אהל דוד מסכתות שונות כ

שם דאם יש כרת בפסח על נוקשה פשיטא דפסול למנחות) ובזה יש לתרץ דירת הטור סי' תמ"ב דנוקשה הוא לר"א בלאו והקשה הב"י דהא הש"ס מיבא ת"כ ואילו נוקשה בעינא ל"ק ונראה דלקמן דף מ"ג מקשה הש"ס דלמא כל לרבות עירובו וקשה איך נימא עירובו בכרת א"כ כ"ש נוקשה למ"ד נוקשה חמיר מחמץ עי"ת א"ם ל"ל לימוד דנקשה פסיל למנחות ומתוס' משמע דאי נוקשה בכרת א"כ הוא חמץ גמור ומהי תיתא דיוכשר למנחה והיינו לשיטת האומרים דליכא למוד מיוחד למעט נוקשה מכרת ועיין בהר"ן ובמהרש"א וע"כ דקושית הש"ס לר"י דסובר דעי"ת חמיר מנוקשה ושפיר מקשה הש"ס אימא עי"ת בכרת אבל נוקשה ליכא כרת ולכך איצטרך למוד גבי נוקשה על מנחה וכיון דאסיק בקושי' על ר"י פסק הטור כר"נ וק"ל

שם המחהו וגמעו ומסוגי' זה הקשה השה"מ פ"ז מהל' חמץ על סוגי' דחולין דף ק"ך דאמר שם דאי כתב חלב לא אתי' חמץ דלא היתה לו שעת הכושר ואמאי לא אמר הש"ס דה"א דהואיל דאין יוצא משים מצה לא מחייב משום חמץ כקושי' ר"פ ולי נראה דאי לא אמר הש"ס דחלב חמיר דלא היה לו שעת הכושר הוה ילפינן חמץ מק"ו דחלב מה חלב שאינו בב"י אסיר כ"ש חמץ וכיון דאיכא ק"ו אמרינן אהני ק"ו ואהני הקישא כיון דאיכא לאוקמי' הקשא אמילתא אחריתא וכמ"ש תוס' בכורת דף ל"ג ע"א ע"ש ועיין מנחות דף י"ט וכדברי הרא"ם ודלא כמהרש"א במס' קידושין

שם אבל לא בטבל פשיטא הקשה מ"ו בצל"ח דמאי פשיטא דילמא איצטרך לאסוקי מאן דאית ליה כולל ואני הקשיתי לו דהא נוכל לומר כמ"ש תוס' מס' עירובין דף ל' ד"ה וליפרש וכו' דמקשה פשיטא דשמעינן מרישא מערבין בדמאי משמע אבל לא בטבל וא"כ בסוגי' דהכא ג"כ כוונת הש"ס דפשיטא דשמעינן מהא דיוצאין בדמאי ושוב מצאתי במלחמות ר"פ כ"ש והשיב לי מ"ו דבדברי תוס' מס' עירובין יש לו אריכות דברים אמנם מהא דיוצאין בדמאי הוה מוקמינן אפי' אינו רק כזית ארד וביד ישראל ואפ"ה יוצאין דאי בעי מפקר לנכסי והוי עני וחזי ליה ומני' הוה דייקינן בטבל לא היכא דאינו רק כזית אחת וביד ישראל אינו יוצא וכקושי' תוס' מס' פסחים דף ל"ח הואיל דיש לכהן חלק דמצה בעינן משלכם דילפינן לחם לחם מחלה וטבל לא חשיל לכם כמו באתרוג של טבל אבל היכא שיש לו ב' זתים של טבל דיוכל להפריש או טבל ביד כהן ה"א דיוצא קמ"ל דאפ"ה אין יוצאין במצה של טבל דמי שאיסורו משום בל תאכל חמץ וכו' וכמ"ד אין אסור חע"א ע"כ ודפח"ח אבל דבר זה קשה ג"כ על תוס' מס' עירובין דמאי מקשה הש"ס אבל לא בטבל פשיטא דילמא קמ"ל אפי' היכא דיש לו יותר מב"ס וה"א כרבי דאמר כל שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות וה"א דמערבין כיון דיוכל להפריש מערבין דאי מרישא מערבין בדמאי ה"א דבדמאי מערבין אפי' היכא דאינו רק ב' סעודות מצומצמות אין מערבין דאי מפרש ליכא שעורא אבל היכא דיש לו יותר מב' סעודות ה"א דמערבין דאי בעי מפריש (וכאן לא שייך לומר מאי פסקא כיון דלא קאי רק אדיוקא) קמ"ל דאפ"ה אין מערבין וכרבנן דאפי' ב"ה גזרו על שבות ובזה י"ל קצת קושית מהרש"א דלמה לא מקשה הש"ס מהא דאיתא במצה של טבל דיש לאוקמי' דאינו רק כזית וא"י משום דבעינן לכם רק דמאי פסקא וכאן לא שייך להקיש משום דאין היקש למחצה כיון דיש לחלק כמ"ש הפ"י

דף לט אדמבשל מחמע והקשה מ"ו בנב"י סי' כ"ה דילמא מיירי שנתבשל במי פירות ולי נראה דקושי' הוא לאביי דסובר מ"פ מחמיצין ובזה מיחא דברי פוס' מס' מנחות דף נ"ג ד"ה אי דר"מ ושמא יש יתור והקשה ברכת הזבח הלא ודאי יש יתור מהא דאיתא מנחות דף נ"ז אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ ואף דמגבלה במים שוב הוי מי פירות ומים דאינו נוקשה ולהנ"ל ניחא דכוונת תוס' דקשה מאי מקשה ש"ס שיאור דמאן אי לר"מ מדלקי עלה וכו' ומאי קושי' דילמא ר' חסדא דהקשה ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור ס"ל כאביי דמי פירות מחמיצין והוא ח"ג וליכא לרבות מאשר תקריבו נוקשה כיון דמי פירות חמץ גמור הא לכך הוצרכו תוס' לומר דאיכא שום רבוי אלא דקשה לרבא דס"ל דמ"פ אין מחמיצין ולדידי' צ"ל דמגבלה במים וא"כ מוכח דנוקשה פסול למנחות דמ"פ עם מים לא הוה רק נוקשה ולמה לי הך רבוי' אמנם אין זה קושי' כ"כ דיש לדחות כיון דלא הוה חמץ גמור צריכי ב' קראי לאיפסולי

ד' מא תוס' ד"ה עולא ועיין מהרש"א מה שהקשה ושמעתי מהרב מוה' מיכאל באכראך מפראג זצ"ל דכוונת תוס' דלמא הא דאמר ר"י דא"י במצה מבושל היינו משים דבעינן טעם מצה ולא משום מבטל אפי' דלחם במילתא קמייתא קאי אבל בברייתא דאיתא צלאו ואח"כ בשלו חייב משמע דחייב משום אל תאכלו מבושל דילמא במילתא קמייתא קאי

ד' מב ע"א ד"ה לאו אמר דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה וכתיב לאמור הוא לאו מעלי' וקשה לי א"כ לר"י ל"ל לא תשחוט על חמץ דם זבחי תיפק לי' דקאי בעשה דתשביתו כמ"ש תוס' דף כ"ח וגם כתיב לאמור בראש הפרשה וגם ל"ל לא יראה ולא ימצא אמנם זה יש לדחות אבל הא דכתיב לא תשחוט מאי ארי' משום שחיטות פסח תיפק לי דבלא"ה קאי בלאו וצ"ל לעבור עליו ב"ב לאוין אמנם תוס' כתבו בריש איזה נשך דהיכא דליכא מלקות לא מוקמינן בלאו יתירא והכא ליכא מלקות דהוא התראות ספק דלמא בטלו בלב (ולפי מה שכתבתי בחבורי במס' חגיגה דע"כ לא כתבו תוס' רק היכא דאיכא לאוקמי אמילתא אחריתא אבל היכא דליכא לאוקמי אמילתא אחריתא מוקמינן אלאו יתירא אף דלא לקי ניחא) רק איתא במס' חולין דף צ"א דתרי תנאי אליבא דר"י אי סובר שמי' התראה או לא ובזה מישב מה שהקשה תוס' מס' מנחות דף נ' ע"ב ד"ר אף דהאי דר"י במנחות קאי להך תנא אליבא דר"י דהתראות ספק לא שמי' התראה ולדידי' ע"כ ל"ל האי דכ"מ דכתיב לאמור לאו אמור דא"כ קשה ל"ל לא תשחוט על חמץ דם זבחי ואי לעבור ב"ב לאוין הלא ליכא מלקות דהוא התראות ס' שמא בטל בלב והך ברייתא דאמר לאו אמור קאי להך תכא אליבא דר"י דה"ס שמי' התראה ו"א מתלמדים השיב דהצל"ח לעיל דף ו' כתב דעל עשה דתשביתו אינו עובר בכל רגע רק כשהוא אינו משבית עד הלילה עובר והוא כעשה דביום השמיני ימול וא"כ לפי"ז שפיר איצטרך לא תשחוט על חמץ וכו' דאם שחט הפסח על חמץ ואח"כ בעירו דבכה"ג לא עבר למפרע על עשה דתשביתו: