אהל דוד מסכתות שונות כב

שבועה יש ג"כ עכשיו בשאלה ע"כ והנה לאמימר דסובר אפי' אכלה כולה נשאל עלי' ג"כ י"ל דאותו חמור כבר מת ושוב אינה בשאלה וגם אולי סובר אמימר כרשב"ל דאיסר הבא ע"י עצמו לא חל ע"י כולל וגם א' מתלמידי הרבני בן בתי מהו' מנדל כהן כרו הקשה דאכתי הוי למיחשב שבועה שלא אחריש שדה זו בין בחול ובין בי"ט וחרש דשוב ג"כ ליתא בשאלה לרבא ולי נראה לתרץ שיטת רש"י דהנה בס' טורי אבן הקשה דלמה לא חשיב ג"כ לאו דבל תאחר דאיתא בריש נדרים אמר ר"א נזיר שטמא עצמו במזיד עובר בבל תאחר דהיינו אם נשתהה בטומאתו ג' רגלים וגם ע"ז הקשה הנ"ל הא הוי לאו שאין ב"מ [ולדידי לא קשה כמ"ש תוס' שבועות דף י"ז ד"ה או דתחילת לבישה היה ע"י מעשה ועיין במ"ל סוף פ"ג מה' ביאות מקדש וברשב"א ריש נדרים] ולא קשה דהא ר"א אמר להדי' במסכת זבחים דף כ"ט ע"ב דלאו שאין ב"מ לוקין וא"כ מתני' דיש חורש יש לאוקמי כמ"ד לאו שאין ב"מ אין לוקין ולכך לא חשיב לאו דבל תאחר וא"כ מתורץ קושית תוס' דהמקשה לא רצה להקשות מחמור דאיתא ג"כ בשאלה הייתי אומר דבאמת לא חשיב לאו דמעילה וחשיב נזיר בתרתי משום לא יטמא ומשום ב"ת ואתי' כמ"ד לאו שב"מ לוקין ורש"י דמפרש משום מעילה ולא מפרש משום ל לדמ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין דא"כ מצינו סתם מתני' דסובר לאו שאב"מ לוקין וקשה הלא במס' שבועות דף ג' מקשה הש"ס במאי אוקמתא למלקות א"ה קשי' דר"י אדר"י וקשה דלמה מקשה הש"ס קושי זה במס' שבועות השנוי' בתר מסכת מכות כדאיתא שם מכדי תנא ממכות קא סליק ולמה לא מקשה ש"ס במס' מכות על מעני' דיש חורש דלוקה משום בל תאחר דהוא לאו שב"מ והלא ר"י אמר הלכה כסתם משנה ואיהו אמר לשב"מ אין לוקין לכן כתב רש"י דנוכל לומר דמלקות אחד הוא משום מעילה עוד י"ל דבמקדשין לא רצה להקשות דאיכא לאוקמי שהקדישו ע"ד רבים דליתא בשאלה וגם המקשה אסיק דבר שגם עכשיו בשאלה לא חשיב והא דמקשה מנזיר אף דאיכא עד"ר דליתא בשאלה כראה דהמ"ל פ"ו מהל' שבועות כתב בשם הרשב"א דאם כשבע עד"ר ועבר על שבועתו מתירן לו והיינו שנא יכשל להבא והכי במוקדשים של בדק הבית לא שייך שיתירו לו שלא יכשל להבא דכיון דמעיל נפקא לחולין ואין כאן מכשול עוד אבל נזיר אף שראינו שעבר על נזירתו מתירן לו שלא יכשל להבא גם י"ל דלכך מפרש רש"י דנקיט חמור של בדק הבית ולא מפרש כמו שפירשו התוס' דכלאי הכרם וכלאי זרעים חשיב בתרתי דאתי' כר' אושי' דא"כ היא גופה קשה למה לא חשיב ג"כ לאו דמעילה כמו שהקשה תוס' משום דאינו חייב רק בש"פ לא ניחא לרש"י לכך מפרש משים מעילה ומתני' לא אתי' כר' אושי' ועיין ריטב"א שילהי מכות אבל המקשה לא רצה להקשות מחמור דילמא באמת לא חשיבי מעילה וחשיב כלאים בתרתי והא דלא חשיב מעילה משום דאיתא בשאלה אבל למסקנא דחשיב אף מידי דאיתא בשאלה ניחא לרש"י דחשיב מעילה ולא חשיב כלאי זרעים וכלאי כרם בתרתי וניחא לרש"י לפרש ככ"ע אף למאן דפליג על ר' אושי' עוד י"ל דרש"י הוצרך לפרש משום מעילה דקשה לרש"י קושית עוס' דלמה לא חשיב שור פסולי המוקדשין א"כ לא רצה להקשות מחמור דהא דלא חשיב מעילה וחשיב כלאי זרעים וכ"ה יהיה צריך להביא הא דר' יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשין יותר ניחא להקשות מסיפא דמתני' וק"ל

בשם הרב הגאון מהו' אברהם בעק זצ"ל שהי' אבדק"ק האליטש חותנו של הרב מ' יחזקאל זצ"ל בן המחבר זצ"ל

הרמב"ם פ"ה מהל' תמידן ה' י' כתב אין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת ולא את היו"ט ובפ"ק לענין הלחם כ' ואין עשייתן דוחה יו"ט שנאמר הוא לבדו לכם ולא לגבוה עכ"ל והקשה בס' עולת חדש חדא למה לא הוקדם ליכתוב טעם זה דלכם גבי לחם הפנים ותו דגם בשתי לחם אין בו צורך דהא הש"ס לא הוצרך לטעם דלכם אלא לר"ח אבל אנן קי"ל כרבה דאמרינן הואיל בלא"ה לק"מ ואמר הגאון הנ"ל דבר נחמד דהנה במס' ביצה בסוגי' דמתוך דעת רש"י דלא בעינן צורך קצת רק מדרבנן והקשו עליו בתוס' מסוגי' דהכא דפליגי רבה ור"ח באופה מי"ט לחול אם לוקה ופלוגתיי' בהואיל תיפק לי' דבל"ה לא לקי מטעם מתוך א"ו דצריך צ"ק מדאורייתא ולישב שיטת רש"י תירץ הפר"ח דרבה דאתקיף שם דף י"ב ס"ל הכי גם להמסקנא ר"ח ס"ל כוותי' וא"כ לכ"ע לא אמרינן מתוך ולא קא מפלגי רק בהואיל והנה בדעת הרמב"ם אי ס"ל כרש"י או כתוס' פליגי הה"מ והפר"ח דה"ה ס"ל דרמב"ם סובר כרש"י והפר"ח הוכיח דס"ל כדעת התוס' ולפי"ז לא מיבעי לדעת הה"מ וודאי הוצרך הרמב"ם לומר הטעם דלכם ולא לגבוה דהא לכאורה קשה לס"ד דהמקשין דלא אסיק אדעתי' הא דלכם ולא לגבוה אמאי לא פריך רק לר"ח ולא לרבה ליפרוך אכ"ע דלידחי י"ט מטעם מתוך ואף דבעינן צורך קצת היינו רק מדרבנן ואין שבות במקדש אמנם זה אינו דהא הסוגי' קאי הכא לרבה ולר"ח דס"ל לתרווייהו לפי שיטת רש"י דלכ"ע לא אמרינן מתוך רק ב"ש וב"ה בעירוב והוצאה לי"ט קא מפלגי ומש"ה לא מצי פריך רק לר"ח ולפי"ז לדידן דמסקינן דפליגי במתוך וקי"ל מתוך אף דקי"ל כרבה דאמרינן הואיל אפ"ה קשה דלידחי אפיית שתי לחם י"ט משום מתוך והוצרך הרמב"ם לטעם דלכם ולא לגבוה אלא אפי' לשיטת הפר"ח דס"ל להרמב"ם כהתוס' ג"כ א"ש ויתישב ג"כ קושי' א' דהמג"א בסי' תמ"ו סק"ג כתב הטעם על המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו כלי דאסור לשורפו ואע"ג דקי"ל מתוך משום דבעי צורך היום קצת ומצוה לא הוי צ"ק וכתב שם וז"ל מיהו בתוס' פסחים דף ה' ע"ב משמע דמותר לשורפו דכיון דיש מצוה בשריפתן מיקרי צורך היום וצ"ל דזה להס"ד דאך ביום הראשון היינו בי"ט אבל להמסקנא דביום הראשון היינו מערב י"ט א"כ אסור לשורפו ביו"ט ועיין במחצית השקל שם היוצא לנו דמצוה שזמנה היום מיקרי צ"ק רק מצוה שאין זמנה היום לא הוי צ"ק ולפי"ז גם לשיטת תוס' תיקשה על המקשן למאי דלא אסיק אדעתי' לכם ולא לגבוה לפרוך לכ"ע לידחי שתי הלחם י"ט מטעם מתוך ואי משום דבעי' צ"ק הא שתי הלחם חובת היום נינהו והוי מצוה שזמנה היום והוי צ"ק בשלומא גבי לחם הפנים כשחל ע"ש בי"ט א"ש דלא פריך רק לר"ה דלידחו י"ט אבל לא לרבה ואי משום מתוך הא בעי' צ"ק ולחם הפנים בי"ט שחל בע"ש הוי מצוה שאין זמנה היום עד למחר