אהל דוד מסכתות שונות ל

שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת וא"כ אם מיירי בפר שלו הרי הוא נאמן דכיון דאם הציבור צריכין להביא שעיר גם הוא צריך להביא פר ומתוך דנאמן על שלו נאמן ג"כ על של ציבור ולכך הוצרך רש"י לומר דקושית הגמ' אזיל גם מהפר ומיירי דגם הפר אינו שלו רק משל הכה"ג שאירע בו פסול וכמו שכתב אאזמ"ו זצ"ל וא"כ גם הפר והשעיר שניהם אינם של ואינו מפסיד כלום ומוכח שפיר דנאמן

שם ואי כתב רחמנא פסח שכן ענש כרת הנה למ"ד שני תשלומין דראשון ופסח שני ליכא כרת א"כ נוכל למילף מפסח שני דדוחה שבת לשיטת תוס' דף נ"א דכתבו דפסח שני דוחה שבת דכתיב ככל חוקת הפסח יעשו ואולי ר"י דסובר לקמן דף צ"ה דפסח שני דוחה טומאה ג"כ יליף מכל חוקת הפסח א"כ נילף כל הני מפסח שני דליכא כרת ואי דאכתי איכא פירכא כמ"ש הרשב"א במס' שבת דהפירכת סובבת על הכלל ולא על הפרט ואכתי איכא למיפרך מה לפסח שכן מצינו בצד פסח כרת דהיינו בראשון וכ"כ רש"י לעיל דף ס"ז ע"ב דלמ"ד ספרו דוקא אפ"ה חומרא מיהו איכא כ"כ בפסח אשכחן כרת אבל שאר ק"צ לא אשכחן כרת כלל מ"מ כה"ג לא מקרי רק פירכא כל דהוא כמ"ש תוס' במסכת זבחים דף י' ע"ב ד"ה מחטאת דשמיעת קול וז' דליכא למיפרך מה לשם חטאת שכן כרת דחדא מחדא לא פרכינן פירכא כ"ד וכ"כ הרנב"ן בריש יבמות דהא לא מקשה שם מיד מה למילה שכן כרת דכיון דאם נימול אחר ח' ליכא כרת רק דיש צד חומר כרת לא פרכינן פירכא כ"ד רק בתר דרצה למילף במה הצד מפסח ומילה פרכינן פירכא כ"ד שכן יש במילה צד כרת וא"כ ה"כ נילף מפסח שני וצ"ל דברייתא אתי' כמ"ד דסובר שני רגל בפני עצמו ואיכא כרת בפ"ש ונראה דהיינו טעמא דמ"ד טומאה הותרה בציבר דמנ"ל זה דילמא רחמנא לא בא רק דדוחה ונראה דאיהו סובר שני תשלומין דראשון וליכא כרת בפסח שני א"כ קשה ל"ל קרא גבי עומר וב' לחם נילף מפ"ש דליכא כרת ואפ"ה דוחה טומאה אף דיש צד חומר בפסח דאיכא כרת בפסח א' הלא זה הוא רק פירכא כ"ד ולא פרכינן אחדא מחדא לכן מיתורא דקרא מפיק לי' דהותרה ובזה מיושב מה שהקשה תוס' ישנים מסכת יומא דף י"ד דאמר הש"ס לימא מתני' דלא כרע"ק והקשו דילמא סובר ר"ע טומאה הותרה בציבור ולא בעי הזאה ולהנ"ל ניחא דהא ר"ע סובר ריש כריתות מגדף היינו מברך השם ואיכא כרת בפ"ש וליכא למילף מפסח שני וליכא רק חד קרא שדוחה טומאה א"כ מהיכא תיתי דקרא בא דטומאה הותרה

ד' פ' במת נמי אפשר דעביד בשביעי מקשים דילמא נקט משלחין שזה מספיק אף כשחל ע"פ ביום ה' שחל ג' שלו בשבת דא"א להזות והגאון מהרם ברבי תירץ דעולא ע"כ לא מיירי בכה"ג דלעיל מסיק דסבר שוחטין על טמא שרץ ותוס' כתבו דף ס"ט ד"ה שוחטין דמ"ד שו"ז על ט"ש ס"ל שני תשלומין דראשון ורש"י כתב לקמן דף צ"ה דפ"ש דוחה שבת דשני כתיב במועדו למ"ד קרבן ה' במועדו בשני משמע מאן דס"ל שני תשלומין דראשון ומועדו קאי על הראשון אינה דוחה שבת וא"כ ע"כ לא מיירי עולא כשחל ע"פ ביום ה' חל י"ד אייר בשבת וא"כ קשה קושית הש"ס לעיל השתא נמי מדחהו אותו מפסחו ע"כ ולשיטת התוס' במסכת יומא דף נ"א שכתבו דפ"ש דוחה שבת מדכתיב ככל חוקת הפסח אולי תוס' במסכת יומא קאי לשיטתם שכתבו לעיל דף נ"ח דגם בזמן המקדש נזהרים שלא יהיה בד"ו פסח ולשיטת רש"י שלא היה נזהרים י"ל כנ"ל

שם ד"ה בתוס' בראשון כתב מהרש"ל מ"מ כראה לר"י מאחר שמצאנו היכא דאין רוב טהורין שאין נדחין המעוטים לפ"ש ה"ה הכא וקשה לי דא"כ הוי לתוס' לעיל דף ע"ט במחצה טהורים ומחצה טמאים דאמר ר"כ טמאים לא עושין לא פסח ראשון ולא פ"ש והוי להו לומר דר"כ לא סבר כשמואל דאי סבר כשמואל קשה כיון דר"כ סובר מחצה אינו כרוב ואין רוב מחצה טהורין והרב בעל קדושת ישראל השיב דלעיל לא רצה התוס' לומר דהייתי אומר דר"כ סובר כשמואל והאי דטמאין אינו עושין היינו משום דאין ק"צ חלוק אבל כאן ליכא למימר הכי דא"כ לא הוי לי' למימר בראשון וכו' הגדילו זבין וכו' רק דהוה לומר דאין קרבן ציבר חלוק אבל לדעתי י"ל דלכך אמר הגדילו דסובר אין ק"צ חלוק וכר"י לעיל דאמר יעשו כולם בטומאה לכך אמר הגדילו והוי לי' טמאי מתים מעוטא ומיעוטא לא עבדו בראשון וגרע ממחצה על מחצה

הרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין י"ח כתב ולא אמרו טומאת מת וכו' ומגדול עוז כתב דהרמב"ם סובר כשיטת תוס' דבכ"מ פסח ונזיר כהדדי נינהו וקשה לי דאי נימא דגם בפסח האי דינא היאך אמר רבא למעוטי מאי לאו בכהן הא נוכל לומר דמיירי בבעלים ואתא למעוטי הרוג וכמ"ש הרמב"ם לא אמרו תהום וכו' אבל הרוג זה הרוצח ידע שהרבו לו

ד' צב תוס' ד"ה טבול יום וכתב מהרש"א דלא ידע מהיכא פסיקא להוא דטב"י דשרץ נמי גזרו והנה במסכת יבמות דף ז' ע"ב תוס' ד"ה וראה כתבו דבכל טבול יום איירי אפי' טבול יום דטמא מת ושרץ דקא איירי בהוא התם לעיל עיי"ש

ד' צה רש"י ד"ה מה להלן וכי תימא דתמיד טעין ביקר ה"ה פסח דורת והקשה זקני הרב מוה' מרדכי דייטש זלה"ה דלמה לא דייקו רש"י מגופה דמתני' דאי נימא דפסח דורת לא טעין ביקר הוי למיתנא במתני' ג"כ מה בין פסח מצרים לפסח דורת דפסח מצרים טעון ביקר ופ"ד אין טעון ביקר ונראה דרש"י ס"ל כמ"ש תוס' ד"ה מה על תוספתא דלא קחשיב רק מה שנוהג בפסח לבד וביקר נוהג אף בתמיד ומה שהקשו תוס' דלמה לא קחשיב דפסח ראשון נשחט ב"ג כיתות אולי תנא ושייר דשייר נמי דפסח ראשון דוחה טומאה ופ"ש א"ד טומאה וכת"ק דר"י או אי נימא דפסח שני אינו דוחה עשה דהשלמה ועיין תוס' יומא דף כ"ט ד"ה אלא

רש"י ד"ה מאי עביד גם תוס' הקשו זה רק רש"י לא הקשה זה רק על המקשה והלא גם להמסקנא קשה דלמאי איצטרך לא ישאירו ונראה דכתיב כדי לעבור עליו ב"ב לאוין אף שתוס' כתבו בריש איזהו נשך דהיכא דליכא מלקות לא מוקמינן בלאוי יתירא ועל נותר אין לוקין דהוא לאו הניתק לעשה הלא המשנה למלך כתב בפי' ח"י מה' פסילי מקודשין דאם נאבד הנותר