אהל דוד מסכתות שונות לא

לוקין דשוב לא יוכל לקיים העשה וא"כ איכא מלקות גבי' נותר לכך הקשה רש"י על המקשה שהקשה האי עצם לא ישברו ולא בעי לאוקמי בלאוי יתירא והא דמקשה הש"ס במסכת מכות מנ"ל לר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וקשה למה לא אמר הש"ס דסובר כאיסי בן יהודה ומוקי קרא דלא ישאירו לעבור ב"ב לאוין וממילא דאיכא מלקות ונראה דהש"ס בעי לשנוי אף להאי תנא אליבא דר"י דף צ"א במסכת חולין דסובר התראות ספק ל"ש התראה וגם במס' ב"מ דף צ"א כתבו תוס' דרשב"ל סובר לאו ש"ב מעשה אין לוקין עליו וגם סובר התראות ס' ל"ש התראה וא"כ אכתי ליכא לאשכוחי מלקות וע"כ לעונש יתירא כתיב וגם י"ל בכונת רש"י די"ל דאיצטרך לא ישאירו דלא נימא דקרא לא תותירו ממנו וכו' דתיבת ממנו בא למעט פסח שני כדאי' לקמן דף צ"ו לכן הקשה רש"י על המקשה דהמקשה האי עצם וכו' והלא נוכל לומר דאי לאו קרא ה"א דבו אתא למעוטי פסח דורת וא"כ איצטרך עצם וכו' לפ"ש וממילא לא גרע פ"ר מפ"ש, ולולי דברי רש"י י"ל דאיצטרך לא ישאירו לפי מה דאי' במכילתא הביאו רש"י בחומש פ' בא והנותר ממנו עד בוקר מה ת"ל בוקר שני ליתן בוקר על בוקר שהבוקר משמעו משעת הכן החמה ובא הכתוב ליתן בוקר להקדים משיעלה עמוד השחר וא"כ י"ל דאיסי סובר דהבוקר שני בא להורת שאין שורפין קדשים בי"ט כחזקי' במסכת שבת דף כ"ד ומוקי קרא דלא ישאירו לאסור משעה שיעלה עמוד השחר, ובדברי המכילתא הנ"ל י"ל מה שהקשה הרב מ' אברהם באנדי זלה"ה בה"מ ס' זרע אברהם על תוס' במסכת זבחים דף ל"ו ד"ה תרי קראי חד בפסח וחד בתודה והקשה הנ"ל הלא בתודה כתיבי תרי קראי חד ב"פ צו לא יניח ממנו עד בוקר וחד בפ' אמור לא תותירו ממנו עד בוקר ולהמכילתא ניחא דאיצטרך הרי קראי דאי מחד ה"א משעת הנץ החמה ומפסח ליכא למילף דאיכא פירכא כמ"ש הברכת הזבח דמה לפסח שאינו נאכל רק לילה אחת והגאון מוה' משולם טיסמעניץ תירץ דאי' במסכת מנחות דף ח"י דר"י לא פסול במחשבות הינוח רק במחשב להניח כל דמו למחר אבל מקצת דמו לא וא"כ וודאי בלהניח בשר ג"כ פרושו להניח כל בשרו ולשון לא תותירו משמע מקצת וא"כ אם כוונת הש"ס דמיירי בפסח שפיר מוקמינן קרא קמא לא תותירו בהנחה ממש דזה יותר מסתבר ואידך קרא גבי לא יניח מוקמינן על מחשבת הינוח אבל אם כוונת הש"ס על קרא דכתיב בתודה קשה הלא ב"פ אמור לא תותירו על מחשבת הינוח קשה הלא לא תותירו משמע מקצת ובמחשב להניח לא פסול עד שמחשב להניח כולו

שם מבעי' לי לאחד עצם שיש בו מוח וכו' ומקשים לת"ק דמוקי אותו למצות שבגופו מנ"ל עצם שיש בו מוח ונראה דתוס' הקשו לעיל דף פ"ה אמאי צריך קרא הא בעידנא דמעיקר לאו לא מקיים עשה ונראה דאיצטרך קרא כגון שנאבד מבשר פסח קודם זריקה ולא יוכל לאכול כזית רק עם המוח שבעצם וה"א דיבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה ל"ת דתוס' כתבו בזבחים דל"ג דעשה שיש בו כרת דוחה ל"ת אף דבעידנא דמעיקר לאו לא מקיים עשה רק דקשה על סברת התוס' דזבחים מסוגי' דשבת דף קל"ב ע"ב הכא בעידנא וכו' ופרש"י דבעידנא דמיעקר לאו דקציצה לא מקיים עשה דעבודה לכך מדחי עבודה וקשה הלא משכחת עבודה שיש בו כרת דהיינו פסח דלא בעינן בעידנא לכן כראה דוודאי לרבי דאמר חייב כרת על הראשון הוא דחי עשה דפסח ל"ת אע"ג דאינו בעידנא וסוגי' דשבת קאי למ"ד בפסחים דף צ"ג דשני תקנתא לראשון וכיון דליכא כרת מיד לא אלים לדחות עשה דפסח לדחות ל"ת וא"כ י"ל דרבנן דאיסי סברי ד"ב תקנתא דראשון ובלא"ה לא דחי' לאו דעצם לא תשברו כיון דאינו בעידנא גם י"ל דבמצרים דידעו דאסור לשבור עצם שמעתי דבאותו פעם לא הוי ידעו דעשה דוחה ל"ת וא"כ י"ל דרבנן סברי במנחות דף פ"ג דאין פסח בא מן המעשר דכתיב ועבדת ודנין אפשר משאי אפשר אמנם צ"ע תוס' חגיגה הקשו למה כל ערל תיפק שהוא טמא אף דאכתי לא כתב טמא וצ"ל כמ"ש תוס' יומא דף מ"ט ע"ב ד"ה שאני אע"ג דהאי קרא במצרים וכו' ע"ש עיין שיטה מקובצת ב"ק שם מפורש יותר

הג"ה וכ"כ תוס' ב"ק דף ע"ט ד"ה או ובשיטה מקובצת שם בב"ק דף ע"ט כתב בשם הרא"ש דכל היכא דפליגי בכלל גם אמוראי בזה לא נאמר האי כללא דהלכא כרבינא ועיין בה"ג ד' מ"ה בה' יבום וחליצה גבי הבא על יבמה וחזר ובא על צרתה ועיי' ב"י סי' קס"ב ועיי' ספר כריתות בתי מידות בית ב' סי' י"ט ובשיורי כה"ג בכללי תלמוד סי' נ"ב כתב בשם המאירי כל היכא דשייכי בפלוגתייהו אחרינא ובאותו פלוגתא הלכה רוחת פטור או אסור לא נאמר כלל זה. שייך לעיל על דף ע"ד ע"ב ד"ה בכל התורה

מסכת ביצה

דף ב' ע"ב בעלמא תשתרי מקשים דילמא באמת שרי וברייתא א' ביצה שנולדה בשבת מיירי בשבת אחר י"ט וא' שנולדה בי"ט מיירי בי"ט אחר שבת ונראה לתרץ דבמסכת סוכה דף נ"ד ע"ב מקשה הש"ס על הא דאין מוסיפן על מ"ח והא איכא ע"פ שחל בשבת וכו' ומשני דליתא בכל שנה לא קתני ומקשה שבת שבתך החג זימנן וכו' ומשני כי מיקלע וכו' דלא ליקלע יה"כ בא' בשבת ודלא כאחרים והנה שם בסוכה דף נ"ג אמר ר' יודה המוסיף לא יוסף על שש עשרה א"כ ג"כ קשה הא משכחת יותר כגון ע"פ שחל בשבת וצ"ל ג"כ מידי דליתא בכל שכה לא קחשיב וא"כ שוב קשה איך חשיב שש עשרה דהוא ע"ש שבתוך החג הא ג"כ ליתא בכל שנה ושנה דהיינו כי מיקלע י"ט ראשון בע"ש וצ"ל דר' יודה ג"כ סובר דדחינן כי היכא דלא ליקלע יה"כ