אהל דוד מסכתות שונות כו

לטמא שרץ דמטמאה באונס ומה דמשני הש"ס כה"ג זב נמי מטמא באונס כדר"ה וכו' קשה דלמה איצטרך קרא לשלוח זב קטן בעל ג' ראיות דב"ד חייבין לשלחו דבזה לא שייך כה"ג זב נמי מטמא באונס הלא קטן אינו מטמא ראי' ראשונה כלל [ובזה רציתי להוכיח דקטן אינו מטמאה בקרי הוא לטמאה אחרים אבל הוא עצמו כטמא בקרי] ומ"ו בנב"י במהדו"ת חי"ד סי' קל"ד השיב לי דאכתי מוכח מחנה ב' דאלת"ה ל"ל כל זב לרבות ב"ק הלא ב"ק נוכל למילף משרץ דאינו יוצאה מגופו וב"ק מטמא באונס ועל קטן לא אתא דהא קריו של קטן טהור והא דאמר יאמר זב ולא ב"ק שלא להאריך ע"ש וגם יש מקום לומר הא דאמר יאמר זב היינו מה דרבינן מכל זב כמו דאמר יאמר ט"מ והלא מטמא מת לא נוכל למילף דמה לט"מ דטעון הזאה ג' וז' רק מהא דמרבינן מכל טמא לנפש ה"נ הא דאמר ואל יאמר זב היינו הא דמרבינן מזב דהוא בעל קרי ולמה למכתב תיבת כל גבי זב ושוב לא קשה הא אין עונשין מן הדין משום הואיל דחמיר לא נתכפר בעונש מלקות לכך אין לומר ג"כ משום דחמירא שרץ לא סגי במלקות והלא זב חמיר וגם טומאה יוצאה מגופו ואפ"ה נתכפר במלקות וא"ל מה לטמא שרץ שטמא אף בקטן וב"ק קטן טהור כדאי' נדה דף מ"ג י"ל דסוגי' דהכא סובר כמ"ד דב"ק טמא משום נוגע והלא קטן הנוגע בש"ז טמא רק דקריו טהור רק דאכתי קשה דאיצטרך וכל זב לרבות ב"ק דאין עונשין מן הדין משום דחמיר לו נתכפר במלקות ואף דזב ג"כ הוא טומאה יוצאה מגופו ונתכפר במלקות ז"א דהא מצינו דב"ק חמור מזב דמטמאה במשהו ושוב ה"א הואיל דחמיר לא נתכפר בעונש מלקות לכך אמר הש"ס ואיתקש ב"ק לזב דגם ב"ק צריך כחתימת פי אמה ושוב לא שייך אין עונשין מהדין כיון דזב חמיר ונתכפר במלקות ה"ה ב"ק אמנם י"ל מעיקרא דדינא פירכא דלא שייך אין עמה"ד דהוא גלוי מילתא בעלמא אמנם י"ל דסוגי' דהכא קאי לרבא דסובר מס' סנהדרין דף נ"ד דאפי' בגלוי מילתא אין עונשין מן הדין ובזה מיושב קושית תוס' במסכת כדה דף כ"ב הא דבעי אביי הרואה קרי בקיסם והקשו בתוס' הלא הש"ס מסיק דר"ש סובר אין ב"ק לזב ולהנ"ל ניחא דאביי לטעמי' אזיל דסובר דבגלוי מילתא עונשין מה"ד ושוב אצ"ל לר"ש איתקש ב"ק לזב רק כקושי' מהרש"א דנוכל למילף במה הצד והנה גדול אחד תירץ על הא דמקשים על ר"ש יאמר ט"ש ואל יאמר דבהלא אין עונשין מן הדין דר"ש לטעמי' דסובר במס' סנהדרין עונשין מן הדין אמנם הרמב"ן בס' הזכות כתב הא דסנהדרין הוי גלוי מילתא בעלמא

גם ראיתי שגדול אחד רצה לומר דר"ש דסובר במס' סנהדרין עונשין מה"ד ע"כ סובר כר' יצחק דאין מלקות בח"כ כדאי' ר"פ מכות אמנם במס' ב"ק דף ע"א משמע דלר"ש יש מלקות בח"כ ועכצ"ל כמ"ש הרמב"ן דהאי דסנהדרין הוי גלוי מילתא ואף אם נימא דלר"ש אין מלקות בח"כ מ"מ הוצרך הש"ס לומר איתקש ב"ק לזב דאל"כ אכתי איצטרך קרא על ב"ק אם הכניס ידו דהיינו ביאה במקצת וכשיטת רבינא במסכת זבחים דהא דביאה במקצת שמי' ביאה הוא למלקות ולא לכרת ומיושב קושית תוס' הנ"ל דסוגי' דנדה דבעי אביי הרואה קרי בקיסום סובר כתירץ קמא בזבחים דביאה מקצת בשמי' ביאה אפי' לחייבו כרת ולא צ"ל דאיתקש ב"ק לזב רק כקושי' מהרש"א

ובסוגי' הנ"ל קשה לי על פרש"י שם ד"ה לרפואה אבל ביה"כ פליג דאינו לוקה ומשלם וקשה לי הכא ר"ש במס' יבמות דף ח' מפיק לצרור בשעה שנעשו צרות וכו' וע"כ צרות ערוה דאסור יליף מולקחה וקרא דעלי' מוקי דאינו חייב חטאת רק על דבר שזדונו כרת ולדידי כתבו תוס' שם דף ט' דאינו קרבן רק היכא דאיכא לאו א"כ שוב אין לוקין דלאו ניתן לאזהרת קרבן דאלולי לאו לא מחייב קרבן ועיי' רש"י יבמות דף נ"ה שכתב כה"ג לר' יצחק דלכך אינה לוקה דלאו ניתן לאזהרת כרת ובן בתי התרוני מוה' מנדל כהן ני' הישב די"ל דסוגי' דב"ק קאי לרבינא רפ"ג דמכות דלדידי אפי' לאו הניתן לאזהרת מב"ד לוקין א"כ וכ"ש לאו שניתן לאזהרת קרבן ורש"י ביבמות עכצ"ל דכתב זה לתירץ רבא במסכת מכות וכה"ג כתבו תוס' שם ד"ה ד"ה ברשעה

והנה הרב מוה' אברהם פרצווי הנזכר בתשובת שבות יעקב סי' ע"ו תירץ קושי' מהרש"א הנ"ל דלכך אמר הש"ס ואיתקש ב"ק לזב דאל"כ היאך אמר ר"ש יאמר זב ואל יאמר מצורע א"כ לא הוי מרבינן מכל זב ב"ק רק הוי מוקמינן כל זב לרבות מצורע דאידי ואידי טומאה יוצאה מגופו ואי דאינו שוה בשעורין הלא גם ב"ק אינה שוה בשיעור דב"ק במשהו וזב כחתימת פי האמה ולכך משני דאיתקוש ב"ק לזב א"כ למאי דדמי מדמנין דב"ק וזב שניהם כחתימת פה האמה ומצורע כגרים עוד תירץ מוה' אברהם הנ"ל מה שהקשו תוס' ד"ה מאי דהוי מצי למימר שמטמא משכב ומושב דאי לא אמר הש"ס שכן טומאה מגופו איך אמר ר"ש יאמר ט"מ ואל יאמר זב קשה דאי לא נאמר זב הוי מרבינן מכל טמא לנפש דאתא לרבות זב ולא הוי ידעינן טמא שרץ דהא זב לא נוכל למילף מטמא לנפש דמה לט"מ שטעון הוזאה ג' ו"ז לכך אמר הש"ס שכן טומאה יוצאה מגופו א"כ מסתברא לאוקמי האי דכל טמא לנפש לרבות טמא שרץ דלמה דדמי מדמינן כדאי' בדף ס"ח ופרש"י דב"ק דומה לזב שכן טומאה יוצאה מגופו ה"כ מסתברא דבא לרבות טמא שרץ דשניהם אינים טומאה יוצאה מגופו ולמאי דדמי מדמנין

דף סט תוס' ד"ה שוחטין וא"ת טמא דכתב רחמנא וכו' ויש לדקדק דקושי' זו הי' להם להקשות לקמן דף צ' דשם הוא עיקר פלוגתא דפוחטין וזורקין על ט"ש והכא לא מייתא הש"ס רק אגב ונראה דהי' מקום לומר דליכא למעוטי מאיש לפי אכלו דיוכל לאכול שלא כדרך הנאתו דאינו חייב משום טומאה וידי מצות אכילת פסח יוצא כמ"ש בס' תורת חיים במס' חולין דף ק"ך אם אכל מצה שלא כד"ה יצא דמצוה לאו ליהנת ניתנו והמ"ל נסתפק בזה והיינו למאן דיליף אזהרה לאוכל קדשים בטומאת הגוף מדכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר כדאי' יבמות דף ע"ה וכל היכא דכתיב אכילה אינו חייב רק דרך הנאה לכן הקשו תוס' בסוגי' דהכא דאמר רבא הוזאה למאי לאכילה אי לאכילה אכילת פסחים לא מעכב ולמה לא אמר הא יוכל לאכול שכד"ה וע"כ דאמר רבא זה קידם דהדר והי' סובר מצות להנות ניתנו או דיליף אזהרה לאוכל קדשים בטומאת הגוף מגז"ש טומאתו כדאי' רפ"ג מס' מכות וכיון דלא כתיב לשון אכילה אצל אזהרה באוכל בטומאת הגוף חייב אף שלא כדרך אכילתו: