אהל דוד מסכתות שונות כז

בא"ד ונראה לרשב"א וכו' והקשה שאגת ארי הא לקמן דף פ' מסיק הש"ס דקסבר עולא שו"ז על טמא שרץ וממילא קסבר שני תשלומין דראשון ואיך מסיק הש"ס לקמן דף פ' דקסבר כולן תשלומין לראשון והרי במסכת חגיגה דף ט' מסיק הש"ס למ"ד גבי פסח שני תשלומין דראשון לענין חגיגה כולן תשלומין זה לזה ואם נטמא בראשון חזי בשאר ימים ונראה הא דלא ניחא לרשב"א לתרץ כתי' ב' שתירצו בתוס' דאיצטרך שיהיה ציבור עושין בטומאה דלעיל איתא אשכחן דדחי שבת דדחי טומאה מנ"ל פרש"י כיון דלא דרש במועדו משמע מאן דדריש במועדו לענין דדחי שבת משמא נמי דדחי' טומאה ולעיל דף ס"ו איתא א"ל ר"א עקיבא עקרת מש"כ בתורה במועדו אפי' בשבת א"כ ממילא נשמע דדחי' טומאה והכא לר"א קיימינן ולא איצטרך קרא שיהי' נדחה טומאה בציבור אבל לעולא י"ל דאיצטרך קרא דלדחי טומאה בציבור ותירץ ב' לא סובר כפי' רש"י לעיל

ובדרך דרוש נראה דלעולא י"ל דשני רגל בפני עצמו אפ"ה איצטרך טמא להורת דטמא אפי' הזיד בשני פטור וכשיטות הרמב"ם שכתב בפירוש משניות ורשב"א רוצה לתרץ אף לשיטת רב אשי לקמן בר"פ מש"ט שגג ונאנס בני כרת ואיהו לא סובר כשיטת הרמב"ם כמו שהקשו עליו דילמא בני כרת כשהזידו בשני והלא ר"א קאי על מתני' ותוס' כתבו שם דמתני' סובר שו"ז על טמא שרץ לכן תירץ הרשב"א דמתני' דסובר שוחטין וזורקין על ט"ש סובר דאיצטרך שרשאי לעשות פסח שני

דף ע הוכיח מ"ו בצל"ח דדבר הלמד בהיקש עושין ליוכיח מדברי רש"י בזבחים וזה נגד דברי מהרש"א במסכת שבועות דף ט' ע"ב ד"ה כדאמר גם מדברי תוס' במסכת יבמות דף ע' ד"ה דפסח שהקשו שאר קדשים דאסור לאונן מנ"ל ואי מק"ו דמעשר מה למעשר שטעון כסף צורי וקשה הא נוכל לומר פסח יוכיח וא"כ נילפנהו במה הצד וע"כ תוס' סוברים כמהרש"א כיון דפסח גופי' נלמוד ממעשר ודבר הלמד בג"ש אי חוזר ומלמד בהא מספקא להש"ס בזבחים שוב ליכא למימר שיהיה יוכיח אפירכת ממעשר כיון דפסח גופי' נלמוד ממעשר וכמ"ש מהרש"א והנה שם ביבמות כתבו תוס' דשאר קדשים דאסורים לאונן ילפינן מהקישא דזאת תורת העולה ובריש מס' מנחות כתבו תוס' דאיכא מ"ד דלא ס"ל הך הקישא א"כ לדידי מנ"ל דשאר קדשים אסור לאונן ולשיטת רש"י הביאו מ"ו בצל"ח ניחא גם י"ל דתוס' ריש מנחות כתבו לפי שיטתם בפ' במה מדליקין הביאו מהרש"א יבמות דף ע"ג ומה שהקשו דלמה לא נילף דקדשים אסור לאונן מהך הקישא דמייתי הש"ס בפ' כל שעה נראה דלא לכל מילי איתקש דא"כ למאי איצטרך ממנו ביבמות דף ע"ד למילף פסח ממעשר דאסור לאונן ולאסור ערל במעשר הלא נוכל למילף מהאי הקישא דמייתי הש"ס בפ' כל שעה

שם באותו סוגי' כתב מ"ו בצל"ח דהאי דתוספתא בפ"ח במס' זבחים דמותר פסח נאכל ליום ולילה הוא דוקא למאן דיליף מזבחת פסח א"כ קראו הכתוב פסח וממילא דינו כפסח ממש אבל אם ילפי מואם כשב דכתיב גבי שלמים ממילא דינו משלמים ונאכלין לב' ימים ולכאורה קשה לאבוה דשמואל במסכת מנחות דף פ"ג דיליף מואם מן הצאן איך פליג על התוספתא דשנינו מותר פסח אינו נאכל רק ליום ולילה ונראה דתנאי היא דאבוה דשמואל ס"ל כסתם מתני' במס' מנחות ד' פ"ב דמוקי וזבחת פסח להקיש כל דבר הבא מן הבקר וצאן לפסח שאינו בא רק מן החולין וממילא הא דמותר פסח שלמים הוא מקרא ואם מן הצאן דכתיב גבי שלמים ותוספתא דזבחים אתי' כר"ע דיליף כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין מהקישא דזאת תורת העולה כדאי' שם במס' מנחות דף פ"ב וזבחת פסח מוקי למותר פסח שהוא שלמים ומדקראו פסח דינו כפסח דאינו נאכל רק ליום ולילה ובזה מיושב דברי הראב"ד הביאו ריטב"א במס' קדושין דף נ"ה דמקשה הש"ס ודילמא תודה היא והקשו תוס' הא מצי לאתנוי בשל שלמים ותירץ הראב"ד דתודה א"י להתנות בשל שלמים דממעט באכילה דתודה אינו נאכל רק ליום ולילה והקשה הריטב"א הא בסמוך אמרינן פסח שלא בזמנו שלמים ואכתי ממעט באכילה דצריך לאכול בתורת מותר פסח דאינו נאכל רק ליום ולילה ולהנ"ל ניחא דסוגי' שם קאי על מתני' בהמה שנמצא בירושלים במס' שקלים פ"ז ושם בסיפא איתא ר"י אומר הראוי לפסחים משמע דברישא מודה ר"י ובריש מנחות כתבו תוס' דהך ברייתא במס' חולין דף כ"א כמשפט חטאת בהמה דאינו בא רק מן החולין ולא יליף מהקישא דזאת תורת העולה משום דלית ליה הך הקישא והך ברייתא כמשפט הוא ספרא בת"כ פ' ויקרא פ' י"ח פסוק י' וסתם סיפרא הוא ר"י ועיין יומא דף מ"א ובשילהי בכורות וכיון דר' יודא לא ס"ל הקישא דזאת תורת העולה ממילא הא דפסח אינו בא רק מחולין יליף מוזבחת פסח ומותר פסח דהוא שלמים יליף מואם מן הבקר דכתיב גבי שלמים וממילא דינו כשלמים ממש ומותר הפסח נאכל לב' ימים והא דמקשי הש"ס ודילמא תודה הוא לר' יודא ועיין רמב"ם פ"ו מה' פסולי המוקדשין הלכה י"ח ובכ"מ שם ובלח"מ וקצת קשה מסוגי' דפסחים דף פ"ט וניתי מותר פסח ואולי ירצה לאוקמי מתני' ככ"ע, ודברי תוס' שם במסכת קדושין דף נ"ה ד"ה ודילמא אשם שהקשו דילמא מתנה בשלמים לא הבנתי דהא היכא דאיכא תקנתא לכ"ע אין מביאן קדשים לבית הפסול והא באמת ממתין עד שתומם ואי איכא לספוקי באשם א"כ ראוי שיהיה דמיו נופלים לקיץ מזבח וזה לא נזכר במשנה וכמ"ש מהרש"א שם בסוגי' דקדושין ולכן משני הש"ס דאשתכח בן שנה ואז ליכא למיחש לאשם ושפיר לא נזכר שיהיה דמיו כופלים לקיץ מזבח

דף עא תוס' ד"ה לילי כתבו ואי כפירש"י תקשה לכ"ע ותירץ הרב מ' אברהם פרצווי דרבא ידע דנוכל לומר משמחו בשעירי רגלים וא"כ כשחל יום ח' באחד בשבת יוכל לשמח בשעירי רגלים הנשחטין בשבת דהא דוחין שבת ונאכלין ליום ולילה הוא ליל שמיני עצרת

ד' עד תוס' ד"ה נחתך וכו' והא חזה ושוק הקשה מ"ו בצל"ח הלא פסח צלי הוא וצלי אינה אוסר רק כדי קליפה והשאר יאכל הישראל ונראה דדעת התוס' כאן כשיטת הג"ה מיימני הביאו מג"א סי' תמ"ז ס"ק ט' דדבר האוסר במשהו לא סגי' בקליפה וא"כ כוונת תוס' דמאי מקשי ש"ס דילמא הך ברייתא ה' שנתערבו פסחיהם אתי כר"י דס"ל מין בעינו ל"ב וכיון דהוא במשהו לא סגי אפי' כחוש בקליפה כן תרצתי בחבורי והקשו אותי