אהל דוד מסכתות שונות כח

מסוגי' דחולין דף צ"ו אמר שמואל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד והלא שמואל סובר מב"מ במשהו ובאמת יש דיעות אי גיד ובשר הוא מב"מ אמנם אף אי נימא דהוא מב"מ מ"מ ניחא די"ל דשמואל לנפשי' סובר אין בגידן בנ"ט ולא אסור רק משים שמנו ובאיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטיל כמ"ש תוס' שם דף צ"ט ד"ה שאני ושמואל לא קאי אמתני' וכה"ג איתא במס' שבת דף מ"ט ל"ש אלא שלא טמן בהן וכתב רש"י שם דף נ' דרבא לא קאי אמתני' בגיזן של פתק דוודאי אסור להחזירן משם ולא יחדן ע"ש ומתני' אתי' כחמים דסברי מב"מ בטל ובזה ניחא סוגי' דחולין דף ק' דמקשה התם ולבטל ברובה והקשה בס' אשל אברהם דלמא מתני' אתי' כר"י דסובר מב"מ לא בטיל ולהגה"מ ניחא דכיון דמתני' סובר יש בגידן בנ"ט קשה למה נקט ירך שנתבשל הא אפי' נצלה אסור ולא נעלם ממני מש"כ תוס' דמצינו ויבשלו הפסח עוד הקשה אותי הרבני מהו' איצק בענדין זלה"ה הא איתא שם דף ק' השוחט בסכין של עכו"ם רב אמר קולף והלא רב סובר מב"מ לא בטיל ונראה דתוס' כתבו שם דמיירי דידוע שנשתמש בו אותו יום דאל"כ סתם כלים אינו ב"י א"כ יש לאוקמי' דידוע שנשתמש באותו יום דבר שאינו מינו עם בשר ואף אי לא ידוע איכא ס"ס שמא נשתמש בדבר המותר או אם נשתמש בדבר שאינו מינו עם בשר או עם דבר הפוגם בעין וס"ס זה דשמא נשתמש בדבר המותר כתב ג"כ המג"א בסי' תמ"ז ס"ק נ"ה ודבר הפוגם בעין אפי' למ"ד נטל"פ אסור מודה בדבר הפוגם בעין כמ"ש תוס' מס' ע"ז דף ס"ג ד"ה מכלל ועוד י"ל דהרשב"א הקשה למה בשוחט בסכין של עכו"ם קולף הא בית השחיטה מרווח רווח ותירץ דשמא נגע בצידי הסכין וכיון דהוא רק מספק י"ל דאולי סובר הגה"מ כשיטת הרמב"ם דספק תורה לחומרא הוא רק מדרבנן ובאיסר דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטיל

שם ע"ב בכל התורה ר"א לחומרא וכו' והלכתא כרבינא לקולא והרשב"א במסכת חולין דף ח' כתב יש מביאן וכו' אמאי צריך למיפסק הילכתא בהדי' כרבינא הלא בכל התורה הילכתא כרבינא לקולא ע"ש ולדידי קשה מסוגי' דיבמות דף מ"א ע"ב והילכתא לית בה ואמאי איצטרך הש"ס למיפסק בהדי' הילכתא כרבינא הלא בכל התורה בפלוגתא דר"א ורבינא הלכה כרבינא לקולא ותוס' מסכת ב"מ דף צ"ה ד"ה איתמר וכ"כ תוס' ב"ק דף ע"ט ד"ה או כתבו בשם ר"ח דהיכא דפליגי ר"א ורבינא לקולא לפטור המוחזק ומזה ראי' לספר התרומה הביאו השל"ה בתורה שבע"פ דף תט"ו דכשנחלקו ר"א ורבינא בממון הוי קולא למלוה גם יש סיוע לפוסקים בח"מ סי' שע"ד סי' ד' ע"ש ומסוגי' דיבמות דף ל"ט ע"ב הילכתא אפי' קרוב י"ל למ"ש הרשב"א בפ"ק דחולין דבא להוסיף אפי' אשה גם כאן י"ל דש"ע בעי למיהב טעם דמן השמים קנסוהו עיין לקמן בהג"ה

ד' עז תוס' ד"ה שכן וקשה דבפ"ק דיבמות וכו' ומ"ו בספרו דורש לציון כתב כיון דילפינן בג"ש א"כ תיפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ולי קשה דאכתי מה הקשה הש"ס ביבמות דילמא הך ברייתא דמוקי עלי' למיסר ערוה סובר דממשמעות דמועדו ילפינן דדוחה שבת וה"א דילפינן מקרבן ציבור דדחי שבת דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ואינך דילפי מגז"ש מוקי קרא דעלי' כרבי שם ביבמות ואני תרצתי [קודם שנדפס ספר הנ"ל] הנה תוס' במסכת יבמות שם כתבו דסוגי דיבמות קאי לב"ה דסברי עולה שהקריבו ב"י במדבר עולת תמיד הוה והנה מסתמא ב"ה בשיטת הילל רבן קיימו וכשיטת תוס' יבמות דף קי"ז ד"ה ב"ה שהקשו וכי נחלקו ב"ה על הילל רבן והנה הילל יליף בפסחים דף ס"ו דפסח דוחה שבת מגז"ש דתמיד ולא דרש משמעות דמועדו דק"צ דחי' שבת ויליף ג"כ מגז"ש וכ"כ הברטנורה דהא דק"צ דוחים טומאה ילפי מפסח דכתיב במועדו ופסח דוחה טומאה מדכתיב איש נדחה ולא ציבור נדחים ובק"צ כתיב ג"כ במועדכם וה"ה לענין דדחו שבת ג"כ ילפינן בגז"ש והנה במסכת זבחים דף נ' בעי הש"ס דבר הלמד בגז"ש אי חוזר ומלמד בהיקש ופשט ר"פ מהאי דתורת זבח השלמים למדנו לתודה שבא מן המעשר ודחה מר זוטרא דבתר מלמד אזלינן ומלמד דהוא מעשר דגן חולין ושוב מספקא לש"ס אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ולא איפשטא והש"ס לא בעי רק אי בתר מלמד אזלינן דאי בתר למד א"כ ק"ו אם דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש מכ"ש דחוזר ומלמד בב"א כמבואר שם בזבחים וא"כ מתורץ קושית תוס' דליכא למילף דעשה דוחה ל"ת משאר קרבנות ציבור דדחי הלא הש"ס קאי לב"ה ומסתמא קיימו בשיטת הילל רבן ואיהו ילפי דק"צ דוחים שבת מגז"ש דמועדו מתמיד ואם באנו למילף בכל התורה מקרבנות ציבר א"כ תפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א דהא מלמד הוא קודש ואבעי' דשם קאי למ"ד בתר מלמד אזלינן ומעיקרא דאמר הש"ס אי מפסח שכן כרת ולא אמר א"כ תיפשוט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א י"ל דהש"ס בעי לדחות דלא נימא דהך ברייתא דדרש עלי' אתי כמ"ד דפסח דדוחה שבת ממשמעות דמועדו אבל לבתר דאמר הש"ס ומכולהו שכן ישנו לפני הדיבר דקאי לב"ה ומסתמא בשיטת הילל רבן קיימו ואיהו יליף מגז"ש וא"כ שוב ליכא למילף משאר קרבנות ציבר דא"כ תיפשט דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א ונכדי הרבני מוה' מנדל כהן הקשה דאכתי קשה קושית התוס' דנילף מק"צ דהיינו מפסח וסוכת דדחי שבת דהרי המהרש"א בד"ה ודע כתב דהא איצטרך במועדיכם דמוספי רגלים דוחי שבת היינו על מוספי עצרת ויה"כ ור"ח אבל מוספי פסח וסוכת ידעינן מדכתיב כאלה תעשו לד' שבעת ימים וז' ימים א"א בלא שבת ונראה דאיכא למיפרך מה למוספי רגלים שכן תדיר כמ"ש ג"כ מ"ו בצל"ח דהם ג"פ בשנה או שכן באין לכפר וצ"ל דשאר קרבנות ציבר יוכיח או דעומר וב' לחם יוכיח אמנם כבר כתב מהרש"א בסוגי' דשעירים כה"ג דכתב שם וז"ל כיון דרגלים גופי' מר"ח את לית לן למימר שיהיה יוכיח אכפרת ר"ח כיון דאינהו גופי' מר"ח אתי ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א ע"ש א"כ ה"נ כיון דדבר הלמד בגז"ש מספקא להש"ס אין עושין ממנו יוכיח ובענין זה ישבתי ג"כ מה שהקשה הר"י דאורליינש בפ' דם חטאת וכו' והא תודה ושלמים הוי ב' כתובין ע"ש דף נ' ד"ה אם ול"נ לתרץ דלכאורה קשה איך פשיט ר"פ מהאי דתורת זבח השלמים דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש הלא בכה"ג אפי' דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש דהאי המינו ודבר אחר הוא דמהאי הקישא שא דאיתקש תודה לשלמים ילפינן דגם בתודה צריך להרים חזה ושוק כמ"ש רש"י במסכת זבחים דף נ"ה דמקשינן תודה לשלמים מה שלמים צריך להרים חזה ושוק ה"ה תודה וכיון שכן עבדינן הקישא לכולהו מילתא