אהל דוד מסכתות שונות כד

לאחר שנתבשל בשר טמא בחלב דזה מחשב איסר ב"א קמ"ל גדי להוציא טמאה והא דפוטר חלב בחלב היינו לאותן שהביאו ב"ש קודם שנתבשל החגב בחלב ועוד י"ל דמ"ד אינה לוקה מוקי חד גדי לרבות מתה דהוא מוסיף דאיהו סובר כאחרים במס' ע"א דף ס"ד איזו גר תושב שקיבל כל המצות חוץ מאכילת נבלה והשתא איסר בב"ח הוא מוסיף דמעיקרא כשהיא מתה מותר לגר תושב ועכשיו כשנתבשל בחלב אסור גם לגר תושב ומגו דאתוסף לגר תושב איתוסף לכ"ע אבל חלב בחלב אינה מוסיף ואפי' לשיטת רש"י דאיסר הנאה הוא מוסיף אולי ס"ל כר"ש דבב"ח מותר בהנאה וכה"ג יש לתרץ מה שהקשה מהרש"א בחולין דף ק"ב דלמה לי קרא דאב"ה לא חל על טמאה תיפק דטומאה קדים ול"ל כל שבשרו מותר ולהנ"ל ניחא דאיצט' קרא למ"ד לאברי' עמדת למי שהביא ב' שערו' אחר שנולדה הטמאה דלדידי אמ"ה ואיסר טומאה בהדדי קאתי גם י"ל דמ"ד לאברים עומדת ס"ל כר"ש דקלוט במעי פרה מותר וכשנולד אסור כדאיתא פ' בהמה המקשה וא"כ כל שבשרו מותר בקלוט מן הפרה דאז איסר אבמ"ה ואיסר טומאה בהדדי קאתי' קמ"ל קרא דלא מחייב משום אבמ"ה גם י"ל כגון שחישב לאכילת אבר ודע דקושי' מהרש"א לא קאי רק לאביי' שם בחולין דף ק"ב דלאינך ה"א דנוהג בטמאה דהוא מוסיף

עוד י"ל קושית מהרש"א במסכת חולין שהבאתי די"ל דמ"ד לאברים עומדת סובר כשמואל במסכת נדה דף נ"ד דשסועה הוא ברי' שיש לה ב' גבין דבמעי אמה שרי וא"כ איסר טומאה ואמ"ה בהדדי קאתי ואיצטרך קרא למעוטי ובהאי ענין קשה לי על מ"ו בצל"ח במסכת פסחים דף צ"ה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו זבין ומצורעין שייר' ובברייתא דקתני ואם אכלו פטורין ולמה לא חשיב מצורעין וכתב מ"ו דלא אתי איסר טומאת הגוף וחייל על איסר שלא למנוייו ע"ש ולדידי קשה הרי משכחת כגון מצורע שהובא ב"ש אחר שנזרק דם הפסח דקטן בן יומו מטמא בנגע וא"כ איסר שלא למנוייו ואיסר טומאת הגוף בהדדי קאתי וכה"ג כתבו תוס' זבחים דף מ"ה עיי' נדה דקטן ב"י מטמא בנגע גם מ"ש מ"ו בשם אחד דלכך לא חשיב המשנה מצורע דפסח נאכל בירושלים ומצורע משולח ל"ג מחנות שמעתי מאחד מן תלמידי (הוא ניהו בנו הרב מ' יחזקאל זצ"ל) דאכתי הוי לי למיתנא מצורע בימי ספורו דהיינו אחר שהביא ב' צפרים דאז מותר לכנוס למחנה ועיי' פי"ד דנגעים מ"ב וכן מבואר ברמב"ם פי"א מהל' ט"צ דלאחר שהביא ב' צפרים ותגלחתו טובל ונכנס לפנים מן החומה ומונה ז' ימים ובז' ימים הללו הוא אב הטומאה א"כ משכחת מצורע לפנים מן החומה

ד' נט סד"א הואיל וכתיב הקשה מ"ו בצל"ח למאי איצטרך האי ס"ד הלא בלא"ה מאי חשיבת דקטורת מנרות ומסברה ה"א איזה שירצה יקדים ואיצטרך אותו להקדים קטורת לנרות והנה י"ל כיון דקטורת מכפרת על לשון הרע כדאיתא יומא דף מ"ד יבוא דבר שבחשאי וכו' [ואולי גם קטורת דכל השנה כן] ומכפר עדיף כדאיתא יומא דף ל"ג ובס' מאמר אברהם כתב בשם הגאון מ' ברוך זצ"ל כתב דה"א קטורת קודם כדאיתא שם דכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא ואין מעבירן על המצות ע"כ

שם הואיל וכתיב הקשה מ"ו לא ניכתב הסמוכים כלל ולמה תלה הקטורת בנרות ומה מועיל הקישא ונראה לפי מאי דאיתא במסכת מנחות דף נ' אין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטרנה ואי לאו דעביד הדלקה באורתא וכו' ופרש"י כיון דמנורה בערב ה"ה קטורת וא"כ שפיר תלה קטורת בנרות ואידך ברייתא במנחות דסובר דמחנכין בקטורת של שחר ה"ל כברייתא ראשונה ואיצטרך אותו דלא נימא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין ערבים וה"א דנרות קודם לפסח ואיצטרך אותו: שם בשאר ימות השנה ופרש"י אם הביא שלמי נדבה הקשה מ"ו הלא טעונין סמיכה וכיון שהוא מחוסר כפורים איך יסמך והנה תוס' מס' גיטין דף כ"ח ע"ב ד"ה והא כתבו הא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן ולא קפדינן על סמיכה כגון שהיה עובר על בל תאחר וא"כ הכי נמי יש לאוקמי' בכה"ג

ד' נט ע"א והא איכא עולה הקשה בס' אור חדש דלמא גם ר"ח סובר אין לינה מועלת בראש המזבח וא"כ עולה מעלה ולינה בראש המזבח רק בחטאת בהמה לא רצה לאוקמי ומעלה בראש המזבח משום דקשה לי' קושית הש"ס כל כונה דלא מקטרי אימורין כהנים לא מלי אכלי בשר ונראה דבמס' זבחים דף פ"ז איתא ר"ח אמר עמוד השחר עוכלתן אמרי דבי רב טעמי' דר"ח ק"ו מה חצות וכו' וכתבו תוס' שם דרבה לטעמי' דס"ל אין לינה מועלת בראש המזבח וא"כ ר"ח דאית לי' הק"ו סובר דלינה מועלת בראש המזבח דאל"כ איכא למיפרך מה לחצות דעושה עיכל בראש המזבח אע"כ סובר דלינה מועלת בראש המזבח

ד' סד ע"א ד"ה טמאה ואין נראה לר"ת וכו' ולחומר הקושי' נראה לתרץ קצת דיש סברא לומר דפסח בעי עקירה אפי' אם עשה פסח ראשון מ"מ דעתו שיהיה פסח כגון אם יצטרך אחד לפ"ש יתן לו א"כ דעתו שיהי' לפסח ולא לשלמים [גם יש סברא אפי' אם לא עשה פסח ראשון אולי ימצא מובחר ממנו כמו ששנינו במסכת יומא ואם השני מובחר ממנו יביאנו] וא"כ רישא דקתני לשמו פטור הא סתמא חייב מיירי כגון שהיו רובן טמאי מתים ומעוטין זבין דסובר ר"ה דף פ' דאין תשלומין לפסח הבא בטומאה דבכה"ג בוודאי דעתו לשלמים שאינו ראוי' לפסח שני דאין תשלומין לפסח הבא בטומאה

ד' סו הנה מ"ו בצל"ח תמה על מהרש"א שהקשה דלמה לא ילפינן פסח דדחי שבת משעירי רגלים והקשה דשעירי רגלים לגבי פסח מיחשב תדירי שהמה ג"פ בשנה ול"נ להוכיח כשיטת מהרש"א דבמסכת שבועות דף ט' מקשי ש"ס שעירי רגלים מנ"ל אי מדיה"כ שכן כפרתן מרובה ומהרש"א שם הוכיח דהך פירכא כפרתה מרובה אינה רק פירכא כל דהוא והא דפריך שכן כפרתה מרובה היינו משום דבלא"ה ליכא למילף מחיצון דחיצון גופא נלמוד מהקישא דפנימי ודבר הלמד בהיקש מספקא לש"ס בזבחים אי חוזר ומלמד בב"א רק דלא נילף מר"ח ואי מה לר"ת שכן תדיר יוה"כ יוכיח אבל השתא דאיכא פירכא ליבא למימר תוכיח כמ"ש תוס' שם ד"ה שכן ומעתה אי נימא דרגלים מקרי תדיר לגבי פסח א"כ ה"ה המה תדיר נגד יוה"כ א"כ קשה מאי מקשה ש"ס במס' שבועות דף ט' שעירי רגלים מנ"ל הלא איכא למילף מק"ו דחיצון שאינה תדיר דאינו רק פ"א בשנה מכפר על