אהל דוד מסכתות שונות כא

ד' מג ע"ב כתב רש"י דלא ילפינן מן ו' דוכל משרת דא"כ מאי הקשה הש"ס והאי משרת להכי הוא דאתי וכו' והקשה הגאון בעל אשל אברהם דילמא קושי' הש"ס הוא דא"כ איך יליף הברייתא טכ"ע לכל התורה מק"ו דנזיר הא איכא למפרך דמה לנזיר שכן היתר מצטרף לאסור ונראה דאכתי קשה דמאי הקשה ש"ס דילמא הך ברייתא אתי' כר"ש דס"ל בכל התורה כ"ש למכות ואיהו בודאי ל"ד ו' וס"ל כשיטת תוס' דאפי' עי"ת ס"ל כ"ש למכות וביותר לפמ"ש הכ"מ בפ"א דר"י גופי' סובר דאפילו בנזיר אין היתר מצטרף לאיסור ולא אמר רק לר"ע ובאמת קשה על הכ"מ שכתב דר"י לא אמר רק לר"ע מנ"ל לר"י זה אליבא דר"ע דילמא ר"ע ס"ל ב"כ מלמדין ונראה דר"י סמך עצמו על מתני' דבכורת דף מ"ט ע"א ומסיק הש"ס דר"ע מספקא מדאיצטרך מעלה גבי עירוכין הוה ב"כ ש"מ דס"ל לר"ע דב"כ אין מלמדין:

בהג"ה אשר"י סוף ע"ז כתב דבאיסורי הכאה אפילו נטל"פ אסור ורבים הקשו דא"כ מאי הקשה שילהי ע"ז ולמ"ד נטל"פ מותר ג"מ היכא משכחת הא הוצרכו להגעיל שמא בישלו אסורי הנאה ול"נ לתרץ דהא אסורי הנאה המה שור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע בזה ודאי אין לחוש דמאין היו להם זה באותו זמן רק דילמא בישלו בב"ח דאסור בהנאה ג"ז אינו דהא קושי' הש"ס לר"ש דס"ל נטל"פ מותר והרי ר"ש סובר מסכת חולין דף קט"ז דבשר בחלב מותר בהנאה וגם אין לחוש שמא בישלו בהם גיד הנשה דאסיר בהנאה לר"ש הא לא יהיב טעם דהא ר"ש סובר אין בגידן בנ"ט וכלאי הכרם בח"ל הוא מדברי סופרים וחתני המופלא מ' וואלף לייפניק נר"ו אמר שבזה מיושב מה שמקשים תוס' במס' ע"ז דף ס"ו לרבנן בפסחים ד' מ"ד דאמרי ג"ע חידוש דקדירה ב"י כמי א"א דלא פגמה פורתא וא"כ נילף דנטל"פ אסור דיש לומר דהני חכמים סברי דבב"ח אסור בהנאה וליכא למילף מג"ע דשמא בשלו בו בב"ח ובא"ה גם נטל"פ אסור ומידי דברי בו אזכרנו עוד הקשה חתני הנ"ל על תוס' מס' מכות דף י"ג ד"ה ר"י שהקשו לר"י לאו דכל כריתות ל"ל והקשה חתני הנ"ל דילמא סובר ר"י כרבי דיליף דהא דעל זדונו כרת הוא מג"ש דעלי' ותוס' כתבו במסכת יבמות דף ט' ד"ה מה דלרבי דיליף מג"ש דעלי' לא חייב קרבן רק היכא דאיכא לאו וא"כ איצטרך לאו שיחייב על שגגתו קרבן והא דאמר לכך יצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ולא אמר משום דלאו ניתן לאזהרת קרבן דילמא סובר כר' ישמעאל דאמר אפי' לאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין והיינו דלאו ניתן שאם התרו למיתה ממיתן אותו ואם התרו למלקות לוקין כ"כ ה"א דלאו ניתן על זדונו למלקות ועל שכנתו לחטאת לכך הוצרך לומר דיצאה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ע"כ:

וליכא להקשות לשיטת הגהות אשר"י דילמא בישלו תקרובת ע"ז וע"כ צריך הגעלה ג"ז אינה קושי' דאולי הגה"א ס"ל כהרשב"א בחדושיו למס' קידושין דף נ"ח דתקרובת ע"ז מותר בהנאה דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקש ולא להנאה ותוס' מס' ב"ק דף ע"ב נסתפקו בזה ובדברי הרשב"א מיושב דעת רש"י מס' ע"ז דף ע"ג ד"ה רואין וכו' דרבין פליג אדר' דימא וקשה הלא רש"י כתב לעיל דלא מהני קמא קמא בטיל רק בהנאה וא"כ דילמא הא דבעי רבין קיתון של מים הוא להתיר באכילה ונראה דרש"י הוכיח דהאי דרבין ג"כ מיירי רק בהנאה דלרש"י היה ק' מה שהקשה הר"ן על רבין דלמה לא אמרינן חתיכה ענ"נ ותבעי רוב גם נגד היין א"ו דרבין לא מיירי רק לענין הנאה דהוא רק איסור דרבנן ואולי דעת רש"י כהפוסקים הביאו הפר"ח דגבי איסור דרבנן לא אמרינן חענ"נ ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ב"י י"ד סי' ד' על רבינו ירוחם ועיין לקמן בחדושי למס' חולין בדף ל"ט ע"ב ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ט"ז בי"ד סי' קכ"ג על ר"ת מסוגי' דחולין דף ק"ו ולהנ"ל ניחא דלכאורה קשה מאי הקשה הש"ס ודלמא מיין נסך הלא הוא רק הנאה דצלה בו כחלי ולרשב"א א"ה הוא דרבנן וס' דרבנן לקולא אמנם הלא בדשל"מ לא אמרינן ס"ד לקולא וכאן הוא דשל"מ דיוכל לשהותם עד אחר י"ב חדש וא"כ מיושב קושי' הט"ז שהקשה דמי הגיד לו שתמדן במים תחילה דלענין זה אמרינן ס"ד לקולא ולא שייך דשיל"מ כיון דאין היתר בא ממילא כדאיתא בי"ד סי' ק"ב בש"ך ס"ק ח' ע"ש וגם דהוא טרחא כמו כלי שנאסר בבליעת איסר דלא הוי דשיל"מ ע"י הגעלה אמנם קשה לי על רשב"א ותוס' במס' ב"ק דף ע"א שנסתפקו אי תקרובת ע"ז אסור בהנאה מד"ת מסוגי' דחולין דף ל"ט ע"א אלא זביחה דחולין דמיתסרא היכא משכחת ופרש"י דמיתסרא בהכאה וכוונת רש"י דאי אינו אסור בהנאה לא מקשה הש"ס דשפיר יליף ר' יוסי בק"ו ומה במקום שהמחשבה פוסלת בקדשים אפי' בהנאה דהא פיגל אסור בהכאה אין הולך רק אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחוץ דהיינו בהנאה א"ד שלא יהי' הולך רק אחר העובד לזה כתב רש"י בהנאה והשתא אי תע"ז אסור בהנאה רק מדרבנן מאי הקשה הש"ס דשפיר יליף ר' יוסי ק"ו מה במקום שהמחשבה פוסלת אפי' בהנאה דהיינו פיגל אינו הולך רק אחר העובד מקום שאין המחשבה פוסלת בהנאה מד"ת לשיטת רשב"א א"ד שלא יהיה הולך רק אחר העובד וחכם א' השיב דלכך נקט רש"י דמה מת אסור בהנאה דהוא שיטת ר"י בן בתירה ולדידיה ודאי אסור בהנאה מ"ה דטעמי' דרשב"א משום דלאכילה לבד איתקש והרי ריב"ב מקיש ג"כ לטומאה וא"צ מנ"ל להש"ס להקשות דילמא ר"י ס"ל כחכמים דפליגי על ריב"ב נראה משום דר' יוסי נימוקו עמו ור' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה ולחד לישנא מוקי בש"ס מס' חולין דף י"ג סתם משכה כריב"ב ועיין ע"א דף מ"ט ובזה י"ל כוונת הש"ס בחולין דף ל"ט הא מקמי' דשמעי' מר' יוחנן היינו הא דאמר ר"י הלכה כסתם משנה עוד קשה לי על הרשב"א מסוגי' דסוכה דף ל' והא אמר רבא לולב של ע"ז אם נטל יצא ומאי קושי' דהא רש"י כתב שישמשו לפני' וזה הוא תע"ז דאינו אסור אלא מדרבנן לכך אם נטל יצא אבל לולב של אשרה אסור הן התורה דכתיב לא ידבק בידך ונראה דביבמות דף ק"ג אמר רבא סנדל של תע"ז אם חלצה פסולה והקשה בס' כפות תמרים הא בעינן כעין פנים ונראה דרש"י סובר כר"ת במס' ע"ז דף ל"ב דריב"ב וחכמים פליגי אי בעינן כעין פנים וריב"ב לא בעי כעין פנים וסובר רבא כריב"ב דאשכחן כמה סתמא דמתני' כריב"ב ולריב"ב דמקיש למת אפילו לטומאה כ"ש דמקשינן לא"ה וכיון דרבא סבר כריב"ב ניחא סוגי' דסוכה ומיושב ג"כ מה. שהקשה בס' דברי אמת דמאי הקשה ש"ס בפסחים דף כ"ב ואימא כמים הנשפכין לפני ע"ז והלא אינו אסור מד"ת ולהנ"ל ניחא דקושית הש"ס הוא לריב"ב דודאי גם איהו ס"ל דדם מותר בהנאה וקצת קשה לי על ר"ת דכתב דריב"ב וחכמים פליג אי בעינן כעין עבודת פנים מסוגי' דע"ז דף נ"א דמקשה ש"ס על רב דבעי זריקה משתברת מהאי דפרכילי ענבים ומאי קושי' דילמא רב ס"ל כחכמים דבעי כעין פנים והברייתא דפרכילי ענבים אתי' כריב"ב אם לא