אהל דוד מסכתות שונות כה

טומאת מקדש רגלים דהמה תדירי שהמה ג"פ בשנה כ"ש שיכפרו על טומאת מקדש ואף דחיצון גופי נלמד מהקישא הלא איתא בזבחים דף מ"ט דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו והאי פירכא דכפרתו מרובה אינה רק פירכא כ"ד אלא צ"ל דרגלים לא מקרי תדיר להיותן חלוקים אמנם בעיקר ס' מהרש"א שכתב דכפרתן מרובה אינה רק פירכא כ"ד קשה לי מדברי תוס' מס' שבועות דף ט' ד"ה אף ואין להקשות ונילף מהאי בנין אב דליכפר נמי אכפרה דחיצון וכו' ועוד לענין זה איכא למיפרך מה ליוה"כ שכפרתה מרובה ולשיטת מהרש"א קשה א"כ תפשוט הא דמספקא לש"ס בזבחים דבר הלמד בהיקש אי חוזר ומלמד בב"א תיפשוט דאינו מלמד דאי מלמד קשה נילף מהאי בנין אב דליכפר ר"ח נמי אכפרה דחיצון ואי דמה ליוה"כ שכפרתה מרובה הלא הוא רק פירכא כ"ד ועוד קשה לי מדברי תוס' מס' חולין דף כ"א ד"ה כמשפט ובמס' יומא דף ל' ע"א שהקשו מה ליום הכיפורים שכפרתה מרובה ושם הוא חדא מחדא

שם תוס' ד"ה אלא תימה וכו' הקשה מג"ש דלמא ר"ש דריש משמעות דמועדו ונראה דאי נימא דר"ש דריש משמעות דמועדו וגם הא דדחי שבת ג"כ משמעות דמועדו קשה הא דאיתא במסכת יומא דף מ"ו ע"ב שבת דהותרה בציבור וכו' טומאה דחוי' והנה ר"ש הוא דסבירי ליה טומאה דחוי' וקשה כיון דשבת וטומאה מחד קרא ילפי מ"ש שבת דהותרה וטומאה דחוי' א"ו דיליף הא דדוחה טומאה מקרא אחריני

שם ואיתקש ב"ק לזב הקשה מהרש"א הא אף אי ב"ק במשהו איכא למילף במה הצד ונראה לתרץ דהנה וודאי אפי' אי נימא דזב צריך כחתימת פי אמה מ"מ ראי' ראשונה של זב דמטמא במשהו כמו ראיה ראשונה של זב דמטמא באונס כמו דאי' במסכת נדה דף ל"ה ראיה ראשונה של זב מטמא באונס דלא מצינו לו טומאה רק מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראי' א' של זב וא"כ ממילא נמי אמרינן מה שכבת זרע מטמא במשהו אף ראי' א' של זב מטמא במשהו וא"כ לא נוכל למילף במה הצד מזב ומבעל קרי דאכתי איכא למפרך דמה להנך שמטמא במשהו דנהי דזב צריך כחתימת פי האמה מ"מ משכחת גבי זב מיהת דמטמא במשהו היינו בראיה ראשונה וכה"ג כתב רש"י ד"ה ואסור ע"ש וא"כ איכא למפרך דאכתי יש צד חומר בזב שמטמא במשהו מיהת בראי' ראשונה ועיין רשב"א שבת דף קל"ב שכתב דפירכת סובבים על הכלל ובאמת דבר זה צריך שקידה בכמה מקומת עיין תוס' זבחים דף י' ד"ה חטאת בשמיעת קול ושם דף ק"י מה לשחיטה וכו' וע"ש ריש פ"ב גבי יושב ועיין מכות דף י"ט כיון דאיכא בכורי גר ובריש קדושין כסף באשות לא אשכחן ועיין נדה דף נ"ח ובחדושי רמב"ן ריש יבמות מה לפסח שבכרת, והנה מהרש"א כתב לתרץ דש"ס ידע דאיכא פירכא כ"ד ואמה הצד פרכינן פכ"ד דצד חמור הוא רק פירכא כ"ד ע"ש והנה לסברת הריטב"א בחידושיו למס' מכות דף ד' על הא דאמרינן ור"י צד חמור לא פריך משום דצד חמור הוי פרכא כל דהוא ולא ס"ל מאי דאמרינן דעל מה הצד פרכינן פרכא כל דהוא קשה קושי' המהרש"א דלמה צריך הש"ס לומר ואיתקש ב"ק לזב הלא נוכל למילף במה הצד ואף אם איכא פירכא כ"ד מה בכך דילמא גם ר"ש סובר בהא כר"י דלא חייש לפירכא כ"ד וי"ל דבאמת הוי מצי הש"ס לתרץ כן כיון דבל"ה איתקש ב"ק לזב כדאית' נדה דף ל"ה וגם נראה כיון דלרב חסדא דאמר מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו לוקה צריך לאוקמי כר"ש ואם נימא דגם ר"ח לא חש לפירכא כ"ד ממילא סובר לאו שאין בו מעשה לוקין דנוכל למילף מעדים זוממין ומוצא שם רע כדאיתא ריש מכות ועיין בפ"י שכתב דהאי פירכא מה למוציא ש"ר שכן קנס גם כן הוא פירכא כ"ד והלא שמעינן לר"ח במסכת מכות דף כ' מאן דאכל תמרי בארבילי לוקה ופרש"י דלאו שאין ב"מ אין לוקין [רק די"ל דאפ"ה ס"ל לר"ח לשב"מ אין לוקין דכתיב לעשות וגם על דברי פ"י שכתב דפירכא דקנס הוא רק פירכא כ"ד קשה איך הקשה מעיקרא למוציא שם רע שכן קנס הלא מחדא לא פרכינן כ"ד] ויותר כראה דניחא לש"ס לומר דס"ל כר"נ דזב צריך כחתימת פי האמה דזה שמעינן להדיא בברייתא והקישא דאיתקש ב"ק לזב ג"כ כזכר להדי' ומפורסים במס' נדה דף ל"ה משא"כ הא דצד חמור לא פריך לא נזכר בהדי בברייתא והיה צריך להביא האי דר"י ריש מכות יותר ניחא להש"ס לומר דר"ש בע"כ סובר כר"נ ובזה ניחא קושי' תוס' במסכת נדה דף מ"ב תוס' ד"ה ע"כ ודע דמדברי הריטב"א דר"י דלא פריך צד חמור לא ס"ל דעל מה הצד פרכינן פירכא כ"ד קשה מסוגי' דשבועות דף ט' מה ליה"כ שכפרתו מרובה ושם אליבה דר"י קיימינן ומהרש"א כתב שם דהוא פירכא כ"ד

תוס' ד"ה כה"ג וכו' דא"ל ט"מ יוכיח וכוונת התוס' דזב נוכל למילף במה הצד מט"מ ושרץ וקשה לי דאכתי איכא למפרך דמה להנך שמטמא במשהו ואף דבמת בעי כזית מ"מ מצינו במת פעמים שמטמא במשהו כגון אברים אין להם שיער ועל מה הצד פרכינן פרכא כ"ד וכמ"ש רש"י ד"ה ואסור ועיין רמב"ן יבמות בסוגי' דעלי' דפריך הש"ס מה למילה שכן בכרת ואף דאם נימל לאחר ח' שוב ליכא כרת מ"מ כיון דמשכחת מיהת לפעמים צד כרת אמנם ר"ש לטעמי' דס"ל חולין דף קכ"ט דאבר מ"ה צריך כזית בשר רק מאי הקשה הש"ס ור"י שפיר קאמר ר"ש דילמא ר"י ס"ל אברים אין להם שיער ואי דקושי' הש"ס הוא דיאמר זב ואל יאמר מצורע דילמא ר"י לא ס"ל זב צריך כחתימת פי האמה רק זה אינו דאי ס"ל זב מטמא במשהו א"כ יאמר ט"מ ואל יאמר זב ואי דמה לט"מ שמצינו לפעמים במשהו הא גם זב מטמא במשהו ואם סובר זב צריך כחתימת פי האמה שוב קשה יאמר זב ואל יאמר מצורע וגם בלא"ה מקשי ש"ס שפיר לפמ"ש הריטב"א במס' מכות דף ד' דר"י דלא פריך צד חמור ה"ה דלא פרכינן אמה הצד פירכא כל דהוא

דף סז ע"ב תוס' ד"ה ואיתקש ב"ק לזב והקשה מהרש"א הלא אפי' לא איתקש הלא נוכל למילף במה הצד ונראה דהנה מקשים איך אמר ר"ש יאמר טמא ואל יאמר זב הלא אין עונשין מן הדין בשלמא הא דאמר יאמר זב ואל יאמר מצורע ניחא דמצורע בל"ה לא לקה דנתקו לעשה אבל הא דאמר יאמר טמא ואל יאמר זב קשי' ונראה דהנה הקשתי על הא דבעי ר"י במסכת נדה דף ל"ד ע"ב ראיה ראשונה של זב אם מטמאה וקשה דתיפשוט דמטמא דאי לא מטמא א"כ לא משכחת זב קטן בעל ראי' אחת אכ"ק איך אמר ר"ש יאמר ט"מ ואל יאמר זב ומסיק הש"ס דיאמר טמא שרץ ואל יאמר זב הלא איכא למיפרך מה