אהל דוד מסכתות שונות לח

דלכך בשבת לא כתב הרמב"ם הטעם שמא ישהה דהוא זמן מועט ל"ח לתקלה ע"ש וחלוק זה כתבו תוס' ג"כ במסכת חולין דף נ"ג והכי משמע במסכת יומא דף ס"ו דמסיק ש"ס דר' יודה חייש לתקלה ובמסכת שבועות דף י"ב בעי הש"ס לומר דאמרו לו הוא ר"י ואיך משהין מר"ח לר"ח וע"כ דבזמן מועט ל"ח לתקלה והנה במסכת ר"ה דף ל"א גבי הא דגר צריך שיפרש רובע לקנו הקשה טורי אבן מ"ש גר דנקט משאר חייבי קרבן ועלה בדעתי דשאר מחוייבי קרבן מודה דא"צ להפריש מפני תקלה אבל גר דלא שכיח כדאיתא גיטין דפ"ה ע"א וכיון דמילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן אמנם מצינו ביומא דס"ו דמסיק גבי שעיר ויה"כ שאבדו דימותו מפני תקלה והלא אבודין ג"כ לא שכיחא כדאי' שבועות דף י"א ובענין זה ישבתי מה דקשה לי על רמב"ם גבי עיר הנדחת דקדשי מזבח ימותו וקשה הלא איהו פסק דב"ח אינם נדחים והלא בסנהדרין דף מ"ו מסיק ש"ס דלאחר שנתעכל הבשר ה"ל כפרה וכ"פ רמב"ם דלאחר שנתעכל הבשר קוברין בקבורת אבותיו וא"כ למה ימותו קדשי מזבח הלא נוכל להקריב אחר שנתעכל הבשר ולהנ"ל ניחא דרמב"ם סמך עצמו על סוגי' דיומא דס"ו דימותו משום תקלה

תוס' ד"ה בולד הטומאה וי"מ וכו' והקשה מהר"ם שיף א"כ למה לן גזרה דרבה שמא יעברו דאם כטמא באה"ט הוא טבילה שלא לצורך י"ט שהרי צריך הערב שמש ובולד טומאה אינו להוט להטבילו ונראה דנ"מ אם יש לו מים טמאים וצריך להשיקם דלא ישיקם בכלי עץ שנטמא באב הטומאה דמשום טבילה שלא לצורך לא שייך כמ"ש מ"ו בצל"ח דה"א דמותר להטבילו אגב מים דמה לי אם נותן בכלי אבן או בכלי עץ והוא חדא טירחא לכך גזרו שמא יעבירנו

שם תוס' ד"ה היכא משכחת וכו' בכלים שאינם ראוי' למשקין הקשה מ"ו בצל"ח א"כ לקמן ע"ב ד"ה ושוין וא"ת וכו' וכ"ע מודים וכו' ומאי קושי' דהרי שם איירי בכלי המיוחד למשקין א"כ גם וולד הטומאה אסור כיון דשייך גם בישראל דכל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחילה ולא שייך כהנים זריזין ונראה לתרץ קצת דכוונת תוס' על המקשה דמקשה מברייתא על רבה מהא דכלי שנטמא בולד הטומאה נגזר הא אטו הא ולא אסיק הא דכהנים זריזין ולמה לא מקשה ברייתא דשרי להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה ולמה שכינו במתני' ושוין וכו' אבל לא מטבילין ואמאי הלא לא נטמא רק בוה"ט והנה במסכת חגיגה ר"פ חומר בקודש כתב רבינו אלחנן דהאי כלי שנטמא בוה"ט מיירי בי"ט שחל להיות בע"ש ומ"ו בצל"ח הקשה דלמ"ד בפסחים דערובי תבשילן מהכי דהואיל ואי איקלע אורחין חזי תה לא שייך פה דאם אורחי' טמאים לא יצטרך להטביל ולי נראה דהא הקשה רבה לר"ח בפסחים לדידך איך אופין מי"ט לשבת וכי לא אסיק רבה דפליגי תנאי במסכת עירובין דל"ח אי שבת וי"ט חדא קדושה וכיון דחדא ממילא צרכי שבת נעשים בי"ט כמו שפרש"י שם ונראה כיון דרבה ור"ח המה תלמידי דרב ורב ס"ל במסכת עירובין דף ל"ח דב' קדושות הם לא היה ניחא לרבה לומר דצרכי שבת נעשים בי"ט כיון דב' קדושות אבל ברייתא כלי שנטמא בוה"ט דמטבילין בי"ט יש לאוקמי' כרשב"ג וכריב"ב דאמרי במסכת עירובין דף ל"ח ע"ב נאכל עירובו ביום ראשון יוצא עליו ביום שני משום דחדא קדושה הוא וממילא צרכי שבת נעשים בי"ט ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה מ"ו בצל"ח על תוס' שכתבו דהא דנטמא בי"ט מטבילין בי"ט מיירי בוה"ט ולמה לא מוקמי' בי"ט שחל ע"ש (ועיי' תוס' חגיגה שהקשו על ה"ר אלחנן) דא"כ קשה על רבה שהקשה בפסחים לר"ח לדידך איך אופין מי"ט לשבת ולא אסיק הא דצרכי שבת נעשים בי"ט ולמה לא הקשה על ברייתא דכלי שנטמא בי"ט מדוע טובל בי"ט ולדידי' מי ניחא (וזה דלא כמ"ש לעיל דלא הקשה רק הואיל והמה תלמידי דרב) ובזה יש לתרץ קצת קושית מהרש"א

שם תוס' ד"ה מערמת וי"ל דהואיל וכו' והקשה שער המלך בפ' כ"ב ה' שבת א"כ הא דמשני ש"ס גזרה הני אטו הני והשתא כלים דבני סחיטה נינהו דהיינו בגדים ל"ל טעמא שמא יסחט הא מדינא אסורים דשרייתו זה כיבוסו דטבילת כלים לא הוה דרך ליכלוך וכן הקשה מהא דזעירי במסכת שבת דף קל"ט נותן אדם מים צלולין במשמרת והקשה הלא מים צלונים במשמרת נימא שרייתו זה כיבוסו ונראה דהנה הגה' מיימני פכ"ב ה' שבת כתב שאינה מתכוין אלא לטהר ולא לכיבוס וראי' מנדה שמערמת וטובלת בבגדי' עיין שם (ולא ידעתי מדוע לא הוה פ"ר אולי ס"ל כערוך דהוה פ"ר דלא ניחא לי) ותוס' לא ניחא לתרץ משום דאין מתכוין דהא ר"ח ב"א משמי' דרב אמר האי דנדה מערמת וטובלת בבגדי' והלא שמעינן לרב שילהי ח' שרצים דדבר שאינו מתכוין אסור אבל ר' יוסף וכן האי דמסננין יין בסודרין אולי אתיא כר"ש דאמר דבר שאינה מתכוין מותר

גם י"ל דבס' יראים סי' ק"ב דף כ"ו ד"ה המלבן מוקי האי דמערמת וטובלת בבגדי' בבגדי עור ועוד כתב שם דהא דשרייתו זה כיבוסו הוא דוקא מים אבל יין אין זה כיבוס כדתנן בפ' תולין מסננין יין בסודרין ע"ש ותוס' לא ניחא לאוקמי' האי דמערמת בבגדי עור דסתם בגדים לאו עור נינהו כמ"ש תוס' ישנים במסכת יומא דף ט"ז אבל ר' יוסף בעי למיהב טעם אף בבגדי עור

עוד כתב הרב בעל שער המלך שם דכוונת תוס' בפי' ח' שרצים למאן דפריך מהאי דמערמת וטובלת בבגדי' ולא אסיק מתוך שלא הותרה תקשה לדידי' כמי דאמאי לא גזרינן שמא יסחט כדתנן בפ' חביות הרוחץ במי מערה ונסתפג וכו' לא יביאנה בידו וטעמא שמא יסחוט ולי קשה דאיך יוכל להקשות מהאי דחביות הא במסכת שבת דף קמ"ז אמר ר"י דהלכה דמסתפג ומביאו בידו ומתני' כבן חכינאי היא אבל רבנן כולהו סברי דמביאה בידו ולא חישינן שמא יסחוט ואף שי"ל דר"ש לא מתיר רק ברחיצה כמ"ש הרשב"א מ"מ איך יוכל להקשות כיון דלא מצינו בפירוש דגזר שמא יסחוט וגם אכתי קשה לת"י והר"ן שכתבו במסכת יומא על האי דשומרי פירות עוברין במים ולא גזרינן שמא יסחוט דכיון שלא התירו רק כשהוא לבוש מינכרא מילתא וא"כ המקשה דלא אסיק מתוך שלא הותרה וכו' למה לא הקשה על ברייתא דשומרי פירות

ד' טז ע"ב אמר רב הלכה כת"ק כתב מ"ו בצל"ח דרב ע"כ לחומרא קאמר דאי לקילא פשיטא דהלכה כת"ק דיחיד