אהל דוד מסכתות שונות כט

אף בדבר דלא כתב בגופי' וכה"ג כתבו תוס' שם דף נ' ד"ה מה להלן ובמסכת יומא דף כ"ג ד"ה ילבש ושם דף נ"א ד"ה דוחה ונראה דכוונת ר"פ משום הא דתודה דבא מן המעשר לא אשכחן מאן דחולק על זה והרי ר' ישמעאל ס"ל זבחים דף נ"ו דהמינו ודבר אחר הוי היקש וא"כ לר' ישמעאל מנ"ל דתודה באה ממעשר ובפרט בת"כ פ' צו פ"ה פסוק ד' מה שלמים באין מן המעשר ועיין קרבן אהרון שכתב דכולה משמע ומשמע דר' ישמעאל לא פליג על הסיפא וא"כ מתורץ קושי' תוס' שהקשו הא תודה ושלמים הוי ב"כ והכוונה דאי נימא דילפינן משלמים דמותר להביא ממעשר א"כ לא איצטרך הקישא ולהנ"ל ניחא דהקישא אינו מיותר דהא איצטרך להקיש תודה לשלמים שצריך להרים חזה ושוק כמ"ש רש"י דף נ"ו גם לכאורה קשה מאי הקשו בתוס' הא תודה ושלמים הוי ב"כ דילמא הך ברייתא דדם חטאת אתי' כמ"ד ב"כ מלמדין ונראה דא"כ קשה על הא דמקשה דמסכת מנחות דף פ"ב מקשה הש"ס לרע"ק מנ"ל דפסח אינו בא רק מחולין מאי קושי' הא רע"ק ס"ל במס' בכורות דף מ"ט ורע"ק מספקא מדאיצטרך ומעלה בעירוכין ולא גמרי ממדבר הוי ב"כ הרי דס"ל ב"כ אין מלמדין ושוב מוכח דאינו באה ממעשר דהא תודה ושלמים הוי ב"כ

שם הנח ליוה"כ שטומאה הותרה בציבר והקשה ת"י במסכת יומא תינח שעיר אבל פר הוא קרבן יחיד ותירצו דעבודת התלוית בשעיר שהיו משל ציבר היה תליות בשל פר והואיל והותרו בשעיר הותרו נמי בשל פר ולכאורה קשה לפי מה שהעלו תוס' במסכת שבועות דף י"ד דפנימי דדוחה דקרבנות ציבר דדחי טומאה יליף הש"ס מבמועדכם והרי שעיר פנימי ליתא בהאי הקישא ונראה כיון דחיצון איתקש לפנימי דכתיב מלבד חטאת הכפורים כדאי' ריש שבועות על מה שזה מכפר א"כ מקשינן ג"כ פנימי לחיצון דאין היקש למחצה (דכה"ג כמי הוי אין היקש למחצה כמ"ש תוס' קדושין דף ל"ו ד"ה תפילין וביבמות דף ע"ג תוס' ד"ה קל) ואמרינן מה חיצון דוחה טומאה אף פנימי ואין זה דבר הלמד בהיקש או דבר הלמד בגז"ש שחיצון גופי' למדנו בג"ש במועדו מפסח ודבר הלמד בג"ש מספקא לש"ס אי חוזר ומלמד בהיקש זה לא קשה דהאי המינו ודבר אחר הוא די"ל כסברת ר"ת בס' הישר שם שהביאו תוס' דכיון דהוי הקישא חיצון מפנימי לענין ידיעה ממילא מקשינן נמי פנימי לחיצון שדוחה טומאה אף דחיצון גופ' ילפינן מג"ש דמועדו וגם י"ל דמשמעות דמועדו דריש שדוחה טומאה ובזה ניחא דברי תוס' מסכת שבועות דף ח' ע"ב ד"ה וניכפר שהקשה מהרש"א בשם בעל ש"י דאיך ליתלו תרווייהו אפנימי א"כ למה לי אחת ולהנ"ל ניחא דהנה תוס' כתבו שם דף ט' ע"ב בשם ר"ת דגם ר"י דדריש הקישא דבמועדכם רק דלא מסתבר לומר דחיצון מכפר אף על א"ב וא"ב דעדיפה לו הקישא דחיצון לפנימי דאינו מכפר ב כפרות וא"כ שפיר הקשו תוס' דלמה לא מקשי ש"ס דליתלי שניהם אפנימי ואי דא"כ למה לי אחת י"ל דאי לא אחת הוי מקשינן בהקישא דבמועדכם שיכפר חיצון גם על ר"ח דהיינו א"ב וא"ב דהא לר"ת גם ר"י דריש הקישא דבמועדכם ושוב ממילא הוי מקשינן פנימי לחיצון שיכפר פנימי גם על א"ב וא"ב ואין זה דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש ז"א כיון דהך הקישא חטאת הכפורים הוי הקישא ג"כ שיכפר פנימי ג"כ על א"ב וא"ב ואף דחיצון גופי' ילפינן בהקישא וכסברת ספר הישר או כיון דהוי הקישא לענין שדוחה טומאה למאן דדריש משמעות דמועדו ואז עבדינן הקישא לכולהו מילתא ולכך איצטרך אחת לומר דכפרה אחת מכפר ולא ב' כפרות ואי אפשר שיכפר פנימי על א"ב וא"ב ושום ממילא גם חיצון אינו מכפר כפרת ראש חודש אף דהוקשו כל המועדת כ"מ הא עדיפא לר"י הקישא דחיצון לפנימי שלא יכפר ב' כפרות

ובעיקר קושית תוס' שהקשו איך אמר הנח לכה"ג ביה"כ שטומאה הותרה בציבור תינח שעיר פר מאי איכא למימר נראה דהא תוס' הקשו ריש יומא דמאי הקשו מכ"ג ביוה"כ דילמא היכא דלא אפשר שאני ותירצו דאפי' אם נטמא בידו לא אמרינן הביא אחרת ע"ש וא"כ מפר ושעיר לא קשה דהא מכר ושעיר לא היה מקריבים רק האימורים והמה נקרבים על מזבח החיצון בטבילה שלישית לשיטת רש"י או בטבילה ה' ובאותו זמן היה משמש בבגדי זהב ומרצה הציץ ואם אירע טומאה בדם ג"כ לא קשה דהא משקה בי' מטבחי' דכן והא דאמר כ"ג בי"כ יוכיח הקשה לו מקטורת שנעשה בבגדי לבן ואפי' לשיטת הרמב"ם דחיבת הקודש מדרבנן מ"מ טומאה מדרבנן מיהא איתא רק הא שמעינן לר"י בשיטת ר"ח ס"ה דטומאת עצמן דאורייתא ומזה יש סיוע להרמב"ם דפסק משקה בית מטבחייא הילכתא גמירי דדכן והא דמקשה הש"ס בפסחים דף ט"ו על ר"פ לא הקשה על ר"פ רק שאמר אפי' למ"ד טומאת משקין דאורייתא משקין בית מטבחייא הילכתא גמירי משמע דליכא חולק ע"ז והקשה ש"ס מר"א ור"ש אבל הרמב"ם פסק כר"י דס"ל טומאת משקין עצמן תורה ואיך השיב הנח לכה"ג שטומאה הותרה וקשה קושי' תי' תינח שעיר וכו' אע"כ דר"י דהילכתא גמירי דדכן וא"כ מדם הפר ושעיר לא קשה רק מהקטורת וכהנ"ל. הנה ראיתי להראבן שהקשה על רש"י במסכת גיטין דף כ"ד כ"ג ביה"כ יוכיח ופרש"י פר ושעיר והקשה הראבן דלמה נקט רש"י פר ושעיר הלא פר בא משלו ונראה דכוונת רש"י לפמ"ש תוס' מס' מגילה דף ט' דאם אירע פסול בכ"ג ומשמש אחר תחתיו צריך הראשון להביא הפר אע"פ שאין משמש עכשיו וא"כ שפיר כתב רש"י כ"ג ביוה"כ בכ"ג שאם אירע בו פסול ונכנס אחר תחתיו דאז בא הפר משל ראשון ואם המשמש אמר פיגול נאמן והרי לא מפסיד מידי כיון דפר בא משל ראשון

מנכד המחבר מ' מנחם א"ש

הנה לכאורה עדיין יקשה מי הכריחו לרש"י למנקט גם פר וצריך לדחוק ולהעמיד כמו שכתב אאזמ"ו המחבר זצ"ל ולמה לא פירש"י כפשטא דהקושיא הוא מהשעיר והנה באתי למלאות דברי קדשו דהנה הגאון בעל טיב גיטין זצ"ל הקשה דאף אם נאמר כדברי הראב"ן דהקושיא הוא רק משעיר ג"כ לא ניחא דהרי אם מפגל השעיר גם הפר הוא מפוגל ונאמן מתוך שנאמן על שלו הוא נאמן על של חבירו (והנה מה שכתב הגאון שם דלמ"ד אין מערבין לקרונות ניחא הוא תימא דהרי התוס' ביומא דף נ"ח ע"א ד"ה ר' יונתן כתבו דשבע הזיות על טהרו של המזבח לכ"ע מערבין וא"כ גם לדידי יוקשה לזאת נראה דכיון דחזינן דאם הוא מפסיד את שלו נאמן גם על של חבירו וכמו דאיתא גבי ס"ת מתוך