אהל דוד מסכתות שונות לו

בשבת ודעת מקצת פוסקים בא"ח סימן של"ט דשבות דשבות במקום מצוה לא גזרו וא"כ לא רצה רש"י לפרש הכא בסוגי' דביצה דהאי דאשתהי קאי על עממין דהא מר זוטרא קאי על דברי רבא ורבא סובר ר"פ נוטל דמלאכה שא"צ לגופי' פטור וא"כ אף בלא אשתהי יש להתיר ע"י עממין דהוא שבות דשבות במקום מצוה אבל סוגי' דריש חולין דקאי לר' יוחנן ור"י סובר במס' שבת דף ק"ו דמקלקל בהבערה פטור ולשיטת רש"י שם מאן דסובר מקלקל בהבערה פטור סובר מלאכה שא"צ לגופה חייב ולכך אפי' ע"י עממין לא שרי רק באשתהי כיון דאינו רק חד שבות

ד' ז' אמר ר' יוסף דלא כר' יעקב הקשה מ"ו בצל"ח לפמ"ש תוס' במסכת עירובין דף ס"ב דהחמירו בביצת נבלה יותר מבב"ח שנבלה אסור מצד עצמו וא"כ איך אמר ר' יוסף דלא כר"י הלא לת"ק נמי לא אתיא שפיר דע"כ לא הקיל ת"ק רק בב"ח דכל חד באפי נפשי שרי אבל נבלת עוף מטמא מד"ת ונראה דשיטה מקובצת במסכת ב"ק דף מ"ז כתב דביצת טריפה אסור רק מדרבנן והא דאמר לעיל סיפא אתאן לספק טריפה משמע שהוא עד"ת היינו לר' יעקב דאסר מעורת בגידן מד"ת והנה ר' יוסף אמר לעיל משום פירות הנושרין וצ"ל לדידי' דסיפא אתאן לספק טריפה וצריך לאוקמי' כר' יעקב ש"מ דמד"ת אסור לכך לא ניחא לר' יוסף לומר דאפושי טומאה לא מפשינן כיון דהוא מד"ת לא שייך סברה זה אבל לת"ק שפיר אתי' אף דגבי נבלה החמירו מ"מ כיון דאינו רק מדרבנן אמרינן אפושי טומאה לא מפשינן אלא דא"כ לאביי דמוקי לר"י ואפושי טומאה נצטרך לומר דפליג בזה על ר' יוסף וסובר דביצה טריפה אסור מד"ת רק די"ל דגם אביי סובר דביצה טריפה אסור רק מדרבנן ואפ"ה ספקו אסורה כמ"ש השיטה מקובצת במסכת ב"ק כיון דטריפה דאורייתא החמירו רבנן בספקו

ד' ז' ע"ב חיישינן דילמא מימלך ולא שחיט במג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ד הקשה על הרא"ש דלמה אמר הש"ס דילמא מימלך ולא אמרינן הטעם דהוא מכשירין ונ"ל דלכך לא אמר הש"ס זה הטעם דמסתמא ב"ש כשיטת ר"א תלמידו קאי ועיין לקמן דף ל"ד ע"ב תוס' ד"ה ואומר דהירושלמי רמי מב"ש אדר"א והרי ר"א סובר ר"פ תולין דאף מכשירן שאפשר לעשותן מעי"ט שרי והרשב"א בחדושיו כתב דאפילו מלאכה דאורייתא מותר לר"א ואפי' לשיטת תוס' שם דר"א מתיר רק במלאכה דרבנן מ"מ בהאי דיחפר בדקר "כ הוא דרבנן דחופר גומא וא"צ רק לעפרה פטור וכתישה הא מתוקמא בעפר תיחוח דרק מדרבנן אסור או כמ"ש רש"י דזימנן דבעי כתישה או כמ"ש תוס' בחופר גומא וא"צ רק לעפרה אסיר מדרבנן ובזה כ"ל מה שהקשו תוס' ר"פ תולין דלמא בהא מודה ר"י ולהנ"ל ניחא דא"כ תקשה מב"ה דאסרי לחפור בדקר ולכסות על ר"י

ד' ח' ע"ב תוס' ד"ה סוף ותימא דהכא משמע וכו' ונראה לתרץ דתוס' דף ג' כתבו בשם הירושלמי דקצירה אסור מד"ת בי"ט מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ושמרתם את המצות אותן מלאכות משמור ואילך ושימור לא בעי רק מלישה ואילך עי"ש דף ג' גזירה והקשה הפ"ח דבפסחים דף מ' מסוק הש"ס דמעיקרא אמר רבא דלא בעינן שימור רק מלישה ושוב הדר ואמר דבעינן שימור מעת קצירה וי"ל דהנה עוד איתא בירושלמי אך הוא לבדו אילו מיעוטין שלא יקצור וכו וא"כ למאי דהדר רבא וסובר דבעינן שימור מעידן קצירה יליף דקצירה אסור ביו"ט מלבדו אמכם שוב אין כאן לימוד על מילה שלא בזמנו שלא ידחה יו"ט וצ"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא ובזה מיושב קושי' תוס' דהא דאמר רבא לבדו ולא מילה שלא בזמנו ולא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת היא קודם דהדר והוה סובר דלא בעינן שימור רק מלישה ואז לא איצטרך לבדו שלא יקצור ביו"ט דכבר ידעינן מדסמיך ושמרתם את המצות לאך אשר יאכל לכל נפש ואיתר לבדו וע"כ דקאי על מילה ש"ב ולא אמרינן דיו"ט היא עשה ול"ת והא דאמר בביצה דיו"ט הוא עשה ול"ת הוא לבתר דהדר וס"ל דבעינן שימור מעידן קצירה ואז א"א למילף מדסמיך ושמרתם את המצות לאך אשר יאכל לכל נפש וע"כ דמוקי האי קרא לבדו שלא יקצר וא"כ מנ"ל דמילה ש"ב דאינה דוחה יו"ט וע"כ משום דיו"ט עשה ול"ת הוא

עוד ישבתי קושית תוס' דמהרש"א במסכת שבת ד' קל"ב ע"ב הקשה על ר"א דמשני יו"ט עשה ול"ת נילף ממילה דדחי צרעת אף שלא בזמנו אף דצרעת הוא עשה ול"ת ונראה לתרץ דהרמב"ם בפי' מה' ט"צ ה' כתב דצרעת הוא רק ל"ת לחוד וכתב המ"ל דהרמב"ם סובר דאותה ברייתא דאמר במסכת שבת ד' קל"ב דאתה עושה בסיב שעל רגלו פליג על אידך ברייתא וס"ל דצרעת הוא ל"ת לחוד ע"ש וא"כ מיושב קושי' מהרש"א די"ל דר"א דמשני יו"ט עשה ול"ת ס"ל כאידך ברייתא דצרעת הוא ל"ת לחוד וגם אין להקשות על ר"א מהך ברייתא דסובר דצרעת היא עשה ול"ת א"כ מנ"ל להך ברייתא דמילה שלא בזמנו אינה דוחה יו"ט די"ל דגם ר"א ידע מילפותא דאביי רק דרצה לתרץ גם לר"י דס"ל עולת חול קריבין ביו"ט עיי' תוס' שבת דף כ"ד ע"ב א"כ י"ל דהך ברייתא דסובר דצרעת הוא עשה ול"ת ס"ל כר"ע דסובר עולת חול ביו"ט לא וא"כ מתורץ קושי' תוס' דאף דרבא סובר דיו"ט הוא עשה ול"ת מ"מ צריך לתרץ תירץ אחר דלא תיקשה להך ברייתא דסובר דצרעת הוא עשה ול"ת א"כ למה לא ידחה מילה שלא בזמנו יו"ט ונילף מצרעת כקושי' מהרש"א לכן מתרץ לבדו ובזה מיושב מה דקשה להני אמוראי דלא סברו דיו"ט הוא עשה ול"ת א"כ קשה מתניתן דסוף ר"ה גבי שופר דאין מפקחין את הגל ומפרש הש"ס משום דיו"ט עשה ול"ת הרי דיו"ט עשה ול"ת ואף שהר"ן כתב דלרווחא דמילתא נקיט דבלאו הכי לא דחי משום בעידנא דמעיקר ל"ת לא מקיים עשה מ"מ מה נעשה לר"ת הביאו מג"א סימן תמ"ו דשופר הוא עשה דרבים ודחי אף דבעידן דמיעקר לאו לא מקיים עשה ולהנ"ל ניחא דבאמת כולהו אמוראי סוברים דיו"ט הוא עשה ול"ת רק דבאו לתרץ על מילה דלא נילף מצרעת

ד' יב דאמר לך מני ב"ש היא ומקשים על רמב"ם דפסק דלא אמרינן מתוך רק גבי הוצאה והבערה ונראה דבירושלמי פליגי ר"י ור"ל א"א מתוך אצל שאר מלאכות הביאו פר"ח רק דהיא גופי' קשה למה פסק הרמב"ם כר"ל ונראה דאיתא פסחים דף פ"ד רבא אמר לבדו ולא מילה שלא בזמנו דאתי' בק"ו ויש דלא גרסי דאתי בק"ו והקשו תוס' הא רבא ס"ל בפ"ק דביצה דיו"ט עשה ול"ת ולמאי הילכתא איצטרך לבדו ונראה לפי דעת