבנן הוי שרינן ודעת רש"י בביצה די"ב דמד"ת אמרינן מתוך אף דליכא צורך קצת וא"כ מיושב מה דלא פשיט הש"ס מהאי דמסוכנת דלא מחזקינן ריעותא שמא לא תפרכס דשאני התם כיון דליכא איסור תורה דמד"ת אמרינן מתוך שהותרה שחיטה לצורך הנש"ל רק דרבנן הוא ובדרבנן אמרינן שהותר משום הפסד ממון אולי תמות הבהמה אבל עוף הנדרס אין כאן הפסד ממון דאף אם לא ישחוט ביו"ט הרי יוכל להניחו עד אחר יו"ט והפ"ח סי' תצ"ה הביא דבירושלמי פליגי ר"י ור"ל אי אמרינן מתוך בשאר מלאכות זולת הוצאה והבערה וא"כ י"ל דסוגי':

דביצה קאי לר"י דס"ל דאמרינן מתוך בשאר מלאכות א"כ ליכא למיפשט ממסוכנת דמותר לשחטו בי"ט הואיל וליכא כאן איסור תורה ובאיסור דרבנן שרינן הפסד מרובה אבל הרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל כר"ש דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה וא"כ בשחיטה לא אמרינן מתוך ושלא לצורך הוי איסר ד"ת וקשה היאך שוחטין בהמה מסוכנת ביו"ט דילמא לא תפרכס אע"כ דלא מחזקינן ריעותא ושפיר פסק עוף הנדרס מיתר לשוחטן ביו"ט, אלא דהיא גופיה קשיא מדוע פסק כר"ש ולא כר"י דס"ל דאמרינן מתוך בכל מלאכות ונראה דסמכו עצמם על סתמא דתלמודא בפסחים דמ"ד דמקשה ש"ס משום הפסד ממון שרי איסור תורה ומאי קושיא לשיטות רש"י דאמרינן מתיך מד"ת אפי' ליכא צורך קצת וא"כ אין כאן איסר תורה דמד"ת אמרינן מתוך רק מדרבנן בעי צורך קצת וזה יש להתיר משום הפסד ממון ואין לומר דקושית השם הוא מר"ע דס"ל כזית מבית טביחתה ומתיר לשחוט מסוכנת ור"ע ס"ל ריש פסחים דלא אמרינן מתוך ז"א דהלא ר"ע לא אמר יש שהות ביום לאכול רק סתם אמר כזית חי' מבית טביחתה ואולי באמת לא שרי ר"ע רק אם יאכל אף שאינו שהות רק לאכול מבית טביחתה וליכא למידק מר"ע דיוכל לאכול אע"ג דלא בעי למיכל דאמרינן הואיל ומדמקשה ש"ס ע"כ דס"ל סתם גמרא דלא אמרינן מתוך גבי שחיטה, עוד יש ראיית להפוסקים דפסקו דל"א מתוך בכל המלאכות מסוגי' דביצה דף כ"ב מסיק הש"ס דב"ש סוברים אין זוקפין את המנורה דיש בנין וסתירה בכלים וכו' וקשה דבמסכת שבת דף צ"ה ע"א מקשים תוס' ד"ה והרודה כיון דמותר לגבן ביו"ט א"כ נפל ביתו יהי' מוהר לבכות דמתוך ש"ל הותר' נמי שלא לצורך ותירצו דאינו אסור רק מדרבנן וא"כ קשה מאי דוחקיה לאוקמי האי דזוקפין דפליגי ב"ש וב"ה בפלוגתא חדשה אי בנין וסתירה בכלים הלא האי דזוקפין מיירי ביו"ט כמ"ש תוס' שם ד"ה וב"ה וא"כ הוי להש"ס לאוקמי דפליגו בהכי דב"ה לשיטתם דסוברים מתוך בדף י"ב וא"כ בית גמור מותר לבנות ביו"ט רק דאסור מדרבנן דמחזי כעובדא דחול ובזקיפות מנורה לא שייך עובדא דחול וב"ש לשיטתם דל"ל מתוך ובפרט ר"א הוא מתלמידי ב"ש ור"א ס"ל דמגבן ביו"ט חייב מלקות ויותר כראה לרש"י דכתב לעיל הא דיש בנין בכלים הוא רק מדרבנן וא"כ לב"ה דאי"ל מתוך הוי תרי דרבנן ודכ"ע יש בנין בכלים ומזה הוכיחו דל"א מתוך רק גבי הוצאה והבערה וא"פ