אהל דוד מסכתות שונות כג

ולא הוי צורך קצת אבל גבי ש"ה וודאי קשה ליפרוך אכ"ע מטעם מתוך וצ"ל דמטעם מתוך לא הוה מצי למיפרך דאיכא לאוקמא בת"ק דרשב"ג כר"ע דל"ל מתוך ולא פריך אלא לר"ח לפי"ז לדידן דקי"ל מתוך באמת אף דקי"ל כרבה קשיא לן בשתי הלחם אמאי לא דחי י"ט מטעם מתוך והוצרך הרמב"ם לטעמא דלכם ולא לגבוה ומתורץ גם קושי' א' דבלחם הפנים לא הוצרך לטעמא דלכם ולא לגבוה כקושיין דהא לא פריך הש"ס מלחם הפנים רק לר"ח אבל לא לרבה דקי"ל כוותי' ואי משום מתוך הא בעי' צורך קצת ומצוה שאין זמנה היום לא הוי צורך קצת: ועוד יש לתרץ דהנה הפלתי בי"ד ק"ח הקשה אמאי אין ש"ה דוחה י"ט הא אין התנור מקדש וא"כ יוכל לאפות ש"ה עם איזה ככרות לעצמו ואז מותר משום דהפת נאפה יפה למאי דקי"ל כרשב"א בשלומא לשיטת תוס' בביצה שצריך גם לסברת הואיל דלא שייך התם בש"ה אבל לשיטת תוס' בפסחים קשה וי"ל דתוס' בפסחים לא הקשו אלא מצד מתוך וזה לא שייך בש"ה דכתיב לכם ולא לגבוה ואין מקום להקשות אלא למאי דקי"ל כרבא דהלכה כרשב"א דסובר פת נאפה יפה הוי צורך ממש אבל ז"א דהא לא סמכינן אסברת פנ"י אלא בצירף הואיל והואיל לא שייך בש"ה כמ"ש הפלתי ולפע"ד נראה למאי דס"ד דהמקשה דלא ידע מלכם ולא לגבוה אמאי לא פריך גם לרבה דלישתרי אפיית ש"ה בי"ט ע"י שיאפה לעצמו איזהו ככרות משום סברת פנ"י דלכ"ע זה מקרי צורך קצת ומטעם מתוך אמנם י"ל דאיכא לאוקמי כר"ע אבל לדידן דקי"ל מתוך הוצרך הרמב"ם הטעם לכם שלא תקשה לישתרי ע"י שיאפה לעצמו ג"כ איזהו ככרות ומשום דהפת נעשה יפה ודברי פי חכם חן

שם ע"ב המבשל ג"ה בחלב הקשו ליתני ג"ה של נבלה ומ"ו בצל"ח תירץ דהאי תנא ל"ל כולל ואפ"ה משום בב"ח חייב כדאיתא בחולין דף קי"ד ע"ב דלהכי אפקי רחמנא אכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בשולו כך לוקה על אכילתו ואידך דאמר להיפך סובר כר"י מס' יומא דף ל"ו ואתי' הברייתא כריה"ג ואין לוקין על נבילה דהוי לאו הניתק לעשה וחתני מ' וואלף לייפניק ני' הקשה דאכתי קשה ליתני ג"ה של טרפה ונראה דוודאי להך גירסא שכתבו שם תוס' במסכת יומא שנמצא בספרים לאו דנבלה וטריפה איכא בנייהו א"כ ניחא אך להך גירסא דלא גריס טריפה אולי סברי דא"ה הוא מוסיף והאי תנא כולל לית ליה אמנם בב"ק הוי איסר מוסיף. ראיתי בספר אבן העוזר שכתב דלמאן דיליף דאין שורפין ק' ביו"ט מדכתיב עש"ב או מדכתיב והנותר ממנו עד בוקר אם עבר ושרף אינה לוקה דהוי רק עשה ולדידי מספקא דאיכא למימר אהדרינא קרא לא"ק כמו הגוזז בפ"ה ועיין ביצה דף י"ב ד"ה השוחט

ד' מו תוס' ד"ה ועייל תימה לר"י ליתנא ג"ה של נבלה והקשה מ"ו בצל"ח דלמא הך ברייתא לית לי' כולל והא דחל בב"ח על גיד הוא כדאיתא במסכת חולין ועיי' לעיל ד"ה המבשל וי"ל דהנה תוס' מסכת זבחים דף ע' הקשו למה לי קרא דנבלה חל על חלב תיפק דהוא איסר כולל ואי דיליף מיניה דלמא שאני חלב דהותר מכללו ובתשו' מנחם עזרי' תירץ דבאמת ילפינן מיניה ואי דמה לחלב שהותר מכללו זה לא מחשב פירכא דבבהמה קאמרינן ובבהמה לא אישתרי כדאיתא פסחים דף כ"ג ע"ש ור"ש דמחשב זה לפירכא איהו לא ס"ל כולל וא"כ שפיר הקשה הר"י ליתני ג"ה של נבלה ואי דלית ליה כולל היא גופי' קשה למה לא ילפינן כולל מהא דגלי' רחמנא דנבלה חל על חלב ואי דמה לחלב שהותר מכללו י"ל בב"ח יוכיח דמחידוש ג"כ מצינן למיעבד יוכיח כדאיתא ריש פ' א"נ ריבת יוכיח ועוד לר"ש לא קשה למה לא יליף איסר כולל מהא דגלי רחמנא דנבלה חל על חלב משום דאיכא למפרך מה לחלב שהותר מכללו ולר"ש ליכא למימר בב"ח יוכיח דהא דאיתא בש"ס להכי אפקי' רחמנא אכילה בלשון בישול הוא דוקא אי ילפינן איסר אכילה מג"פ לא תבשל אבל ר"ש יליף במסכת חולין דף קט"ז מג"ש קדש קדש ולא אפיק רחמנא אכילה בלשון בישל

(והנה תוס' במסכת חולין דף קט"ו ע"ב ד"ה כלאי כתבו דלא מקרי הותר מכללו רק היכא דכתיב כל, ובמס' יבמות דף ה' ע"ב תוס' ד"ה כולה הקשו דילמא שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה והרי גבי כלאים לא כתב כל וגם קצת קשה מסוגי' דריש אלו נערות מה לחובל בחבירו שהותר מכללו וגם במסכת פסחים דף ס"ב ואל תוכיח טומאה שהותר מכללו לכן לולי דברי תוס' נראה דאיסי ב"י דיליף בב"ח מערלה סובר כר' יודה במסכת פסחים דף כ"ג לכם להוציא נטוע לרבים וא"כ גם ערלה הותר מכללו אצל נטוע לרבים)

וא"ל דמהאי דחל נבלה על חלב ליכא למילף כולל דשם הוא איסר מוסיף דמעיקרו מותר לגבוה ז"א דקרא סתמא כתיב וחלב נבלה משמע אפילו בעלת מום וגם בתמימה לא איצטרך קרא כיון שהוא מוסיף ובאמת תוס' במסכת חולין דף קי"ד כתבו דשאני נבלה דמטמא אבל הר"י אולי לא ס"ל הך סברא רק כשיטות תוס' זבחים הנ"ל דלא נחת להך סברא וגם נראה לתרץ קושי' הר"י הא דלא חשיב נבלה דודאי לר' ירמיה במסכת יומא דף ל"ה דמוקי פלוגתא דר"י ור"ע אי לוקין על לאו דנבלה א"כ מוקי הך ברייתא כר"י ומ"ד שם ביומא דלכ"ע לוקין ואפ"ה נוכל לומר דהברייתא לית לי כולל ואפ"ה חל בב"ח על ג"ה דשאני ב"בח דרחמנא רבי' דכתב גדי לרבות חלב ומתה ולא חשיבא ליה הך פירכא דהותר מכל ועיין חולין דף קי"ג ופסחים דף כ"ג אבל שאר אסורים ליכא למילף מבשר וחלב דחידוש הוא כמ"ש תוס' חולין דף ק"א וחכם א' הקשה על תשובת מ"ע הנ"ל הלא ריה"ג דמסיק שם בפסחים דף כ"ג לתירץ השני דיליף גיד מק"ו דחלב ולא חשיבא הך פרכא דהותר מכללו ולמה לא יליף מהא דנבלה חל על חלב ונראה דמהאי דנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף לא קשה דילמא להאי סוגי' דטומאת בשר חמירא דלית ליה טהרה במקוה וקל על חמור לא חייל בכובל והאי דאוכל ג"ה של נבלה כראה דכמו שכתב הרשב"א דסוגי' דחולין קאי לשנוי' בתרא דפסחים דלרי"ה ג"ה מותר בהנאה וע"כ צ"ל דהך שנוי' קמא באמת חכמים דפליגי על ר"מ באוכל ג"ה של נבילה לאו רי"ה הוא רק תנא אחר ס"ל לתשובה מ"ע להיפך דסוגי' דחולין קאי לשנוי' קמא דפסחים

ובזה הענין נראה לתרץ מה שהקשה הריטב"א במסכת חולין דף קי"ג למ"ד מבשל חלב בחלב איבה לוקה דאחע"א א"כ חד גדי מיותר דלמעט טמאה לא איצטרך ול"נ דאכתי איצטרך גדי למעט טמאה באופן שהוא בבת אחת ועל דרך שכתבו תוס' מס' זבחים דף מ"ה ע"ב ד"ה אבל העצים כגון שהובא ב' שערות